שיאני השכר: כ-100 אלף שקל בחודש להנהלת רפאל; מערכת הבריאות הרחק מאחור

בעוד שהשכר הממוצע בחברות הממשלתיות היה הגבוה ביותר ועמד על 22.8 אלף שקל, העלייה החדה ביותר בעשור האחרון הייתה במערכת ההשכלה הגבוהה שם עלה השכר ב-42% נומינלית ו-20% ריאלית לגובה של 16.8 אלף שקל. השכר הממוצע במערכת הבריאות עמד על 18.8 אלף שקל. זאת כאשר השכר הממוצע במשק עמד על 9.8 אלף שקל בלבד. כך עולה מדו"ח הממונה על השכר שמפרסם היום הממונה קובי בר נתן על הגופים הציבוריים בשנת 2018. הדו"ח מהווה המשך לדו"ח על המגזר הציבורי שפורסם בחודש פברואר. יש לציין כי השכר הממוצע המלא בחברות הממשלתיות כולל הטבות שונות עמד על כמעט 24 אלף שקל לפי הדו"ח בעוד שבשלטון המקומי השכר עמד על 11.2 אלף שקל.

על פי הדו"ח, בתעשייה האווירית השכר הממוצע של 10 השיאנים בקרב העובדים עמד על 95.5 אלף בעוד שעבור השיאנים בקרב ההנהלה עמד על 90.5 אלף שקל. בנמל אשדוד השכר הממוצע של שיאני העובדים עמד על 75 אלף שקל בעוד שהשכר הממוצע של שיאני ההנהלה עמד על 51 אלף שקל ובנמל חיפה השכר הממוצע של העובדים עמד על 75.2 אלף שקל בעוד שהשכר הממוצע של שיאני ההנהלה עמד על כ-66 אלף שקל. החברה עם השכר הגבוה ביותר היא רפאל. שם עמד השכר הממוצע של 10 השיאנים בהנהלה על 100 אלף שקל בחודש בעוד של עשרת העובדים השיאנים על 67 אלף שקל.

בחינת החברות הממשלתיות מעלה כי בין 2017 ל-2018 עלה השכר ב-2.9% בעיקר בעקבות הרפרומה בחברת החשמל. כאשר מחלקים את החברות הממשלתיות לפי אופי החברה עולה כי בחברות שהן מונופולים (טבעיים או ממשלתיים) עמד השכר על 23.6 אלף שקל, בחברות שהן זרוע ביצוע ממשלתית עמד השכר הממוצע על 17.3 אלף שקל ובחברות "אחרות" עמד על 11.7 אלף שקל בלבד. מרבית העובדים בחברות הממשלתיות הם גברים (74% לעומת 26%). במיוחד בחברות המוגדרות מונופולים או בתעשיות הביטחוניות.

קובי בר נתן הממונה על השכר צילום: באדיבות דוברות האוצר

עוד עולה מהדוח כי השכר הממוצע בקופות החולים עמד על 21 אלף שקל, עלייה של 1.3% לעומת 2017. ללא זקיפת הטבות עמד השכר על 20.3 אלף שק ל- עלייה של 5% בשלוש השנים האחרונות. השוואה מגדרית מעלה כי שכרם הממוצע של נשים עמד ב-2018 על כ-18 אלף שקל, בעוד ששכרם של גברים עמד על כמעט 29 אלף שקל. מהנתונים המפורטים בדוח עולה כי השכר הממוצע לעובדי סגל אקדמי בכיר בהדסה הרוויחו בממוצע 59.3 אלף שקל. לעומת שכר ממוצע של דירוג רופא עמד על 40 אלף שקל.

בשנת 2011 נחתם הסכם עם ההסתדרות הרפואית בעקבותיו עלה שכר הרופאים ב-59% בעשור האחרון ושכר הרופאים המומחים עלה ב-82%. למעשה מבנה המערכת הרפואית והתשלום לרופאים כל כך סבוך היום ומי שמשלם את המחיר זו כמובן הקופה הציבורית. כך למשל מביאים בדו"ח כדוגמה רופא מומחה שמועסק במרכז רפואי ממשלתי גדול. הוא מועסק גם בתאגיד של בית החולים, בקופת חולים מכבי וכרופא עצמאי בלניאדו (בית חולים כללי ציבורי בבעלות פרטית) ובהרצליה מדיקל סנטר (בית חולים פרטי בבעלות של כללית). משכר בבית החולים כמנהל אגף מופחתות לו בכל חודש שעות העדרות אולם אילו לפי אגף השכר לא משמעותיות שכן חלק משמעותי מהמשכורת הכוללת של הרופאים המומחים, במיוחד המנהלים היא כוננויות. כך ששכרו החודשי מבית החולים הוא 41 אלף שקל, לכך יש להוסיף את שכרו מתאגיד בית החולים שעומד על 47 אלף שקל אליהם מתווספים עוד עשרות אלפי שקלים מלינאדו ומלהרצליה מדיקל סנטר. זה כמובן לא מקרה יחיד או קיצוני.

במחקר של אגף הכלכלן הראשי מ-2018 פורסם כי השכר הממוצע לרופא המועסק בבתי חולים ממשלתיים עם ותק של לפחות עשר שנים עמד ב-2016 על 790 אלף שקל לשנה. זה מדגיש עד כמה מעוותת השיטה היום והמאבק של הרפואה הציבורית מול הרפואה הפרטית. גם תאגידי הבריאות שהוקמו במטרה להגביר את ניצול המשאבים של בתי החולים שפועלים על לפי מתכונת השעות הנהוגה במדינה (7:30 עד 15:00) תורמים לעליית השכר חסרת הפרופורציות.

הפערים בשכר בין נשים וגברים

השוואת השכר בין נשים לגברים מעלה כי שכרן של נשים עמד על 72% מזה של גברים (זאת לעומת 83% מהשכר במשרדי ממשלה ו-68% עבור כלל השכירים במשק). הפער בשכר מוסבר על ידי הדו"ח בבחירת המקצוע מלכתחילה. גם כאשר בוחנים את משרות הניהול עולה כי ישנו רוב גברי בולט. מהדו"ח עולה עוד, כי למרות העלייה היחסית בעובדים במגזר הציבורי בחברות הממשלתיות נרשמה בעשור ירידה של כ-5%, זאת בעקבות הליכי התייעלות והבראה של חברת החשמל, התעשייה האווירית ודואר ישראל, וכמובן בעקבות ההפרטה של תעש.

באגף השכר, מבקשים כבר שנים לקדם מול גופי הממשלה השונים מבנה שכר והעסקה מודרני, כזה שמאפשר גמישות גדולה יותר למנהלים בכל הנוגע לקביעת השכר והתוספות לעובדים, ולא נשען על וותק בלבד, אלא שמהלך זה נתקל בקשיים רבים, לרוב לאור התנגדות של ארגוני העובדים. בדו"ח החדש ערכו באגף השוואה בין שתי חברות דומות מבחינת תחום העיסוק שלהן - רפאל והתעשייה האווירית. כאשר בעוד ברפאל ישנו מבנה העסקה ושכר מודרני בתעשיה האווירית כבולים למודל ישן. כך למשל בעוד ברפאל מבנה השכר פשוט והשכר ההתחלתי נקבע על בסיס משא ומתן פרטני. בתע"א מבנה השכר מורכב עם המון תוספות וקביעת השכר תלויה בדירוג המבוסס על השכלה. בתע"א הקידום תלוי בוותק, דרגה וגמולי השתלמות בעוד שברפאל הקידום תלוי בהסכמים המתחדשים. ברפאל גובה השכר והקידום מותנים ברווחיות להבדיל מתע"א, ואילו בתע"א השכר צמוד להסכמי מסגרת (וברפאל לא). בעוד שברפאל ישנו מנגנון לסיום העסקה, בתע"א הדבר אפשרי רק בהסכמת ארגון העובדים.

נמרוד שפר מנכ"ל התעשייה האווירית צילום: כפיר זיו

המסקנה המעניינת שעולה מהניתוח היא כי כתוצאה מהמבנה המודרני לא רק החברה מרוויחה, אלא גם העובדים בחברה. כך למשל ברפאל השכר הממוצע עמד ב-2018 על 26.4 אלף שקל בעוד שבתע"א עמד השכר על 24.2 אלף שקל (פער של 9%). כאשר ההכנסות לעובד ברפאל היו גבוהות ב-40% ועמדו על 1.2 מיליון שקל לעומדת 890 אלף שקל בתע"א. בעוד שבתע"א הרווח לעובד היה שלילי ועמד על הפסד של 10.6 אלף שקל פר עובד, ברפאל הרווח עמד על 63.5 אלף שקל.

תשלום עבור כוננויות ועבודה מרחוק

אחת הדרכים להגדיל תשלומים ללא עבודה במגזר הציבורי היא תשלום עבור כוננויות. התשלום נקבע בעבר מאחר וחייב את העובד להמצא ברדיוס מסוים ממקום העבודה ולהגיע אליה תוך זמן סביר. במציאות של 2020 כאשר אינטרנט וטלפון יכולים לתת מענה מלא במרבית המקרים במגזר הציבורי, עדיין נהנים עובדים מהתשלום עבור כוננויות "סרק". עד 2015 היו כפופים ברשויות המקומיות להגבלת הכוננויות של עובדי המדינה (עד 6 כוננויות בחודש ששקולות ל-32 שעות עבודה) אולם אז הוסרה המגבלה בעקבות פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה. מנתונים של אגף השכר על 115 רשויות מקומיות עולה כי מאז שהוסרה המגבלה נרשם זינוק בכוננויות, מכ-300 אלף בשנה למעל 500 אלף מה שהביא לכך שהתשלום עלה מכ-20 מיליון שקל ליותר מ-50 מיליון שקל בשנה. בעוד שכמות העובדים למשל בעיריות בני ברק ורמת גן כמעט לא עלתה בשנים האחרונות כמו הכוננויות עלתה ביותר מ-20%.

סוגיה נוספת שנבחנה בדו"ח על ידי סקר הייתה ההשפעה של העבודה מרחוק על תפקוד העובדים והחברות. משבר הקורונה חייב את הגופים הציבוריים להתנסות באופי עבודה שונה מהנהוג במגזר הציבורי, כמו למשל עבודה מהבית. מהסקר שנעשה עולה כי בקרב האוכלוסייה המבוגרת נרשמה נכונות פחותה להגדלת היקף העבודה מרחוק ביחס לאוכלוסייה הצעירה יותר. באוצר סבורים כי העדפה זו נובעת מקשיים טכניים בזמן העבודה מהבית או מצרכים חברתיים. באופן טבעי, עובדים הגרים רחוק ממקום העבודה ויכולים באמצעות עבודה מהבית לחסוך זמן העדיפו להגדיל את נתח העבודה מרחוק. מהניתוח עלה כי נשים מתגוררות קרוב למקום העבודה יותר מגברים וכי מנהלים מתגוררים רחוק יותר מעובדיהם. עוד עלה בסקר כי מנהלים דיווחו על תקשורת נמוכה יותר בינם לבין העובדים ועל קושי גדול יותר במתן פידבק לעובדים כאשר הם עובדים מהבית. בהשוואה לנשים, גברים דיווחו על פגיעה גדולה יותר בביצועים בעבודה מהבית עקב הימצאות הילדים בבית בתקופה זו. במשרד האוצר מצאו כי קיומם של יעדים יומיים לעובדים, תדירות התקשורת בין הממונה לעובד וקלות התקשורת עם העובדים מהבית באמצעים שונים השפיעו מאד יכולת המנהל לעקוב אחר ביצועי העובדים מרחוק.

באגף הממונה על השכר שמים זרקור גם על ההטבות השונות שמקבלים עובדי המדינה. סך זקיפות ההטבות בשנת 2018 לעובדים בגופים הציבוריים עמדו על 2.43 מיליארד שקל. כשליש מהסכום עבור רכב, 15% עבור קרן השתלמות, 12% עבור השתתפות בחשמל מים או ארנונה והיתר עבור ארוחות, פנסיה, שי לחג, קופות גמל ורווחה. זקיפת ההטבות מחדדת את פערי השכר הקיימים גם ככה, כך בעוד שהסכום הממוצע של שווי ההטבות עומד על 638 שקל בחודש, עבור עובדים בחברות הממשלתיות (עם שכר של 22.3 אלף שקל ) הוא עומד על 1.5 אלף שקל. דווקא עבור עובדים בגופים נתמכים במערכת הבריאות שם השכר הממוצע עומד על 23.2 אלף שקל ההטבות עומדות על 728 שקל בממוצע. עבור עובדים בגופים נתמכים במערכת ההשכלה הגבוהה (עם שכר ממוצע של 16.5 אלף שקל) עומדות ההטבות על 652 שקל בממוצע ובשלטון המקומי עם שכר ממוצע של 11 אלף שקל עומדות ההטבות על סכום של 232 שקל בממוצע.

לפי הממונה על השכר הגדלת ההשקעה הממשלתית בפיתוח תשתיות תחבורה באה לידי ביטוי, בין היתר, בגידול במספר המועסקים בתחום. "עלייה זו משקפת את העלייה בהשקעות הממשלה בפרויקטים בתחום התחבורה הן בכבישים, הן ברכבת הכבדה והן בהקמת הרכבת הקלה בתל-אביב", אומרים באוצר.

בכלל, מגזר החברות הממשלתיות, הנמצא תחת פיקוח הממונה על השכר, כולל כחברות ממשלתיות וכן חברות בנות ממשלתיות וחברות מעורבות, הפועלות במגוון רחב של תחומי פעילות, בהם פיתוח תשתיות, תעשיות ביטחוניות, אנרגיה, תחבורה, דיור, חינוך וחברה ועוד, והמהוות מרכיב משמעותי במשק ובכלכלת עובדים ונמנות עימן חברות 54,000 ישראל. בחברות הממשלתיות מועסקים כמה גדולות והמורכבות במשק, לצד חברות קטנות וייחודיות, אשר נוסדו לשם מימוש מדיניות ממשלתית בנושאים ציבוריים

אחת החברות שמקבלות ביטוי בדו"ח היא חברת בחשמל. כזכור נחתם בחברת החשמל הסכם רפורמה שהעביר לעובדים מענק של 10-30 אלף שקל . לפי האוצר המענק "הביא ל"קפיצה" בשכר הממוצע בחברה, ובעקבותיה לגידול בנתוני השכר הממוצעים בכלל החברות הממשלתיות עם עלות שכר שנעה בין 23 ל-49 אלף שקל לחודש, תלוי במשרה.

בחברת נמל אשדוד, עם כ-1,330 עובדים, עלות השכר בשנת 2018 נעה בין 26-49 אלף שקל לחודש ואילו בנמל חיפה, עם כאלף עובדים, עלות השכר נעה בין 27 ל-53 אלף שקל לחודש. ברכבת ישראל עם כ-3,500 עובדים עלות השכר נעה בין 23-57 אלף שקל.