החזיתות והתהומות הפעורות בין נתניהו למנדלבליט

היועץ המשפטי לממשלה הפך ליועץ המשפטי נגד ראש הממשלה. בהדרגה נפערות בין בנימין נתניהו לאביחי מנדלבליט חזיתות ותהומות. מרביתן בבג"ץ, כולן מתודלקות בתעמולת הארס וההרס של נתניהו, בנו ונאמניו נגד היועץ.

מנגד, היועץ אינו מרכין ראש. ככל שיענוהו כן ירבה וכן יפרוץ. הטרגדיה שלו היא שכל החלטה מזמינה עביט שופכין על ראשו. מפגיני השמאל חבטו בו על הריפיון, השיהוי וה"הנחות" בתיקי נתניהו, וגם נתניהו חבט בו על התיקים האלה, אבל בכיוון ההפוך. ובהדרגה נוספו חזיתות חדשות שנולדו כבובות בבושקה מקודמותיהן. להלן הרשימה.

1. ניגודי עניינים: רשימה ארוכה

לקראת הדיון בבג"ץ העביר מנדלבליט להתייחסות נתניהו את טיוטת חוות דעתו לניגודי העניינים שנתניהו שרוי בהם כתוצאה מכפל תאריו - נאשם בפלילים וראש ממשלה. עיקרם: מעורבות במשטרה ובמערכת אכיפת החוק, במשרד המשפטים, בוועדה לבחירת שופטים, בחקיקת טוהר מידות, בתקשורת, במשפטו...

כמובן שנתניהו יבעט ברשימה זו. וגם אם יסכים לחתום על נייר כלשהו הוא יתעלם ממנו. ראשית, בגלל שהרשימה מרוקנת את מעמדו כראש ממשלה. שנית, בגלל שמדובר באינטרסים של הליכוד כמפלגת שלטון כפי שאמרו בבג"ץ פרקליטי נתניהו והליכוד מרדכי ראבילו ואבי הלוי.

מישהו מעלה על הדעת שהליכוד יתנהל מול מערכת המשפט במנותק מהאינטרסים של נתניהו? ומי יפקח על כך? האם אסנת מארק נבחרה לוועדה לבחירת שופטים ללא ידיעת נתניהו, האם פרקליט המדינה הבא ייבחר בניגוד לדעתו?

בתחילת דרכו כיועץ משפטי לממשלה, פסל אהרן ברק את אריאל שרון מלשמש גם כעוזר ראש הממשלה לענייני ביטחון וגם כמפקד אוגדה במילואים. "משום שכמפקד אוגדה הוא יהיה כפוף לרמטכ"ל, שנתון בעצמו למרות הממשלה", נימק אז ברק שתלה את הפסילה בניגוד עניינים מעורר תמיהה: איזה סיכון אמיתי נמנע? האם התרבות והמסורת השלטונית־צבאית בישראל עוררו חשש רציני ממינוי החירום של שרון כמפקד אוגדה? נדמה שהיום החשש משימוש פסול בסמכויות ראש הממשלה לפגיעה במערכת המשפטית נשען על סכנה שהיא הרבה יותר קרובה לוודאות.

צילום: אלכס קולומויסקי

2. נבצרות: מי מוסמך להכריז

ב־2008 בעתירה להורות על נבצרות ראש הממשלה אהוד אולמרט בגלל חקירותיו הפליליות צפו הלקונות בסעיף הנבצרות: "ההוראה הנזכרת אינה קובעת באילו נסיבות ייחשב ראש הממשלה כמי שנבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו וכן מי מוסמך להכריז על נבצרותו הזמנית של ראש הממשלה", כתבו השופטים. "מוכנים אנו להניח, כי צודק היועץ בטענתו לפיה ההוראה אינה מוגבלת אך לנבצרות זמנית מטעמי בריאות אלא עשויה לחול במגוון נסיבות, ביניהן קיומן של חקירות פליליות נגד ראש הממשלה".

בהחלט עולה מכאן האפשרות שהיועץ יכריז על נבצרות נתניהו בגלל הזמן הרב שיבלה בבית המשפט המחוזי. בעניין זה קיים התקדים של השופט דוד רוזן שפטר את הנאשמים בתיק הולילנד מחובת התייצבות שוטפת.

סביר להניח שגם שופטי המחוזי ינקטו מדיניות דומה. מצד שני, לא תיתכן הגנה מיטבית אם נתניהו ייעדר מעדויות מפתח, למשל של עדי המדינה.

בדיון הזה יש ממד איכותי וכמותי. האיכותי - האם נאשם יכול בכלל לכהן כראש ממשלה - נפתר פה אחד בבג"ץ. שאלת הנבצרות עוסקת בממד הכמותי בדומה למכתם המפורסם של ג'ורג' ברנרד שואו - לאחר שהסכמנו על העיקרון, נדבר על המחיר. והמחיר כאן הוא האם תיפגע משמעותית יכולתו של נתניהו לנהל את המדינה כשהוא שקוע מעל הראש בעדויות של חפץ ופילבר.

מנדלבליט צילום: יהונתן ולצר, TPS

3. מימון: האם יאושרו פירורים

זו חזית דלוקה במיוחד בגלל שהיא נוגעת לכסף. מנדלבליט אסר על נתניהו לקבל מבן דודו נתן מיליקובסקי 10 מיליון שקל למימון הגנתו. לפני שנתיים סבר היועץ שחוק המתנות איננו חל, הפנה את בקשת המימון לוועדת ההיתרים ואישר סכום של 2 מיליון דולר. ועכשיו חזר בו וקבע שלא ניתן לשלול שמדובר במתנה, והסכום של 10 מיליון שקל מופרז. ההבדל בין 2 מיליון דולר ל־10 מיליון שקל איננו דרמטי, ולא ברור הקריטריון שמאפשר את האחד ומונע את השני, כי "ניגוד עניינים" אמור למנוע את שניהם.

בכל מקרה, ועדת ההיתרים נענתה למנדלבליט וסירבה לנתניהו, תוך שהשליכה לעברו פירור: החזרת 30 אלף דולר בלבד מה־300 אלף דולר שכבר קיבל, בגלל ש־270 אלף דולר שימשו להגנתה של שרה נתניהו בתיק המעונות. הוועדה קבעה כי "גב' נתניהו איננה חברת ממשלה ועל כן כלל 6 ל'כללי אשר' אינו חל עליה". ועכשיו מאיים היועץ לשלול מהרעב גם את הפירור הזה. בתשובתו לבג"ץ כתב מנדלבליט ש"לא מן הנמנע כי טובת הנאה הניתנת לבן זוגו של שר, או אדם אחר הסמוך על שולחנו, יכול שתהיה כזאת אשר במהותה היא טובת הנאה הניתנת לשר". כלומר, טעתה ועדת ההיתרים כשקיטלגה את שרה כאדם פרטי.

4. המשפט: מערבבים את הסדר

בינואר 2021 אמור להיפתח משפטו של נתניהו. כתב האישום קובע את סדר התיקים שיידונו - מתחילים ב־4000, אחר כך 2000 ובסוף 1000. מהכבד אל הקל. התובעת ליאת בן־ארי הסבירה שראוי להתחיל ב־4000 כדי לקצר את סבלם של עדי המדינה. אבל יש בעיות גדולות יותר מהסבל הזה. לנתניהו אין סניגור לתיק ובנוסף, פרקליטי שאול אלוביץ' מנהלים קרב על חומרי החקירה. בן ארי הודיעה שתשקול שינוי הסדר.

אגב, גם תיק 1000 עלול להציף בעיה. כאן דווקא יש סניגור, עמית חדד, אבל הוא צפוי להיות עד הגנה בתיק והכללים אוסרים על הכפל הזה של עד וסניגור. חדד אמור להעיד על חוות דעתו של עו"ד וינרוט המנוח שמאפשרת קבלת מתנות מחברים.

את הפלונטרים האלה אמור לפרום בית המשפט, אבל לעמדת מנדלבליט, באמצעות בן־ארי, תהיה חשיבות רבה. בעיקר בבקשות הדחייה שלבטח עוד יזרמו. מנדלבליט שהוא המאשים והתובע בתיק ניצב מול נאשם שמביא לכל ישיבה עורך דין אחר, ומאשים בכך את התובע שמונע ממנו, בכובעו כיועץ, מימון להגנה ומסכל את עצם ההגנה. וזו דוגמה נהדרת למה צריך לפצל את פונקציית היועץ המשפטי לממשלה לשניים: יועץ ותובע כללי.

5. הצוללות: כמו עסק משפחתי

ב־6.8 אמור מנדלבליט להשיב לעתירת התנועה לאיכות השלטון מדוע לא יורה על חקירת נתניהו בפרשת הצוללות על שתי נגזרותיה ושני בני הדודים — העמלות (שמרון) והמניות (מיליקובסקי). זו החזית הדלוקה ביותר בין השניים. נתניהו עושה הכל כדי להבאיש את מנדלבליט על מנת להרתיעו מפתיחת חקירה בפרשה זו.

למנדלבליט רקורד "פרו־נתניהו": משלושה תיקי שוחד הוא הגיש רק אחד על שוחד (ושניים על הפרת אמונים). מבין שש חקירות הקשורות לשרה, הגיש רק תיק אחד. לשיטתו, הלך על המינימום המתחייב. בתיק הצוללות הודיע שאין בסיס לחקירת נתניהו והשאלה האם יחזור על עמדה זו בבג"ץ (אם בכלל ישיב) היא לא שאלת מיליון הדולר, אלא שאלה שתתחיל ב־16 מיליון שקל.