ומה עם המפעל הבא?

"מהם אישה, גבר ואהבה? בקבוק ופקק", כך כתב ג'יימס ג'ויס באפוס האירי הלאומי ורחב היריעה "יוליסס". וכך אפשר לתאר את יחסי האהבה־שנאה ששררו השבוע בין שני פוליטיקאים לבין אינטל, המעסיק הפרטי הגדול בישראל.

הייטק ופוליטיקה הם כמו שמן ומים, נוטים להתרחק ולא להתערבב. אנשי ההייטק נמנעים מלטבול ידיהם בסחי הפוליטי ומתרחקים מהתערבות ממשלתית כמו מאש. הפוליטיקאים מצדם לא מבינים ממש בהייטק, אף שהם נושאים בכיסם דגם אייפון מתקדם שנרכש מתקציבי המשרדים. משום מה שכחו שר התמ"ת שלום שמחון ושר האוצר יובל שטייניץ כי ענף ההייטק הישראלי ייצא בשנה שעברה ציוד תוכנה ואלקטרוניקה בשווי של 21 מיליארד דולר, סכום המהווה 47% מכלל היצוא התעשייתי של ישראל. אילו רק ידעו כי מתוך הנתח הגדול הזה תופסת אינטל עשירית, עם יצוא בהיקף של 2.2 מיליארד דולר בשנה שעברה, הם ודאי היו מתנהגים אחרת.

שלום שמחון צילום: אריאל בשור

ובעוד הדרגים המקצועיים במשרדי האוצר והתמ"ת כססו ציפורניים והמתינו לתשובה מאינטל, פצחו השרים הממונים, וכמה מפקידיהם, במתקפת הקנטות והדלפות. השר שמחון יצא במתקפה נגד שר האוצר על התערבותו במו"מ, והאשים את שטייניץ בעקיפתו ובניהול מו"מ ישיר עם אינטל, בזמן שהתמ"ת שמר על חזית קשוחה עם ענקית השבבים האמריקאית.

גם שטייניץ לא נשאר חייב. הוא ומשרדו הביעו בפני שמחון געגועים עזים לתקופת פואד בן־אליעזר, אז "שרר שיתוף פעולה", וביקשו לחדול עם המחלוקת הקולנית "לטובת מדינת ישראל". גם אם ניהל שטייניץ משא ומתן עם מנכ"ל אינטל ישראל מקסין פסברג מאחורי גבו של שמחון, וגם אם לא, דבר אחד ידוע: במשחק הזה כולם מפסידים. לו היו קוראים

שמחון ושטייניץ את ספרו של ג'ויס, היו ודאי מגיעים אל המשפט "סוחר טוב גורם לך לקנות את מה שהוא רוצה למכור". אבל שמחון ושטייניץ ומשרדיהם בחרו במקום זאת להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת: את חילוקי הדעות, את המו"מ בין אינטל לרשות המסים, את נפנוף הכוונות של אינטל להקים מפעל עתידי.

הנזק, למרבה המזל, נעשה עוד הרבה לפני העימות בין המשרדים. אינטל, מתברר, קיבלה את ההחלטה לגבי בניית המפעל באירלנד, ארצו של ג'ויס, כבר לפני כמה שבועות, אך עלינו להתחיל ולדאוג לגבי המפעל הבא. כשממשלת ישראל מציעה עשרות מיליוני דולרים סבסוד למפעל שעלותו מיליארדים, כנראה שהמשפט של ג'ויס: "הכל יקר מדי כאשר אין לנו צורך בו", נכון מתמיד.