הרגולטורים מגלגלים אחריות זה על זה

אם ימשיך ויצבור תאוצה, אפיק החיסכון החדש שנפתח לציבור דרך סעיף 190 עלול להעמיק את המחלוקות הקיימות ממילא בין המפקחת על הביטוח דורית סלינגר ליו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר. השניים עלו ב־2015 על מסלול התנגשות כשהאוזר שלח מכתב לסלינגר שבו תקף אותה חזיתית לגבי שיווק פוליסות החיסכון על ידי חברות הביטוח.

אפיק זה לניהול השקעות שמציעות חברות הביטוח משווק על ידי סוכני הביטוח ומתחרה בקרנות הנאמנות שמשווקים הבנקים. הפוליסות — בניגוד לקרנות — מפוקחות על ידי סלינגר ולא על ידי האוזר. זה האחרון טען אז כי מכיוון שמדובר בחיסכון לטווח קצר ובינוני, בדומה לקרן נאמנות, הוא זה שצריך לפקח עליו. האוזר גם טען להטעיית הלקוחות מצד סוכני הביטוח, שמקבלים תמריצים מחברות הביטוח על שיווק המוצר, וזאת להבדיל מהיועצים בבנקים האובייקטיביים לכאורה בעת ייעוץ על קרנות נאמנות.

סלינגר לא נשארה חייבת. היא החזירה אש וטענה כי פוליסות החיסכון מגבירות את התחרות על ניהול כספי הציבור ומציעות דמי ניהול נמוכים ותחרותיים, וכי אין שום בעיה עם זה שהיא מפקחת על המוצר.

האפשרות החדשה לחסוך כספים פנויים בקופות הגמל דרך ניצול סעיף 190, במיוחד כשהיא כוללת הטבת מס מפליגה, עשויה להציף מחדש את המחלוקות בין השניים.

האוזר אמור לכאורה להתנגד למוצר הזה, בדיוק מאותם טעמים שבגללם התנגד לפוליסות החיסכון. סלינגר צפויה לצדד בו. העימות בין שני הרגולטורים, שכולל מאבקי כוח על סמכויות, לא משרת את טובת הציבור.

ברור שלבנקים יש פוטנציאל לניגוד עניינים בעת שהם עומדים מול לקוח שמבקש למשוך כספים מהם לטובת פוליסות החיסכון או קופות הגמל. לא בכדי הבנקים מבקשים להדגיש את חסרונות המוצרים הללו. הבעיה היא שבהינתן המחלוקות עם סלינגר, כלל לא ברור שהאוזר — שאמור לפקח על היועצים הפיננסיים בבנקים — יתערב בניגוד העניינים הזה ויעצור אותו. ומנגד ניצבים הלקוחות, שכל כספם נמצא בבנקים. הם אלה שעלולים לאבד אלטרנטיבה עם דמי ניהול מופחתים והטבות מס מופלגות.

מרשות ני"ע נמסר: "מבלי להתייחס למקרה ספציפי, ייעוץ באשר לקופת גמל שאינה קרן השתלמות אינו בסמכותו של יועץ השקעות כי אם בסמכותו של יועץ פנסיוני".

דורית סלינגר צילום: נמרוד גליקמן