"ההגנה על החקלאים היא שקר אחד גדול"

"המדינה גורמת לחוסר תחרות כדי להגן על היצרנים המקומיים. היא קובעת מכסות ליבוא מוצרי חלב כדי להגן על התעשייה המקומית באמתלה שהיא מגנה על החקלאים. אבל אין לזה שום קשר לחקלאים. ההגנה על החקלאים היא שקר גדול". כך טוענת נני סיימן, מבעלי חברת סיימן סחר, יבואנית גבינות ומזון גורמה לישראל.

בדרך לעודף רגולציה? "משרד הבריאות פוגע באינטליגנציה של הצרכן" נני סיימן נגד התוכנית החדשה לסימון מוצרים אורנה יפת לכתבה המלאה 

סיימן היא יבואנית ותיקה שמייבאת מוצרים לארץ מאז שנות התשעים. בפורטפוליו המוצרים שלה נמצאים שימורים, מאפים, רטבים וממרחים, אך מוצר הדגל של החברה הוא גבינה, והיא מייבאת יותר מ־140 סוגי גבינה שונים. מחזור המכירות של החברה מוערך ב־60 מיליון שקל בשנה והיא נחשבת ליבואנית חשובה, אך חלקה בשוק החלב איננו גדול. לסיימן יש לא מעט טרוניות על המחלבות הגדולות, המדינה, הממסד הרבני ואחרים, והביקורת שהיא מעבירה מאפיינת לא מעט יבואנים ויצרנים קטנים ובינוניים. אלא שכשאתה קטן, יש לך פחות כוח והחששות של סיימן להיפגע מהממסד גורמים לה לברור את מילותיה בקפדנות. כשהיא מבקרת את "התעשייה", היא מתכוונת למחלבות הגדולות, וכשהיא תוקפת את התנהלות "המדינה", היא מתכוונת למשרדי הממשלה השונים שמשפיעים על יבואני הגבינות - האוצר, החקלאות, הבריאות והכלכלה. "למחלבות הגדולות יש לוביסטים שיושבים בכנסת", היא אומרת. "אנחנו חברה קטנה שמחזיקה בקושי 1% מכלל שוק החלב".

"20% מכס על חומר גלם זה הרבה כסף"

בתחילת החודש הודיע משרד הכלכלה על מכסות יבוא נוספות במיסוי מופחת של 20% למוצרי חלב ובהם שמנת, חמאה לתעשייה, חלב עמיד ויוגורט. המהלך הזה אמור לעזור ליבואנים קטנים ובינוניים שעד היום לא היו יכולים כלל לייבא לישראל חלק מהמוצרים, למשל שמנת מתוקה. סיימן טוענת כי זוהי רק מחצית מהדרך, שלא תתרום הרבה: "במהלך הזה משרד הכלכלה מאפשר לי לייבא חמאה כחומר גלם לתעשייה במשקל של 25 ק"ג, עם מכס מופחת של 20%, אבל זה לא משמעותי, כי גם עם המכס של 20% תנובה תישאר תמיד הרבה יותר זולה ממני. 20% מכס על חומר גלם זה הרבה כסף, ואף קונדיטוריה לא תסכים לשלם לנו את התוספת הזו בשביל העיניים היפות שלנו, כשיש חמאה יותר זולה".

סיימן. "למחלבות הגדולות יש לוביסטים בכנסת" צילום: מורג ביטון

לדבריה, היו צריכים לפתוח את השוק ליבוא של חמאה במשקל 25 ק"ג לתעשייה ללא מכס כלל. "האבסורד הוא שהיצרנים המקומיים מקבלים מכסות של חמאה לתעשייה ללא מכס, והיבואנים צריכים לשלם 20% מכס. אז בשביל מה המהלך הזה? יהיה לי מוצר פרימיום איכותי שאולי 2% מהקונדיטוריות שלא אוהבות מונופולים יקנו אותו ממני. מה ההבדל בין חמאה לתעשייה לבין טונה לתעשייה? מדוע טונה כחומר גלם אפשר לייבא עם אפס מכס וחמאה לא?". גם באשר לשמנת המתוקה טוענת סיימן כי אמנם המכס שהיה עד כה, של 217%, סגר את השוק ליבוא וההורדה ל־20% פותחת את האופציה הזו, "אך עם זאת", היא אומרת, "מכס של 20% יאפשר יבוא של מוצר יותר יקר ביחס לתעשייה המקומית, וזה לא יהיה מחיר תחרותי".

תקועים בסבך הבירוקרטיה

כדי להבין למה מכוונת סיימן, הנה הסבר קצר על מהי גבינה: גבינה מוגדרת ככזו אם יש בה חלבוני חלב, שומן חלב וכל שאר רכיבי החלב. ברגע שמוציאים ממנה את שומן החלב ושמים בה שומן צמחי, היא כבר לא מוגדרת כגבינה, אלא כתחליף גבינה. בישראל שיעור המכס על גבינות הוא גבוה, בעוד על תחליפי גבינה אין מכס כלל. סיימן מדברת על תחליפי הגבינה והמכס כעל "ההונאה הגדולה". לדבריה, "היום השוק מלא בתחליפי גבינה שהמכס עליהם הוא אפס שקלים. כל מה שכתוב עליו 'מסוג גבינה' או 'שומן צמחי' זה תחליף ולא גבינה אמיתית. וזו פרצה, כי כל השוק בישראל מלא בתחליפי גבינה שאף יבואן לא משלם עליהם מכס. כולם עוקפים את המכסים עם תחליפי גבינה, וכשיש כל כך הרבה תחליפים בשוק, אז אנשים צורכים את זה וחושבים שהם צורכים גבינה אמיתית. אז איפה פה ההגנה על החקלאי? זו הגנה אך ורק על התעשייה".

מכיוון שהצרכן חושב שהוא צורך גבינה, והיבואן לא משלם על המוצר המיובא מכס ולא מוגבל בכמות היבוא, נוצר העיוות שעליו מדברת סיימן, שפוגע במי שמעוניין לייבא גבינה אמיתית. סיימן עצמה מייבאת תחליף גבינה מסוג פטה ומסבירה: "אם אני אביא את הפטה האמיתית, אף אחד לא ישלם את המחיר שלה".

בשנה האחרונה, בעקבות התוכנית להתייעלות משק החלב, ירד המכס על יבוא גבינות קשות לישראל ל־20% והוא עומד על 5.6 שקלים לק"ג. גם זה לא עזר במיוחד ליבואנים הקטנים והבינוניים, שמלבד המכס הם נתקלים בבירוקרטיה קשה של אישורים ליבוא מוצרי חלב מול משרד החקלאות ומשרד הכלכלה, ונדרשים להוצאות גבוהות במיוחד עד לקבלת כשרות למוצרים - החל מהטסת רבנים לחו"ל כדי שיבדקו את הרפתות וכלה בחסם מצד המחלבות בחו"ל להכשיר קווי ייצור בשביל השוק הישראלי הקטן.

גם אם הם הצליחו לעבור את החסמים הללו, נדרשים היבואנים לעבור משוכה נוספת ולשכנע את רשתות השיווק לפנות להם מקום על המדפים על חשבון תנובה וטרה. לזה יש להוסיף תשלומי מע"מ ומסים, וכך קיבלנו גבינה מיובאת שעולה ביוקר. "עד לפני שנה זה היה כמעט בלתי אפשרי לייבא אם היינו צריכים לשלם את המכס. עכשיו המכס ירד, אבל עליו יש להוסיף תשלומים רבים. הגבינה הממוצעת נמכרת בארץ במחיר של בין 80 ל־100 שקל לק"ג", אומרת סיימן. "אנחנו מביאים סחורה בהתאם למכסות יבוא, ולא על פי הצריכה האמיתית".

סיימן ובעלה ארנסט מתמקדים ביבוא מוצרי גורמה, בעיקר גבינות. המוצרים שלהם לא זולים, וסיימן תולה את האשמה ברגולציה ובבירוקרטיה. בשל הגבלת מכסות היבוא לא יכולים היבואנים לרכוש מהספק בחו"ל כמויות גדולות ולא זוכים לתנאים מסחריים טובים. לדברי סיימן, "אם אני קונה 100 קרטונים של גבינה משום שמגבילים אותי בכמות היבוא, אז היצרן בחו"ל לא נותן לי תנאים מסחריים שהוא נותן לרשת קרפור למשל. וזו אחת הסיבות לייקור המוצרים". את גבינת boursin רוכשת סיימן ב־9 שקלים, לדבריה, ומפיצה אותה באמצעות חברת סעם (חברת ההפצה המשותפת לסיימן ולחברת נטו) לרשתות השיווק תמורת 14–15 שקל. לצרכן נמכרת הגבינה כבר במחיר כפול של כ־17 שקל, בשל המע"מ, המסים ועלויות ההובלה.

סיבה נוספת לייקור המוצרים היא ההחזרות של מוצרים פגי תוקף. לדברי סיימן, "באירופה לא מכירים בכלל את המושג פג תוקף. מכרת את הסחורה, נגמר הסיפור, זו בעיה של הרשת. אם לרשתות באירופה נשאר מוצר שתוקפו יפוג בעוד עשרה ימים, הן מוכרות את המוצר בחצי מחיר, במקרר ייעודי שבו יש מוצרים עם חיי מדף קצרים. הצרכן יודע ללכת למקרר המבצע הזה ולקנות ממנו. למה לזרוק? בארץ הספקים והיבואנים סופגים את ההחזרות וההשמדות".

"אין בישראל גבינת רוקפור אמיתית"

סיימן זועמת גם על חוסר האותנטיות בענף שלה: כך, לדוגמה, רבות מהגבינות שנמכרות בישראל בשם רוקפור אינן אמיתיות. "בישראל לכל גבינה כחולה קוראים גבינת רוקפור. זו הטעיה", אומרת סיימן. "משרד הבריאות אוסר לייבא רוקפור אמיתית היות והוא לא מתיר לייבא חלב גולמי שלא התיישן עשרה חודשים, בעוד הרוקפור האמיתית עוברת התיישנות של שישה חודשים בלבד. הצרכן קונה את הגבינה שמוצגת לו כרוקפור ב־50 שקל, אבל רוקפור אמיתית עולה לא פחות מ־300 שקל לק"ג".

לדברי סיימן, "בעולם הגבינות יש אותנטיות בשמות כמו שיש ביין ובשמפניה. אסור לכתוב על כל יין נתזים - שמפניה. כך גם על הגבינות. הגבינה אמיתית אם מופיע עליה הסמל AOP. למשל, גבינת גרייר חייבת להיות מיוצרת בחבל גרייר שבשוויץ, ומנצ'גו חייבת להיות מאזור למנצ'ה בספרד . אבל פתאום מחלבת גד מייצרת מנצ'גו. איך היא יכולה לייצר מנצ'גו?".

אילו עוד גבינות מיוצרות פה תחת שמות מטעים?

"פרמיג'נו האיטלקית. אסור לקרוא לגבינה כך אם היא מיוצרת בישראל. הצרכן חושב שהפרמזן היא הגבינה האיטלקית האיכותית ולא יודע שהאמיתית היא פרמג'נו וחייבת להיות מאזור רג'ימיליה ופארמה באיטליה. אם הממשלה האיטלקית היתה תובעת את היצרנים פה, הם היו בבעיה. אני כל הזמן אומרת ליצרנים הישראלים שאני מרוצה ממחלבת טרה שקראה לגבינה שלה נעם. למה צריכים לגנוב שמות של חבלים בחו"ל?"

על מי מוטלת החובה לאכוף את זה?

"על משרד הבריאות, אבל הוא לא אוכף את זה כי מי שחתום על האמנה שמחייבת אותנטיות בשמות המוצרים הוא משרד הכלכלה. וזה נופל בין המשרדים - מבחינת משרד הבריאות, אם כתוב על המוצר 'מסוג', אז זה מספיק חוקי. ביינות משרד הכלכלה מחליט על רישום התוויות, בעוד בגבינות יצרן מקומי יכול לעשות מה שבא לו, ואף אחד לא אוכף עליו את החוק".

ממשרד הכלכלה נמסר כי "המשרד בוחן את אופן הקצאת המכסות כדי שאכן יגדילו את התחרות ויורידו מחירים. המכסות כוללות חומרי ביניים, אבל גם מוצרים סופיים לצרכן. המצב כיום הוא שפעמים רבות היבואן נהנה מהמכסה המופחתת ולא מעביר את ההוזלה לצרכן".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי "בישראל, כמו באירופה ובארה"ב, מקודמות בימים אלה יוזמות להנגשת המידע התזונתי והבלטתו בחזית אריזות המזון. כאשר תאושרנה תקנות הסימון התזונתי, משרד הבריאות יבחן את השפעת הסימון התזונתי על הרגלי צריכת המזון של הציבור בארץ".