רשתות המזון הזולות מגרמניה כובשות את בריטניה

ארבעה עובדים בסניף

מה הופך את רשת לידל (ורשת אלדי, שדומה לה) לחביבת הקהל של הבריטים? הדבר הראשון הוא המחיר, שנמוך משמעותית מהרשתות האחרות ומתאפשר בין היתר הודות למגוון קטן יותר של מוצרים שמוחזקים בחנות. ההתמקדות במספר קטן יחסית של מוצרים מאפשרת ללידל ולאלדי למכור אותם במחירים נמוכים יותר. היא גם חוסכת ללקוח לבטים קשים בין עשרה סוגי נייר טואלט או חמישה מיני אבקות כביסה - כיוון שהבחירה נעשתה כבר בשבילו (אבל, כמצופה מרשת גרמנית, מבחר הבירות דווקא אינו מצומצם).

לקוחות שמגיעים בגלל המחיר נשארים מסיבות אחרות. המוצרים ברשתות הגרמניות מונחים זה על זה בקופסאות קרטון פתוחות למחצה שערומות על המדפים. הלקוח, ולא מי שמסדר את המדפים, מוציא את המוצר ישר מקופסת הקרטון. מצבת כוח האדם היא מינימלית: רק ארבעה עובדים לסופרמרקט גדול. בשביל בריטים רבים קניות בלידל ובאלדי הן דרך לטעום משהו מאירופה היבשתית, זאת שמעבר לתעלת למאנש, שכן רבים מהמוצרים ברשתות הללו מגיעים משם. עבור בריטים שרגילים למוצרים מהרשתות הגדולות טסקו וסיינסבורי'ס, מדובר בשינוי מרענן.

לונדון. רשתות המזון הגרמניות הופכות פופולאריות בקרב הבריטים צילום: בלומברג

תגובה בריטית למתקפה

הצד השני של ספקטרום הקניות גם כן אינו שקט: וייטרוז, רשת מזון הפרימיום שמספקת מוצרים אפילו לבית המלוכה, מתחזקת אף היא. פרשיית בשר הסוס, שבה התברר שמזון שנמכר בבריטניה והוצג כבשר בקר היה למעשה בשר סוס, הבריחה לקוחות מבוהלים מרשתות הביניים לסניפים המוארים, המצוחצחים והבוהקים של וייטרוז, הרשת שנתפסת כאיכותית ביותר.

החברה, שנמצאת בבעלות עובדיה, הכריזה על "תגובה בריטית" למתקפה של הרשתות הגרמניות. היא כבר מציעה לחברי המועדון שלה תה, קפה ועיתונים בחינם בסניפים, וכעת היא מתכננת להשיק גם שירותי ניקוי יבש וטעימות יין. "החלטנו להתחרות על ידי מכירת מוצרים בריטיים", אמר מנהל וייטרוז, מארק פרייס.

ההתחזקות של רשתות המזון הקטנות בשני הקצוות של השוק פוגעת בארבע רשתות המזון הגדולות, ובעיקר בטסקו - הרשת הגדולה במדינה - ובמוריסונס, הרשת הרביעית בגודלה. נתח השוק של טסקו בבריטניה הוא הנמוך זה עשור, והרווחים של מוריסונס צפויים להיחתך בחצי כתוצאה מהוזלות שיתחרו ברשתות הקטנות יותר.