שיטת ההורה החם

הרמז היחיד כמעט לכך שמדובר בבית שמתנהל בהסדר יוצא דופן מתחבא בארון הכביסה: שם נמצאים סדינים משומשים של אבא, ולצדם סדינים משומשים של אמא, מקופלים ומוכנים לשימוש חוזר. ככה זה כשאבא ואמא הגרושים מתגוררים עם הילדים בבית במשמרות.

איור: עינת צרפתי

"הייתי בטוח שלגור עם האקסית שלי ב'משמרות' בבית שבו גרים הילדים הוא רעיון מקורי שלי", אומר יאיר (44), "אבל אחרי שהתחלנו לעשות את זה הבנתי שאני לא הראשון ושיש לזה שם: נסטינג (Nesting, קינון)". מאז הפרידה יאיר וגרושתו אילנה (49) מתגוררים כל אחד חצי שבוע בבית שבו שלושת ילדיהם עדיין גרים, ובחלקו השני של השבוע בדירה אחרת. "אחרי שהשלמת עם כישלון הזוגיות שלך, אתה רוצה לצמצם את הסבל של הילדים", מסביר יאיר את הבחירה בפתרון הלא שגרתי. "לא רצינו שיחוו נטישה של הורה את הבית, והם נראו לנו קטנים מדי בשביל התיק של לנדוד בין בתים. כשהצעתי את הסידור לגרושתי, היא מיד התחברה. בהסכם הפרידה סיכמנו שהילדים ימשיכו להתגורר בבית שלנו לתקופה של שנה. בינתיים עברו שבע שנים, ואנחנו עדיין חיים כך".

"יש המון זוגות שלא התגרשו, אבל חיי הנישואים שלהם הם נסטינג בפועל כי הם נמצאים עם הילדים במשמרות", אומרת אילנה. "במובן הזה, אחרי הגירושים התחלנו להיות משפחה נורמטיבית", היא צוחקת. "לפעמים אני נמצאת פה שעות בימים שהם לא שלי, כי שנינו רוצים להיות מעורבים ועם הילדים כמה שיותר, ואני מקווה שזה לא נחשב שאני נדחפת. מבחינתי נפרדנו, הנישואים התפרקו, אבל המשפחה לא צריכה להתפרק".

הילי כוכבי. "השקעת אנרגיה גדולה בגלל רגשות אשם" איור: אלדד מאסטרו

יאיר לעומתה מעדיף הפרדה ברורה יותר. "הפרידה היא פרידה", הוא אומר, "ברור לכל הצדדים שהזוגיות נגמרה, מכל הבחינות. נשאר רק האינטרס המשותף של גידול הילדים".

איך הם מגיבים לסידור שבו אבא ואמא יוצאים מהבית לסירוגין?

"כשהודענו לילדים על הפרידה, הם נורא בכו. הקטן לא כל כך הבין מה המשמעות של זה. טכנית הוא חווה מאז שאמא ואבא לא באותן שעות יחד בבית, אבל הוא לא בדיוק הבין מה זה. שנה אחרי הגירושים, בגיל ארבע, הוא שאל: 'אבא, מתי מתחיל הקטע הזה שאמרתם שאתה ואמא נפרדים?'. לקח לו זמן, הוא לא הבין שזה כבר קרה. היום הם מבינים, אבל אז מתעוררות שאלות לגיטימיות מבחינתם, למשל, למה שלא ניסע לחופש יחד? ככל שזה נוגע אליי, אני מנסה לשמור על המרחב הפרטי שלי".

גירושים כפיגוע כלכלי

ה"נסטינג", שקונה לו מקום בקרב המתגרשים, אינו רק תולדה של רצון להקל על הילדים, אלא גם על ההורים, לפחות מבחינת העול הכלכלי. עם מחירי נדל"ן מטורפים, יוקר מחיה, שכר שנשחק ומחסור בדירות קטנות, גירושים הופכים להיות "פיגוע כלכלי" של ממש. הצורך לפצל את משק הבית לשתי יחידות כלכליות עצמאיות מזניק את ההוצאות הקבועות, שמתווספות להוצאות הכרוכות בפרידה עצמה, מההליך המשפטי היקר עד שירותי ההובלה.

אביטל רבינוביץ איור: a-rabinovich.co.il

"כשזוג מתגרש יש אי־שוויון כלכלי מובנה, כי אחד מבני הזוג מקבל את בית החלומות, שהושקעו בו מאמץ, דם ויזע, ואילו האחר יורד להתגורר במרתף טחוב", אומר אבי קסב, גרוש, שפועל למניעת אובדנות בקרב אבות גרושים. "נסטינג הוא תרופת מנע להסלמה בגירושים. כשאתה מבטל את חוסר השוויון יורדת רמת הקונפליקט בין זוגות, ואתה גם מצמצם את הרתיעה של הילדים להגיע ליחידת המגורים הפחות טובה".

אלא שבמקביל לחיסכון הכלכלי, ה"נסטינג" עשוי לגבות מחיר נפשי לא קטן. "סבלתי מאוד בנישואים והייתי חייבת להתגרש", אומרת דנה (43), אם לשניים מתל אביב. "הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לא לגור יחד, אבל הגירושים גררו אותי למצב כלכלי קשה".

הפתרון שמצאה עם בן הזוג לשעבר היה שהילדים יישארו לגור בדירה המשותפת, ואילו ההורים יגיעו אליה כל אחד לחצי שבוע, ובשאר הזמן יתגוררו במגורים ארעיים אצל משפחה או חברים. "השופטת שאישרה את הסכם הפרידה שלנו היתה מופתעת, אבל העובדת הסוציאלית של בית המשפט תמכה בפתרון שישאיר את הילדים במקום מוכר".

ואחרי שרצית כל כך להתגרש, יכולת להמשיך לחלוק דירה עם הגרוש?

"הפתרון הזה החזיק שנה, וזאת היתה שנה קשה מבחינתי. קשה להגיע לבית ולמצוא שם את הגרוש שלך, האדם שרצית להתנתק ממנו. כשאין לך מקום שהוא רק שלך, זה בעצם להמשיך את הקשר עם הגרוש, וזה קשה פסיכולוגית".

איור: עינת צרפתי

"פתרון הנסטינג עולה בעיקר אצל זוגות שקשה להם להחזיק שתי יחידות משק בית נפרדות, ויש להם הרבה מה להפסיד כלכלית מהפירוד", אומרת עורכת הדין והמגשרת אביטל רבינוביץ'. "אנשים נדחקים לפתרון הזה כי בניתוח כלכלי יבש הם אומרים לעצמם: ‘אולי לא כל כך נוח ונעים לישון במיטה שבן הזוג ישן בה קודם, אבל בסופו של החודש הוצאתי פחות כסף מהכיס’.

"ועדיין, זה פתרון מורכב ומעטים יכולים לפתוח פרק ב' נקי רגשית ולהמשיך לחיות כסוג של שותפים לדירה ללא מטענים. זה מצריך גדלות נפש, סובלנות, פתיחות, אמון ויחסים לא טעונים. וגם אם כל אלה מתקיימים, זה ייגמר כשאחד מהגרושים ימצא בן או בת זוג חדשים".

עורכת הדין והמגשרת מאיה הדס טיפלה בשני זוגות שערכו הסדר נסטינג, והיא טוענת שלא טמון בו חיסכון כלכלי אמיתי. "יש נטייה לחשוב שזה פתרון זול יותר כי שומרים על הבית, אבל זה דווקא פתרון יקר יותר, כי בטווח הארוך הוא מחייב החזקת שלוש דירות. רוב הזוגות שאני נתקלת בהם ממש לא רוצים לגור אצל ההורים או החברים כדי לצמצם עלויות. לכן אני לא אזום פתרון כזה, אלא אם מדובר בזוג שמסתדר מצוין ויש לו את היכולת הכלכלית להחזיק קומפלקס של שלוש יחידות דיור".

במקרה של יאיר ואילנה, הקושי הכלכלי הוביל אותם לחלוק בשלב ראשון גם את הדירה הנוספת, שבה גרו בימים שבהם לא היו בבית הילדים. "רצינו לנצל את ההזדמנות כדי לחסוך כסף, והחלטנו לחלוק גם את יחידת הדיור ששכרתי ברחוב שבו גרים הילדים", אומר יאיר.

רביב. "אם אתה יכול לקיים את ההסדר הזה, אולי מלכתחילה לא היית צריך להתגרש"

זה כמעט כמו לא להתגרש.

"זה היה מורכב פסיכולוגית, כי כמה חודשים אחרי הגירושים התחלתי זוגיות חדשה. כך יצא שאני ובת הזוג שלי בעצם ממשיכים לישון במיטה שגרושתי ישנה בה".

ומה עושים בבית שבו הילדים נמצאים?

"ברור שהייתי מעדיף שיהיה שם 'חדר לאבא' ו'חדר לאמא', אבל זה עוד 1,500 שקל לשלם עבור חדר שיעמוד ריק חצי מהשבוע, וזה כסף שאין. אז גרים באותו חדר, ובשלב כלשהו גם החלפת סדינים הופכת להיות טיפשית. אני יודע שלא כל אחד מסוגל לחיות ככה, אבל מכיוון שהתגרשנו כידידים, היה לנו בסיס להמשיך את הקשר ואת שיתוף הפעולה".

אנשי המקצוע חלוקים בשאלת ההתאמה של פתרון הנסטינג לצורכי הילדים, וכולם מסכימים שמדובר בפתרון ביניים בלבד. "אחד הדברים הרעים בגירושים הוא הפרה של השגרה, והפתרון של נסטינג מצמצם את השינוי שהילדים חווים", אומר פרופ' עמירם רביב, דיקאן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז האקדמי אור יהודה. "ילדים לרוב לא אוהבים את הטלטול בין בתים, ונסטינג מאפשר להם יותר יציבות ושמירה על שגרה. החיסרון הוא שהוא משאיר באוויר אלטרנטיבה ועלול ליצור אצל הילדים ציפייה שהדברים יחזרו לקדמותם וההורים ישובו להיות יחד. זה מצב לא טוב, כשהילד מרגיש אחראי לפירוד ולוקח על עצמו תפקיד של לחבר את ההורים מחדש. בכלל, הסידור הזה אולי נשמע אופטימלי, אבל גם מעורר פרדוקס. כי אם אתה יכול לקיים את ההסדר הזה, אולי מלכתחילה לא היית צריך להתגרש".

"השאלה המרכזית היא לא אם הסידור נותן יותר יציבות לילד או מבלבל אותו. השאלה היא אם ההורים צריכים עד כדי כך להתאמץ כדי לקיים את הסידור המורכב של נסטינג", אומרת ד"ר הילי כוכבי, פסיכולוגית חינוכית מומחית. "אם מוצדק להשקיע כל כך הרבה אנרגיה מתוך רגשות אשם על כישלון הנישואים ובשל החשש מפגיעה בילדים. גירושים הרי נובעים מהרצון ליצור חיים טובים יותר, ובמקום אחר.

"האתגר הגדול בגירושים הוא להניח בצד את הרגשות הקשים, ולמנוע ניכור, העברת מסרים פוגעניים או הסתה בין ההורים. זה חשוב יותר משמירה על היציבות הפיזית של סביבת המגורים. ילדים בסופו של דבר מסתגלים למציאות שמייצרים עבורם, ויותר חשוב מבחינתם שההורים ישתפו פעולה ויהיו רגישים אליהם. התיאום ההורי הוא משמעותי וחשוב יותר משמירה על חיים באותו בית".

"אנשים מן השורה לא ירצו לחיות ברוטציה בבית, גם לא בשם העיקרון של טובת הילד. לילד טוב כשלהורים טוב, כשהם מתקדמים הלאה בחיים", מסכימה עורכת הדין לענייני גירושים גילה עיני. "מי יכול להתקדם בחיים אם יש רוטציה בבית? יש מאבקים בין בני זוג שמתגרשים, הם נוראיים וקשים, אבל ב־90% מהמקרים, מרגע חתימת ההסכם אנשים נכנסים לשגרה ומקבלים את החיים בחזרה. אין סיבה להיתקע. לכן אני לא בעד פתרונות יצירתיים כאלה, מה גם שכאשר אחד מבני הזוג מסרב לשחרר, יש סיכון שהוא ישתמש בזה ככלי נשק".

מתגרשים, וחיים כמו נשואים

עינת, אם לארבעה מאזור תל אביב, חולקת בשנתיים האחרונות דירת נסטינג עם הגרוש שלה. "אנחנו מנהלים יחד משק בית, אבל זה באמת לא מובן מאליו וצריך בשביל זה להיות ביחסים טובים", היא אומרת. "אין לנו נכס משלנו. עברנו משבר כלכלי גדול ונשארנו בלי כלום. כל מה שהיה לנו לחלוק בגירושים זה רק חובות. אז אנחנו חיים קצת כמו נוודים, שחולקים את הבית שבו השארנו את הילדים".

מה המחיר מבחינתך?

"המחיר הוא חיים על מזוודות. בכל פעם שאני מפנה את הבית שלנו, אורזת והולכת לדירה השכורה, אני מרגישה כמו מהגרת. כשהוא יוצא מהבית הוא בכלל חוזר להורים. אבל לשכור שתי דירות שאמורות לאכלס ארבעה ילדים והורה זה קשה".

איך זה מבחינת הילדים?

"לגדולים זה יותר טוב, לקטנים פחות. את הקטנה זה מבלבל, אני רואה עליה שלפעמים היא לא עד הסוף מבינה. זה עוזר להם מאוד שאנחנו לא מערבבים בין הימים, ואנחנו משתדלים לא להופיע פתאום בימים לא שלנו. לילדים פשוט יותר לקבל משהו יותר סכמטי וברור, עם טריטוריות נפרדות. בבתים של גרושים אחרים יודעים ש'בבית של אמא זה ככה' ו'בבית של אבא זה ככה'. כאן הכל יותר מורכב, כי הבית הוא אותו בית. לכן זה אמור להיות פתרון זמני, שלב שמרכך את המעבר, רק שבינתיים חלפו שנתיים ולא ברור מתי זה ייגמר".

ואת חיה כך בשלום?

"אנחנו סומכים אחד על השני, וגם אחרי הפירוד יש יחסי אמון. אנחנו אפילו מחזיקים חשבון בנק משותף, שזה באמת נדיר. אבל מבחינה רגשית כל יום מחדש זה מוזר, כי התגרשתי ובכל זאת אני בעצם ממשיכה לחיות ולנהל משק בית עם הגרוש שלי, ואנחנו ישנים לסירוגין באותה מיטה. גרביים של הגרוש שלך בסלון או כלים בכיור – אלה דברים שעצבנו אותי 20 שנה, וממשיכים לעצבן. באותה מידה דברים שאני עושה ממשיכים לעצבן אותו. וברור שזה יוצר מצבים הזויים, למשל כששכחתי משהו בבית ואני לא יכולה לחזור בקלות לקחת. היום, למשל, אני רוצה להביא כלב והוא לא, אז אני לא אוכל לעשות את זה. אני לא יכולה לקבל החלטות שלא מתאימות לו וישפיעו על החיים שלו, למרות שאנחנו כבר לא יחד".

אז למה להתעקש על זה?

"התגרשנו כי לא רצינו להמשיך לחיות יחד, אבל יש גם יתרונות לנישואים של המון שנים. אין שום דבר שבו הגרוש שלי יכול להפתיע אותי. אני מכירה את ההרגלים שלו ומה אפשר לבקש ממנו, ולהפך. יש בינינו הבנה שצריך לעזוב כיור נקי, שאם נגמר החלב קונים חדש, אנחנו מסתמסים על כביסה שנשארה במכונה וצריך לתלות. יש פה משפחה לנהל, והסידור הזה הוא חלק מההבנה שאנחנו עדיין משפחה, והדבר הראשון שאנחנו צריכים להיות זה הורים לילדים שלנו. אם הוא אוהב את זה או לא, הוא תקוע איתי לנצח".

עד שמגיע בן זוג חדש

גם כאשר מדובר בנסטינג מוצלח, הוא הופך מורכב הרבה יותר מהרגע שבו נכנסים בני זוג חדשים לתמונה. דנה, למשל, ויתרה מראש על ניסיון לשלב עוד בן זוג במשפחה. "הבאת בני זוג זה נושא שבכלל לא דובר ביני לבין הגרוש שלי בשלב שבו תכננו את הנסטינג", היא אומרת. "את נמצאת בכזה בלגן מטורף, שאת שנינו זה בכלל לא עניין. גם ידענו שזה הסכם זמני לתקופת הסתגלות והיה לנו מובן מאליו שלא מביאים בני זוג לבית המשותף. גם היום, כשאני גרה בדירה משלי בימים שאני בלי הילדים, ברור לי שלא אביא בן זוג לבית המשותף".

אז סידור הנסטינג בעצם מעכב התחלה של חיים חדשים.

"בשביל זוגיות אחרת יש לי את הדירה שלי".

ואיך מגיבים בני הזוג החדשים כשאת עוזבת אותם לחצי שבוע ועוברת לבית אחר?

"בן הזוג הנוכחי שלי, למשל, לא בשל לערבוב הזה, וזה מתאים לי. בן הזוג הקודם נורא ניסה להיות חלק מהמשפחה שלנו, וזה לא התאים לי. זה לא עשה טוב לבן שלי, ולכן גם לא לי".

"לא פשוט להביא בת זוג לבית שבו הילדים נמצאים", מתאר יאיר את החוויה שלו. "עשיתי את זה פעם בשבוע, בתקופה מסוימת, וזה יצר קושי מבחינת בת הזוג, שכל הסיטואציה נכפתה עליה. אני כן רוצה שבת הזוג שלי תשתלב במשפחה, והילדים תמיד שמחו כשהיא באה, אבל ברור שזה מסתבך כשגרים באופן קבוע יחד והמשפחה מתרחבת, ופתאום לילדים שלך יש עוד 'אחים' ואמא חורגת. אצלי זה עבד כי זה היה לזמן יותר קצר, בלי לערבב עוד ילדים, וכך היחסים פשוטים יותר".

ה"הקפאה" של המצב שטמונה בנסטינג, ועיכוב התפתחות יחסי זוגיות חדשים גורמים גם לעו"ד אהרון לוקסנבורג להתנגד לפתרון. "נסטינג זה מין מצב של סטנד־ביי", אומר לוקסנבורג, שהוא גם עובד סוציאלי ומגשר עם ניסיון של 30 שנה בתחום. "הנכס למכירה מוקפא, הכסף לא יכול לשמש לתכנון הפרק הבא בחיים, ונוצרת 'זמניות' שאני לא ממליץ עליה. זה פתרון יוצא דופן, שמחייב להחליף סדינים, להסתדר אחד עם הריח של השני גם אחרי הפרידה, ולכן זה לא פתרון טבעי והוא לא מחזיק הרבה זמן".

זה פתרון שיכול לרכך את העימות שכרוך בפרידה, וגם להפחית עלויות.

"אם לא גרים אצל ההורים או בדירה קטנה ברוטציה, לא טמון כאן רווח כלכלי. ייתכן שלתקופות ביניים קצרות, עד שמגיעים ל'הסדר קבע', זה פתרון שיכול להתאים. בעיקר לזוגות ברמת קונפליקט נמוכה, שמצליחים לשתף פעולה. ולשני הצדדים יש אינטרס ליצור יציבות לילדים. אבל זה סידור מאוד מורכב להורים".

עד מתי נאכל מאותו נסטינג

"נסטינג יכול להתאים לתקופת ביניים קצרה של שנה או שנתיים, שתאפשר לילדים תקופת הסתגלות, אבל לא כפתרון קבע", אומרת עורכת הדין מאיה הדס. ואכן, אפילו אלה שמצליחים לקיים חיי שיתוף אחרי הגירושים מסכימים שגם לתסריט האידילי יש תאריך תפוגה. גם אצל יאיר ואילנה, שחיים כך כבר שבע שנים אחרי הגירושים, יש מחשבות על נקודת היציאה.

"החיים משאירים אותי בתוך זה, אבל זה לא לתמיד", אומר יאיר. "נסטינג מתאים יותר לתקופת מעבר, גם אם היא ארוכה. ואני לא בטוח שהמודל היה עובד לו לאחד מאיתנו היו עוד ילדים, או אם בת הזוג שלי לא היתה חיה מחוץ לעיר. זה לא פתרון מושלם, אני נוסע המון בין הדירות שלי, אבל כרגע זה הכי נכון לי. ועדיין, יכול להיות שבעוד שנה יהיה נכון להגיע להסדר אחר. אני לא מיסיונר של השיטה הזאת עבור אחרים, אני רק יכול להמליץ לאנשים לחשוב גם על האופציה".

מתי תשקול לשנות את המודל הזה?

"הילדים שבגיל ההתבגרות ממילא שקועים בעצמם ובחברים שלהם ואתה בקושי רואה אותם. עם הבן הקטן עוד יש לי את הילדות שלו, אבל אני כבר שואל את עצמי לפעמים מה יקרה אחר כך? מתי נפסיק? כשילכו לצבא? לאוניברסיטה? להמשיך בנסטינג גם כשהם בני 24? להמשיך לשלם שכירות של 8,000 שקל בחודש גם כשייסעו לחצי שנה להודו? ברור לי שמשהו יצטרך להשתנות, ובקרוב יהיה איזה פורמט אחר, שאני עדיין לא יודע לומר מה הוא".

הדילמה הזאת מעסיקה גם את עינת. "אני שואלת את עצמי האם אמשיך עד ששנינו נהיה חזקים מספיק ומסודרים, או עד שהילדים יגדלו, או עד שפשוט יימאס לנו? ולחיים יש אילוצים משל עצמם. עכשיו, למשל, בעל הבית מעלה את שכר הדירה, אז מה עושים? משנים פורמט או ממשיכים?

“ממילא תמיד מרחפת השאלה אם זה באמת הדבר הנכון, וגם אנשי המקצוע חלוקים בעניין. בסוף זה מכלול של מציאות כלכלית ושל עד כמה זה עובד לנו ומתקתק".

אתם משתפים בדילמה את הילדים?

"לא, הם צריכים לחיות את החיים שלהם. כשנחליט נשתף אותם".