ניתוח "כלכליסט" - חוק ששינסקי: שינויים קטנים ששווים כסף רב לבעלי ההון

ועדת הכספים של הכנסת אישרה ביום רביעי את הצעת החוק ליישום מסקנות ועדת ששינסקי. פרופ' איתן ששינסקי, שעמד בראש הוועדה, יכול לסמן לעצמו "וי" גדול: למרות הלחץ הכבד שהפעילו בעלי ההון, החליטה ועדת הכספים לאשר את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית ביום רביעי הקרוב, כמעט ללא שינוי המלצות הוועדה.

הצעת החוק באה לקבוע את התנאים להחלת היטל על רווחים מהפקת נפט וגז - היטל שיתווסף לתמלוגים המשולמים כיום ולמס החברות. ההיטל יוטל לאחר שההכנסות ממכירת נפט וגז יגיעו לפי 1.5 לפחות מההוצאות על החיפוש וההפקה, ושיעורו יהיה 20% ויעלה עד 50% לאחר שההכנסות ממכירת הגז יעלו לפי 2.3 לפחות מהיקף ההשקעות שבוצעו. אלה השינויים המרכזיים שהוכנסו להצעת החוק, והמרוויחים מהם.

1. תקרה לנתח המדינה

אחד השינויים שהוכנסו להצעת החוק ברגע האחרון הוא ההתחייבות של המדינה שאם מס החברות - שאמור לרדת עד שנת 2016 לשיעור של 18% - יועלה ליותר מ־18%, שיעור ההיטל יופחת כך שסך נתח המדינה מפרויקט הנפט והגז לא יעלה מעבר לנתח המדינה שהומלץ במסגרת מסקנות ועדת ששינסקי.

מי מרוויח מהשינוי: השינוי קובע תקרה במקרה שמס החברות יועלה, אך אינו קובע גבול תחתון לנתח המדינה אם שיעור מס החברות יופחת. לכן מדובר בשינוי שמשרת את האינטרסים של חברות האנרגיה, שקיבלו הבטחה שנתח המדינה לא יועלה מעבר למה שנקבע במסגרת מסקנות ועדת ששינסקי.

2. הקלות המס

שינוי אחר שהוכנס להצעת החוק מקנה לשר האוצר את האפשרות להעניק הקלות מס לפרויקט תמר, גם אם הפרויקט לא יעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו להתחלת ההפקה המסחרית - 1 בינואר 2014. במקור החליטה המדינה לתמרץ את יזמי תמר להקים את תשתיות ההפקה, כך שהפרויקט יחל להפיק גז בהקדם האפשרי. לכן קבעה הצעת החוק כי פרויקט שיחל להזרים גז לפני תחילת 2014 ייהנה מהקלות בהיטל, כך שיחול רק לאחר שההכנסות ממכירת הגז יהיו כפליים מההשקעות בפרויקט, במקום פי 1.5 כפי שנקבע.

קידוח תמר צילום: אלבטרוס

עם זאת, בהצעת החוק שאושרה נוספה פסקה שלפיה שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להעניק את ההטבות לפרויקט גם אם הוא איחר את המועד האחרון לתחילת ההפקה בכחצי שנה, בתנאי שהעיכוב בתחילת ההפקה נוצר מסיבות שאינן תלויות בבעלות הזכויות בפרויקט, והן עשו כמיטב יכולתן כדי שההפקה תתחיל במועד המקורי. אם הפקת הגז בתמר תתעכב, הרי הסעיף הנוסף עשוי להתברר כבעל שווי כלכלי מהותי. אך הסעיף אינו מפרט את המקרים שבהם העיכוב ייחשב לבלתי תלוי בשותפויות, והדבר עשוי להוות פתח לעימותים על עניין זה בעתיד.

מי מרוויח מהשינוי: למדינת ישראל יש אינטרס שהגז מתגלית תמר יחל לזרום למשק לפני שמאגר ים תטיס יאזל, ובכך ניתן להסביר את התמריץ הכספי שהמדינה מעניקה לפרויקט אם הוא יתחיל להפיק בהקדם.

מנגד, גם כך מדובר בתמריץ שקיים ממילא לשותפים בפרויקט תמר, שכן ככל שיתחילו אלה להפיק גז מוקדם יותר, הם יחזירו את השקעתם מהר יותר; אספקת גז בהקדם תסייע להם להשיג חוזים ארוכי טווח ותחסוך מהם את הצורך לפתח את מאגר נועה, שעלותו נאמדת ב־200 מיליון דולר.

כך, מתן ארכה נוספת של חצי שנה מבלי שנקבעו כללים ברורים עשוי להקל על פרויקט תמר לקבל הטבות מהמדינה, מבלי שעמד בלוחות הזמנים שהתבקש.

3. לוח הזמנים

בעניין הטבות המס בגין הפקת גז לפני 2014, הוגדרה "תחילת ההפקה" כמועד שבו הפרויקט ישלים מכירת גז בשווי של 250 מיליון שקל. זאת, כדי למנוע מצב שבו פרויקט יזרים כמות גז מינימלית לפני 2014, רק כדי ליהנות מהטבות המס מבלי שהשלים בפועל את העבודות על תשתית ההפקה.

מי מרוויח מהשינוי: הסעיף מבטיח למדינה שהטבות המיסוי לא יינתנו לפני הפקה "אמיתית" מהפרויקט. מבחינת חברות האנרגיה, ההגדרה המדויקת החדשה והבהירה יותר מוסיפה ודאות לנוכח הגורמים המממנים את הפרויקט, שיוכלו לתמחר את עלויות המימון בהתאם.

4. מחיר הגז המינימלי

שינוי נוסף שהוכנס להצעת החוק נוגע למחיר הגז המינימלי שהמדינה תכיר בו. בעוד שבמקור נקבע כי המדינה תכיר, במסגרת חישוב הכנסות הפרויקט לצורך חישוב ההיטל, במחיר המכירה שלא יפחת ממחיר הגז בשוק הישראלי, הרי שסעיף זה תוקן ולפיו המדינה תכיר במחיר המכירה כל עוד אינו נמוך מהמחיר המקומי הממוצע הדו־השנתי. כמו כן ניתן לפקיד השומה שיקול דעת להכיר במחיר מכירה שהוא נמוך מהמחיר הממוצע, אם הפרויקט הוכיח כי גם במחיר הנמוך אין ביקוש לגז בישראל.

מי מרוויח מהשינוי: סעיף זה עשוי לאפשר לפרויקט למכור את הגז לצד קשור המפעיל מתקן הנזלת גז, במחיר נמוך ממחיר השוק, תוך שהוא מייחס את הרווח לפעילות ההנזלה שעליה לא חל ההיטל. פעולה כזו עשויה לסייע לבעלי הפרויקט לדחות את מועד החלת ההיטל, בכך שהמדינה תכיר במכירה שנעשית במחיר נמוך ממחיר השוק. בפועל, כל עוד לא ידוע מהם מחירי הגז, קשה לאמוד את שווי ההטבה.