הקש האחרון - לאיל ולדמן נמאס

לפני שבועיים פורסם ב"כלכליסט" שאיל ולדמן, מנכ"ל מלאנוקס, מתעתד למחוק את המניה מהמסחר בתל אביב. הסיבה: אנטרופי, הגוף המייעץ למוסדיים כיצד להצביע באסיפות בעלי המניות, המליץ לא לאפשר לו להמשיך כיו"ר במקביל לתפקיד המנכ"ל. למעשה, היה זה רק התירוץ לעזיבת מלאנוקס את תל אביב. ולדמן התייאש משוק ההון המקומי הרבה קודם, ובשוק העריכו שהוא רוצה למחוק את המניה בלי קשר להצבעה על כהונתו. זה רק היה הקש האחרון.

אנטרופי לכאורה צדקה. מבחינה של ממשל תאגידי, עדיף שתפקידי המנכ"ל והיו"ר יהיו נפרדים. אלא שמקרה ולדמן שונה. הוא בנה את מלאנוקס מאפס והצמיח אותה לשווי של 2.4 מיליארד דולר. החברה הונפקה ב־2007 לפי שווי של חצי מיליארד דולר בלבד, כשהיום עומד מחיר המניה על 56 דולר לעומת 17 דולר במועד ההנפקה, יותר מפי שלושה.

איל ולדמן צילום: אוראל כהן

אפשר להסתייג מהריכוזיות שבידי ולדמן, אבל עם הצלחתו קשה להתווכח. המוסדיים, שנאחזו בחוות הדעת של אנטרופי, רכבו עמו יחד על התשואות החלומיות שהוא השיג להם. ולדמן הרגיש, במידה מסוימת של צדק, שגופים שאפילו לא מבינים את פעילות החברה מנסים לקבוע לו כיצד לנהל אותה. ולדמן חש שהמשקיעים המוסדיים לא יצביעו בניגוד לחוות הדעת שקיבלו, גם אם הם יכולים לעשות זאת טכנית, והוא החליט לשבור את הכלים.

המוסדיים לא היו צריכים לנסות לרבע את המעגל, והם גם יכלו פשוט לא להשקיע במלאנוקס. הוא הרגיש שהמשקיעים המוסדיים האמריקאיים שמחזיקים במניית החברה מתוחכמים בהרבה מאחיהם בישראל, והעדיף משקיעים מתוחכמים גם במחיר ירידה זמנית במחיר המניה. השורה התחתונה ברורה: ולדמן לא יצטרך לעמוד בכללי הרגולציה המקומיים, והמשקיעים בארץ איבדו חברה טכנולוגית מוצלחת.