האתגר: לנצח בעידן המהפכות

המהפכות הטכנולוגיות מאיצות את קצב השינוי, דבר המתבטא גם בלחץ על משאבי הטבע, בעיקר אנרגיה, מתכות, מים ומזון, ובעליית מחיריהם, שגורמת לאי־שקט חברתי שהולך ומתפשט. ככלי המשחק משתנים, הן בתעשיות בעולם, והן בסביבות התחרותיות של מדינות.

כל המדינות מתחרות כיום על הזכות למכור מוצרים ושירותים בעולם, לצמוח ו"להגדיל את העוגה" של תושביהן. את התחרות הזאת מוביל בעיקר הסקטור העסקי של המדינות, שתפקידו בקביעת עושרם ורמת חייהם של התשובים מכריע. לעומת הסקטור העסקי, הממשלה היא שקובעת את סדרי העדיפויות, שמתווה אסטרטגיה כלכלית ומיישמת אותה, במטרה לאפשר לעסקים תחרותיים להיווצר, לשרוד ולהצליח לאורך זמן בזירה הבינלאומית הקשוחה.

כללי המשחק המשתנים במהירות מחייבים את מדינות העולם לבחון מחדש את האסטרטגיות, שלהן ואת היערכותן לשינויים. רק בחינה מחודשת תבטיח את חלקן בעוגת העתיד.

ארז ויגודמן. "תעשיות מסורתיות שנמצאות בנסיגה עולמית מעסיקות את רוב העובדים בישראל, ואחראיות לרוב התל"ג. זו הסיבה לפערים בחברה, וזו בעיה שיש לטפל בה" צילום: תומי הרפז

צמיחה בת־קיימא מחייבת גם יציבות פוליטית ולכידות חברתית: הגדלת שיעורי התעסוקה בתעשיות מצליחות, והקטנת אי־השוויון. אם אנשיך לא באמת איתך במסע הצמיחה של הארגון, אז בסופו לא תחכה לך הצלחה. זה נכון בעסקיים קטנים כגדולים, וזה נכון במדינות. אם חלק גדול מהעם אינו מממש את הפוטנציאל שלו לאורך זמן, גם המדינה תתקשה לממש את הפוטנציאל שלה.

לכן, במקביל למאמץ להגדיל את העוגה, צריך לוודא שפרוסותיה מתחלקות באופן הוגן בין רבים ככל האפשר. ניתן לעשות זאת בצורות שונות, ובעיקר בהשקעה בחינוך וביצירת מקומות עבודה.

אך האם מדינה קטנה כמו ישראל יכולה להגדיר אסטרטגיה שתבטיח צמיחה בסביבה הגלובלית של היום? הגודל, של האוכלוסיה והשוק, משפיע דרמטית על יכולתה של מדינה להתחרות. ואם נוסיף לכך את העובדה שמדינות רבות אחרות החלו לשים דגש על חדשנות טכנולוגית, שבעבר נחשבה לייחוד של ישראל, הרי שהאתגר שניצב מול ישראל כיום הוא גדול.

***

אני מאמין שמדינת ישראל יכולה להגדיר אסטרטגיה תחרותית מנצחת, שתטפח את הפעילויות שבהן יש לנו ערך מוסף ויכולת להוביל, ובמקביל תעודד חברות גלובליות לפעול כאן ולא במקומות אחרים.

כעת הזמן להגדיר את האסטרטגיה הזאת. עליה להתמקד בתחומים שבהם יש לנו יתרון יחסי, ולהוליד עסקים שמותאמים לתחרות הגלובלית.

כדי ליהנות מפירות הגלובליזציה, מדינה צריכה "לנהל" את הגלובליזציה, ולא להפך. הדבר חשוב במיוחד היכן שקיים משק דואלי, שמצד אחד צומח מהר בתעשיות עתירות ידע ומצד שני נסוג בתעשיות המסורתיות, שמתקשות לשרוד בעידן הגלובליזציה.

המשק שלנו הוא משק דואלי כזה, והדואליות הזו מאיימת על צמיחתו בעתיד. התעשיות המסורתיות עדיין מעסיקות את רוב העובדים בישראל, ואחראיות לרוב התל"ג. המצב הזה הוא הסיבה המרכזית לפערי ההכנסות בישראל. נדרש לכך טיפול שכולל הן את שיפור הפריון בתעשיות האלה, והן הגברת הפעילות בתעשיות בעלות יתרון יחסי בעולם של היום.

חשיבותה של תעשייה מקומית היא הרבה מעבר לתעסוקה בלבד. אקדמיה, מוסדות מחקר, חממות ועסקים עובדים ומתפתחים ביחד, תוך הפריה הדדית. אי אפשר להפריד בין הייצור לבין המחקר הבסיסי, המחקר היישומי והחדשנות הטכנולוגית, ולאורך זמן לא תהיה חדשנות טכנולוגית בישראל ללא חיבור לתעשייה המקומית. התשתיות של הידע והניסיון בישראל עשויות להיהרס במהירות.

***

הפחתת מס חברות היא חלק מהאסטרטגיה התחרותית של מדינות רבות. במרבית המקרים, מכלול מרכיבים, שהמיסוי הוא רק אחד מהם, יוצרים בידול תחרותי עבור אותן מדינות. זהו ההקשר שבו צריך לבחון את נושא הטבות המס גם בישראל. לאור זאת עלינו לשאול את עצמו האם יש צורך להתחרות מול מדינות אחרות גם בשיעורי המס. בהקשר הברור הזה, הרציונל והתועלת שבמס מופחת ברורים ומובהרים, והוויכוח הציבורי המתלהם בסוגיה החמה הזאת הופך מיותר.

השיח הציבורי של השנים האחרונות, המלווה במקרים רבים בפופוליזם ובהתקפה רבתי על הסקטור העסקי, הוא בנפשנו. הגם שהסקטור העסקי צריך להפנים חלק מהביקורת שמופנית כלפיו, הרי תחת המתקפה הנוכחית הוא לא יצליח אפילו לשמר את העוגה, שלא לדבר על להגדיל אותה.

המשק הישראלי הוא משק קטן בעולם גלובלי שעובר שינוי מבני עמוק וטלטלות מדיניות. כולנו נדרשים כיום להתעלות מעל ההתלהמות היומיומית ולהירתם למהלך משותף. עלינו להטמיע גם בשיח הציבורי את הצורך להתגייס יחד לגיבוש האסטרטגיה שנדרשת למשק הישראלי.

רק בכוחות משותפים ובהידברות שקופה ופתוחה נוכל לשנות את התוואי הבעייתי שבו אנחנו נמצאים, ולייצר את התנאים לצמיחה בת־קיימא לצד חלוקה הוגנת יותר של פירותיה. כפי שלאורך ההיסטוריה ידענו להתגייס ולנצח במצבים של אין ברירה, גם כיום אנחנו חייבים לנצח. יש לנו כל מה שנדרש כדי שזה יקרה. זה רק בידיים שלנו, אזרחי המדינה וממשלתה.

ארז ויגודמן הוא נשיא ומנכ"ל קבוצת מכתשים אגן