המעגל הראשון
יאיר לפיד, שר האוצר: האיש שלא מאמין שהוא יכול לעשות רע
עוצמה פוליטית חדשה במשרד הכלכלי החשוב ביותר
1.
לפני כעשרה ימים נחתה במערכות העיתונים הודעה מדוברות האוצר. מאחורי כותרת סתומה משהו - "אגף שוק ההון מעדכן את הנחת הריבית בחיסכון הפנסיוני" - הסתתר מהלך מתוכנן בעל השפעה עצומה על כספי הפנסיה שלנו. ההערכה היא שהוא יקזז ממנה כ־10% - קיצוץ דרמטי גם בעבור פנסיונרים לעתיד חבוטים ומרוטים. התגובות הרועשות לא איחרו להגיע. במשרד האוצר נבהלו מעצמם, ומיהרו לשגר מסרים מרגיעים. בסוף אותו שבוע כבר התגייס שר האוצר בעצמו עם מסר מעודכן בבלוג שלו. בצד שיר של ויסלבה שימבורסקה הבהיר יאיר לפיד שמדובר בהתראה בלבד בדבר הצורך לטפל בהפרשי ריביות, והוסיף באותיות בולטות: "לא יהיה שום קיצוץ של 10% בפנסיה".
הזגזוג השבועי החצין בעיה שבאוצר משתדלים להצניע. לא מדובר בעובדה שהמשרד נסוג מיד בבהלה מהודעה שפרסם. טמון כאן משהו עמוק יותר. הרי עדכון הנחת הריבית, לפחות כל עוד המדינה ממשיכה להתנער מאחריותה לפנסיה שלנו, הוא מהלך בכיוון הנכון. זה אולי יהפוך את המספרים בדו"חות הפנסיה שלנו לכואבים יותר, אבל גם לריאליים יותר. אז איך זה שלפיד, המתגאה בנכונותו לקבל החלטות קשות גם במחיר פגיעה בפופולריות, מיהר לסגת? ובכן, ייתכן שהפופולריות האישית בכל זאת משחקת תפקיד. אבל מתגנב גם חשש קל ששר האוצר מסתכל על הדברים דרך פריזמה יאיר לפידית ייחודית שאנו טרם השכלנו לפענח.
לפיד. מוזר ככל שזה נשמע, העתיד שלנו נמצא בידיים שלו צילום: אלכס קולומויסקי
2.
מוזר ככל שזה נשמע, העתיד שלנו נמצא בידיים של יאיר לפיד. מילולית.
כשלפיד נכנס ללשכת שר האוצר והתחיל ללמוד את כל מה ששר האוצר צריך לדעת, הוא נחשף בין היתר גם לפצצת הזמן המתקתקת בתיק הפנסיה של כולנו. הפקידים, אנשי אגף שוק ההון באוצר, מודעים היטב לפצצה הזו, והם הציגו בפניו תיאור תמציתי של שלושה כוחות רבי־עוצמה שפועלים יחד נגד הפנסיה שלנו, כלומר נגד יכולתנו לשמור על רמת חיינו גם ביום שבו לא נוכל עוד לפרנס את עצמנו.
הכוח הראשון הוא העלייה בתוחלת החיים. ככל שהיא עולה, הכסף שאנחנו חוסכים בעמל רב צריך להספיק לזמן רב יותר. את הקושי המתמטי הזה קרנות הפנסיה מיישבות בדרך פשוטה: הן מחלקות את הכסף שחסכנו ליותר חודשים, וכך שוחקות את היכולת לשמור על רמת החיים שהתרגלנו אליה. הכוח השני שפועל נגד הפנסיה שלנו הוא הריבית הנמוכה כאן ובעולם. היא מחסלת את הסיכוי של קרנות הפנסיה להשיג תשואות טובות, שנחוצות כדי להגדיל את הסכום הקטן שאנחנו חוסכים כל חודש לפנסיה (זו היתה הסיבה העיקרית לעדכון הנחת הריבית שהוזכר לעיל). הכוח השלישי הוא דמי הניהול, שמגלחים חלק נכבד מהפנסיה ומעתידנו הכלכלי.
בגלל שילוב הכוחות הזה דור שלם של מעמד הביניים - שייפגע יותר מכל מעמד אחר - עלול להתעורר יום אחד ולגלות שנגזר עליו לבלות את שארית חייו בעוני. זו אינה הגזמה. זה בדיוק התסריט שחוששים ממנו הפקידים הבכירים ביותר באגף שוק ההון.
3.
לפיד מודע לכל זה. הבעיה שהוא גם מודע לכך שהבעיה הזו לא תתעורר מחר בבוקר, גם לא בשנה הבאה, ולמעשה - ממש לא בקדנציה שלו. זו בשורה גרועה לציבור הישראלי. לפוליטיקאים, באשר הם, יש תמריץ נמוך מאוד לפעול כדי לתקן משהו בטווח הארוך, כי מי שיגזור את הקופון יהיה מישהו אחר לגמרי.
העניין הוא שאם לפיד יבחר לא לעשות דבר, הוא יהיה שותף לדבר עבירה. ההיסטוריה אמנם לא תשפוט אותו, כי עד שכולנו נהפוך להיות פנסיונרים עניים ודמנטיים לא בטוח שמישהו יזכור שפעם היה כאן שר אוצר בשם יאיר לפיד. לכן ההווה צריך לשפוט אותו. הציבור הישראלי צריך לשפוט אותו כבר עכשיו. והמבחן הוא פשוט מאוד: האם שר האוצר ירים את הכפפה ויפעל לפירוק הפצצה הפנסיונית, או לא?
הזגזוג הנוכחי מעלה חשש. מצד שני, לפיד כבר הוכיח בחודשים הספורים בתפקיד שהוא יודע לזהות כשלים ולהקים ועדות שיבחנו כיצד לטפל בהם. ועדת ששינסקי 2 נשלחה לגבש לראשונה מדיניות בנוגע לניצול משאבי הטבע. ועדת אנדורן נשלחה להתמודד עם הנורמות הקלוקלות של הסדרי החוב שפשטו בשוק ההון.
זה הזמן להקים את ועדת איך־שלא־יקראו־לה ולטפל בבעיית הפנסיה. ייתכן שהוועדה הזו לא תמצא פתרונות מחץ. אולי אין פתרונות כאלו, ובסופו של דבר ההמלצות יהיו בנאליות - העלאת גיל הפרישה והגדלת שיעורי החיסכון. אולי. אבל לפחות נדע שניסינו. לפחות נדע ששר האוצר ניסה לתקן. לעשות טוב.
4.
יאיר לפיד מבקש לעשות טוב. זו הרבה יותר ממוטיבציה פוליטית. ה"לעשות טוב" טבוע בדנ"א של לפיד האיש. הוא אבן היסוד שמגדירה את האדם הלפידי, זה שמאז ומעולם ניזון מאהבת הציבור, עד שהפך אותה לכוח פוליטי עצום. הבעיה היא שעשיית הטוב מוטבעת כה עמוק בתפיסה של לפיד את עצמו, עד שהוא אינו מודע לכך שיש ביכולתו גם להרע.
לפיד רחוק מלהיות טיפש. הוא מבין, כמובן, שהחלטות קונקרטיות שלו פוגעות באופן ישיר באנשים קונקרטיים. קיצוץ בקצבאות ילדים או העלאת המע"מ גובים מחיר מיידי מהציבור, ואין מי שייטיב ממנו לנמק בפוסט אפולוגטי מדוע חרף זאת מדובר במהלך של עשיית טוב. אבל גם הנמכת תקרת ההפרשות לפנסיה, דחיית ההתמודדות עם בועת הנדל"ן או, במקרה האחרון, נסיגה מהפחתת הריבית לחישוב החיסכון ארוך הטווח - לכל אחד מהמעשים והמחדלים הללו השפעה עצומה על עתידנו הכלכלי. השפעה רחוקת טווח, פחות מובנת וגלויה, ועדיין עצומה.
כשלפיד עושה את אלה ואומר שהוא עושה טוב, הוא אינו שונה מכל פוליטיקאי אחר. נתניהו כשר אוצר היה משחיל אותך ואומר שזה לטובתך, ויכולת לשמוע את הקריצה. שטייניץ כלל לא ניסה להיראות כאילו אכפת לו. לפיד, לעומתם, פשוט אינו מאמין שהוא יכול לפגוע בנו. הוא באמת, בעומק, מאמין שהוא עושה רק טוב.
5.
לכן, כשמדובר בפנסיה שלנו, השינוי לא יצמח מתוכו. כדי שלפיד ייקח אחריות על העתיד שלנו, משהו חיצוני צריך לקרות. כשלא מדובר בנושאים שעובדו על ידי המנגנון האסטרטגי־שיווקי של מטה מפלגת יש עתיד, או איך שלא קוראים היום לפורום החווה, לפיד צריך אירוע כלכלי חיצוני כדי להגיב אליו.
אלא שהתפוצצות הפצצה הפנסיונית צפויה בעוד זמן רב. דרוש אירוע שיקרה עכשיו שיגרום ללפיד לקחת אחריות ולטפל. אולי האירוע הזה מסתתר מתחת לאף. למעשה, שר האוצר עצמו הראה לציבור את הדרך לעשות את זה. בפייסבוק. תארו לעצמכם מה יקרה אם לפיד יוצף בפניות דרך הפייסבוק, אלפי ישראלים שייקחו אחריות על עתידם וישאלו אותו איך בדיוק הוא מתכוון לדאוג לעתיד שלהם, לפנסיה שלהם. מה יעשה שר האוצר לפיד? האם יישאר אדיש לנוכח אלפי פניות שמתדפקות על מפתנו הווירטואלי? הוא הרי בא לפה לעשות טוב.
