כדור הבדולח של הפנסיה

למה הגדרה חשבונאית של שוק אג"ח עמוק יוצרת שדה אינטרסים צפוף ועמוס? התשובה נעוצה בכך שהחברות הגדולות שעובדיהן זכאים לפנסיה תקציבית צריכות לחשב כמה כסף עליהן לצבור עבור העובדים שלהן. לשם כך הן מחשבות כבר היום מה יהיה גובה ההתחייבויות הפנסיוניות שלהן בעתיד, ולפי חישוב זה הן מפרישות כסף לקופות הפנסיה. פעולה זו קרויה היוון.

ההיוון מושפע מהריבית שבה מהוונות ההתחיבויות: ככל שהריבית לצורך החישוב גבוהה יותר, כך החברה צריכה לשים בצד פחות כסף היום, ולהפך. התקן החשבונאי קובע שאם קיים שוק אג"ח עמוק בישראל, אזי הריבית שלפיה יהוונו ההתחייבויות העתידיות תהיה ריבית מסוימת (בגובה תשואת אג"ח קונצרניות בדירוג AA), ואם לא קיים שוק אג"ח עמוק בישראל, הריבית שלפיה יהוונו ההתחייבויות תהיה נמוכה ממנה בהרבה (בגובה תשואת אג"ח ממשלתיות).

הגדרה חשבונאית?

כיום, ההנחה היא שלא קיים בישראל שוק אג"ח עמוק וההתחייבויות מהוונות בהתאם לריבית הנמוכה. אם ייקבע שיש שוק אג"ח עמוק, ההתחייבויות יהוונו בריבית גבוהה יותר, ויווצרו לחברות עודפים גדולים. השפעת השינוי בריבית ההיוון מסתכמת בלפחות 5 מיליארד שקל עבור חברת החשמל ועובדיה וב־2 מיליארד שקל עבור בנק לאומי. כלומר, אם ניקח לדוגמה את חברת החשמל, הכספים שהיא הפרישה עבור הפנסיה התקציבית של עובדיה יקטנו ויחזרו לקופת החברה — דבר שיכול לסייע לה להתייצב כלכלית, לצאת לרפורמות ואולי אפילו אף להוזיל את תעריפי החשמל.

המאבק הזה שעוטה על עצמו אופי חשבונאי כבר מזמן עלה למגרש הרגולטורי־פוליטי. גם בדיונים מקצועיים שנערכו בנושא, למשל בדיון שנערך ב"פורום לשווי הוגן" – פורום שמנהלים רו"ח שלומי שוב ופרופ' אמיר ברנע מהמרכז הבינתחומי, סיפרו המשתתפים כי: "התחושה היתה שכבר לא מדובר בעוד דיון חשבונאי גרידא אלא שמשהו פוליטי עוצמתי מרחף מעל".