אג'יו: הנס שטבע במזומנים
המהפכה הפיננסית היתה אמורה לסייע לסגור את הפערים האדירים בדרום אפריקה, באמצעות הלוואות שיעזרו לעניים להיחלץ מהשיכונים. זה נגמר בבועת אשראי, בהתרסקות של אחד הבנקים הגדולים במדינה ובחשבון נפש נוקב על קפיטליזם באפריקה
07:5205.02.15
"באיזה עוד מדינה בעולם תמצאו 100 ערים ששימשו למעשה כמחנות עבודה, ושאין בהן תעשייה רשמית או מרכזי קניות? זוהי הזדמנות עסקית!". הציטוט הזה, המיוחס לכריס לינדר, מנהל בענקית הסופרמקרטים הדרום אפריקאית פיק אנד פיי, מתאר באופן ציני אך מדויק את המציאות הכלכלית במדינה, ויותר מכך את הגישה של אנשי עסקים למציאות הזו. דרום אפריקה מכילה את העולם הראשון ואת העולם השלישי זה לצד. הכבישים, הנמלים והבנקים דומים לאלו במערב אירופה, אך חלק גדול מהאוכלוסייה חי ללא גישה להזדמנויות כלכליות, בשיכוני עוני.
הפערים העצומים האלה הם ירושת משטר האפרטהייד ששלט במדינה עד תחילת שנות התשעים. הם מתבטאים בהתנהלות נטולת אמון, שמוצאת ביטוי באינספור דרכים קטנות. במקום כרטיס אשראי, רבים משתמשים בכרטיס למשיכת מזומנים, במקרה הטוב. בשוק הדיור נהוג שהשוכרים מפקידים פיקדון מזומן בגובה דמי שכר דירה חודשיים אצל בעל הבית. בטלפון נייד נהוג להשתמש בדקות שנרכשו מראש, ואותה שיטה נהוגה גם בצריכת חשמל ביתי. כל אלה הם ביטוי לעובדה שאין הרבה אמון בין הדרום אפריקאים בכל מה שקשור בכסף. לפחות לא כשבצד אחד של העסקה עומד הדרום אפריקאי הממוצע ובצד השני טייקון או תאגיד גדול. כך נראית כלכלה שאמורה להיות דמוקרטית, אבל שוררים בה פערים תהומיים ועוני נרחב. כל השירותים נגישים לכולם, אבל לא באותם תנאים.
"בנק" בדרום אפריקה צילום: בלומברג איך משלבים במציאות נטולת האמון הזו את העולם הפיננסי המודרני? התשובה נמצאת בציטוט של לינד - מתייחסים לכך כאל הזדמנות עסקית עם סימן קריאה. והזירה שבה ההזדמנות הזו נוצלה יותר מכל היא שוק ההלוואות ללא ביטחונות.
"בת הדודה שלי, המרוויחה 3,000 ראנד בחודש (כ־300 דולר, ו"ג), לקחה הלוואה של 7,000 ראנד. היא תחזיר את הסכום בתשלומים של 700 ראנד בחודש, שהם רבע מההכנסה החודשית שלה, במשך שנתיים. בסוף היא תשלם לבנק 16,800 ראנד - ריבית של 55% בשנה!". כך מתארת ונגילה מקווקווה (Makwakwa), מומחית מקומית לחינוך פיננסי, את המציאות מאחורי שוק ההלוואות הלא מגובות. "היא קיבלה את ההלוואה מאחד מארבעת הבנקים הגדולים במדינה. והיא רק בת 23! איך זה בכלל יכול להיות הוגן?".
הלוואות וכבוד
לפני חצי שנה, בתחילת אוגוסט 2014, הכריז אפריקן בנק, הבנק החמישי בגודלו בדרום אפריקה, המתמחה בהלוואות ללא ביטחונות, על הפסדים של יותר מ-700 מיליון דולר, והוצב תחת פיקוח הדוק של הבנק המרכזי, שהזרים לו סכום דומה. זה היה חילוץ ראשון מסוגו בהיסטוריה של דרום אפריקה, והוא גרם לחששות בקרב כלכלנים ומשקיעים. במדינה, ובשווקים הגלובליים, החלו לדבר על בועה.
פרסומות להלוואות בקייפטאון. הממשלה עודדה הלוואות למשקי בית עניים על ידי הקלות בפיקוח, וכיום 9.6 מיליון לווים מתקשים בהחזר החובות צילום: בלומברג החילוץ של אפריקן בנק חשף את הסדקים במה שנחשב לנס הכלכלי של הדמוקרטיה הצעירה. בתחילת שנות התשעים, עם ביטול מדיניות האפרטהייד ופתיחת הכלכלה לאזרחים הלא לבנים של המדינה, נולד דור חדש של לווים. כ-90% מהאוכלוסייה, שהם כ-40 מיליון איש, הודרו קודם לכן לחלוטין מהמערכת הבנקאית, כמו גם מהמערכת הפוליטית ואף מהחללים הציבוריים. רובם חיים עד היום בשיכוני עוני, בבתים ממשלתיים קטנים או במבני פחונים, גלגול של אותם "מחנות עבודה", שהם שיכוני לוויין של מרכזי הערים. בקייפטאון, למשל, השכונות הגדולות ביותר צמחו ממחנות אוהלים של עובדים שחורים שהגיעו מפרובינציות שכנות כדי לשרת את המיעוט הלבן לפני פחות מ-30 שנה.
המעבר מאפרטהייד לדמוקרטיה, שהתרחש רשמית ב-1994 עם בחירת נלסון מנדלה לנשיאות, שחרר את אותם עשרות מיליוני אנשים באופן רשמי. הם מיהרו לאמץ תרבות צריכה קפיטליסטית, שמדורבנת על ידי פרסומות וקניונים חדשים, אבל לא הצליחו להשיג שוויון בהכנסה. את הפער בין השאיפות של הצרכנים החדשים לבין ההכנסה הממוצעת שלהם ביקשו למלא בנקים כמו אפריקן בנק, באמצעות הלוואות. לא רק בנקים, גם יזמים פרטיים ומלווים מקומיים (המכונים "משוניסה") צצו עם הלוואות לכל דורש, וריביות תלת־ספרתיות.
לפי הדו"ח השנתי של המפקח על האשראי לשנה החולפת, כחמישית (17.8%) מהיקף האשראי במדינה מוענקת לפלח ה"לא מובטח". סוג הלוואות זה מוגדר כהלוואות המוחזרות בתשלומים לאורך תקופה, ושבהן אין כל ערבות או ביטחון שעליהם יכול לסמוך ספק האשראי במקרה שהתשלומים לא מגיעים בזמן. שיעור הריבית על ההלוואות הלא מובטחות מגיע בממוצע ל־32% והסכום המרבי ל־150 אלף ראנד (כ־15 אלף דולר), כשבפועל סכום ההלוואה הממוצעת עומד על 1,700 דולר.
בחגיגת ההלוואות הלא מגובות משתתפים שחקנים גדולים ו"מכובדים", כמו הבנקים המסחריים שתופסים כ-80% מהשוק, ולצדם רשתות שיווק וגם מלווים שכונתיים בריבית. בעשור הקודם הרגולטורים אף עודדו את המגמה על ידי "הקלות בפיקוח". לפי סמנתה גומז, חוקרת מאוניברסיטת ויטוטרסרנד ביוהנסבורג, המהלך נעשה כדי לאפשר למשקי הבית העניים גישה לאשראי ודרכו לרמת חיים גבוהה יותר, כשהבנקים הגדולים, מצדם, מצאו מקור רווח חדש. זו גישה רווחת בקרב תאגידים ובשיח הציבורי: הרחבת פעילות עסקית בשכונות עוני ומתן שירותים פיננסיים לתושבים נתפסים כצעדים מקדמי שוויון. ספקי האשראי הללו פונים לעניים ביותר - עובדים מתחתית סולם ההכנסה, כמו כורים ועובדי חקלאות - כשברקע עומדים שכר מינימום של 120 דולר לחודש למנקות או 260 דולר בחודש לעובדי חקלאות, ושיעור אבטלה מרקיע שחקים, של 25%.
עוד פרסומות להלוואות בקייפטאון צילום: בלומברג "המטרה שלנו היא לשפר את איכות החיים באמצעות אשראי נגיש, נוח ואחראי", כך מצהיר אפריקן בנק באתר האינטרנט שלו. בהמשך הבנק מסביר איך אשראי אמור לאפשר ללקוחותיו להתקדם בחיים: "אנחנו מביאים בחשבון את מי שאתה, לא רק כמה אתה מרוויח - אלא גם לאן פניך מועדות. אנחנו מכבדים אותך". וכבוד הוא שם המשחק כשפונים לעניי דרום אפריקה. מרבית הדרום אפריקאים העניים מרגישים לא רצויים בבנקים, והגישה הזו של אפריקן בנק פונה לביטחון העצמי הירוד. פרסומת אחרת שמשודרת בימים אלו במדינה מתארת את התלאות שעובר אדם המבקש לקחת הלוואה בבנק: לעמוד בתור, להישלח להביא עוד מסמכים, ובסוף - לקבל סירוב. במקום מסע הטרטורים הזה, כך ממליצה הפרסומת, אפשר לקחת הלוואות בזק בסניפי רשת ביגוד מקומית.
משקעי עבר ובורות פיננסית
"אנו חיים בחברה גלובלית שמודדת אנשים לפי המותג שהם לובשים. כמו תלמידי תיכון לא מקובלים, אנשים לוקחים הלוואות כדי לממן אורח חיים שאול ושטחי", אומרת מקווקווה. לדבריה, הדינמיקה הזו רלבנטית במיוחד לאור העבר הפוליטי של דרום אפריקה, שבה לפני פחות מדור השחורים היו ללא כל נגישות לאשראי. "ברור שכסף מפצה על העבר הגזעני. ראיתי את זה גם בארה"ב. כשאדם גדל במערכת שגורמת לו להרגיש שהוא שווה פחות, איך הוא יוכיח את ערכו? עם בגדים ומכוניות. כך אנו מוכיחים שאנחנו שווים משהו. זו מערכת ערכים מערבית של צרכנות, וזו הסכנה שבמפגש בין הפיתוח האפריקאי והסטנדרטים המערביים".
לפי דו"ח של המפקח על האשראי, שוק ההלוואות במדינה נמצא בצמיחה מתמדת. היקף האשראי הבלתי מובטח במדינה קפץ פי ארבעה מאז 2007, מכ־4 מיליארד דולר לכ־17 מיליארד דולר, גם אם קצב הגידול נבלם בשנה החולפת, עם התעוררות המודעות לתופעה. מספר ספקי האשראי הרשומים עלה ב־5% בין מרץ 2013 למרץ 2014, ל-5,724, וזה רק המספר הרשמי: רק בשנה שעברה החלו לקדם חוק המחייב ספקי אשראי להירשם אצל המפקח. ומה עושים עם הכסף? מרבית הלווים, מסתבר, לוקחים את האשראי במטרה לצרוך, וכשליש מהצרכנים מדווחים כי הכסף משמש לכיסוי חובות.
הפגנות של כורים בדרום אפריקה (ארכיון) צילום: אי פי איי "אני חושבת שזה צריך להיות בלתי חוקי לגבות 32% ריבית!", אומרת מקווקווה. "כולם מניחים שהציבור מבין בכלכלה. מה זה ריבית? אנשים לא יודעים מה זה ריבית. יש לנו אוכלוסייה שרובה המוחלט לא מבין כלום בכלכלה. בנקים שולחים מסרונים ואימיילים לאנשים לפני החגים ומציעים הלוואות קלות".
הדים לטענה של מקווקה אני מוצאת בשיחה עם מכרה בקייפטאון, המספרת שלקחה הלוואה - ולא יודעת כמה ריבית היא משלמת. ביוני שעבר היא לקחה הלוואה של 16 אלף ראנד כדי לטוס לטיול בן חודש בקניה. זהו סכום השווה למשכורת החודשית שלה. היא הלכה לבנק שלה, ABSA, וקיבלה הלוואה בתנאי החזר של 800 ראנד בחודש למשך שלוש שנים. היא לא חשבה במונחים של ריבית (22% בשנה), אלא על החזר חודשי שנראה זניח. כשאמרתי לה שמדובר בהחזר כולל של יותר מ־28 אלף ראנד, היא לא התרגשה. זה לא הסכום הכולל או הריבית שמשנים, זה ההחזר החודשי הסביר.
מבט עומק לתוך שוק ההלוואות הלא מגובות במדינה חושף שילוב בין צרכנים שלא יכולים לעמוד בהחזרים לבין היעדר פיקוח מספק. כ־10 מיליון איש (44% מצרכני האשראי במדינה) הם בעלי "עבר בעייתי" - צרכנים שלפחות פעם אחת לא שילמו החזרים בזמן, ולפי "הוול סטריט ג'ורנל", רבע מההלוואות הבלתי מגובות לא מוחזרות. המחיר שאותו משלמים הלווים הוא פגיעה בדירוג האשראי שלהם, מה שלא בהכרח מרתיע אותם. קטלחו שורו, ילידת יוהנסבורג בת 26, העובדת כאוצרת במכון אפריקה לאמנות, מספרת לי על מציאות שבה אנשים לא דואגים ממצב שבו לא יחזירו חוב. לדבריה, אין להם בעיה לקנות מכונית פאר כמו ב.מ.וו וליהנות מדקותיים של תהילה לפני שהרכב מוחרם על ידי המלווה.
ואילו במחקר שערכה עבור המפקח על האשראי חברת מחקר חיצונית ב־2012, נקבע שצרכני הלוואות לא מובטחות אינם נוהגים להשוות עמלות בין ספקי אשראי, וכי יש חוסר בחינוך לצרכנות: "צרכנות איננה רציונלית, והחוק מניח שהיא כן". גם במשרד האוצר המקומי מודים בבעיה. בהודעה שפרסם בסוף 2013 הכריז המשרד על החלטת קבינט למאבק בשקיעת משקי בית רבים בחובות. כיום, יותר משנה אחרי - אין חדשות מכיוון המשרד בנושא.
הרגולטור נעלם
מה עומד ביסוד השימוש החופשי באשראי, ללא חשיבה על ריבית ואולי גם בלי מחשבה על החזר החוב? ייתכן ששורש התופעה הוא בשגיאה יסודית: הכלכלה הדרום אפריקאית מזוהה בטעות ככלכלה קפיטליסטית מערבית. כך טוען ד"ר תומאס קואלבלה מבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת קייפטאון, שמגדיר את הכלכלה המקומית כ"קפיטליזם גזעי", כלכלה שעדיין מתבססת על כוח עבודה שחור זול במרבית התעשיות והעסקים.
מקווקווה (משמאל): "אנשים לא הולכים לאוניברסיטאות עם ההלוואות כמו שהממשלה חשבה. אנחנו מבזבזים כסף על בגדים, לא על נכסים או השקעות. כך העוני מתגלגל לדורות הבאים" צילום: בלומברג לעומתו, מקווקווה מדגישה ש"היעדר חינוך פיננסי לא שמור לאוכלוסייה השחורה בלבד. גם לבנים דרום אפריקאים, השכבה העשירה, לא מבינים בהתנהלות נבונה. עשירים בני 50 ויותר, שמרוויחים 80 אלף ראנד בחודש, נמצאים בחובות. היעדר חינוך פיננסי הוא תופעה לאומית חוצת גזעים ומעמדות".
אלא שמקווקווה אינה צופה מהצד בתופעה: היא הגורו העולה של חינוך פיננסי בדרום אפריקה החדשה. צעירה מבטיחה שהשלימה תואר שני במינהל עסקים בארה"ב, ועומדת מאחורי הספר "לב, מוח וכסף" וחברה לתוכן הנקראת "כסף עשיר" (wealthy-money). בשנה האחרונה היא עזבה את עבודתה באוניברסיטת סטלנבוש היוקרתית לטובת תוכנית טלוויזיה בשיתוף עם אחד הבנקים הגדולים במדינה. היא כבר השיקה קורס אינטרנטי להתנהלות פיננסית נכונה וצברה קהל תומכים שמלווה אותה ומתייעץ איתה. כך שייתכן שבמידה מסוימת, האבחנות הפיננסיות שלה נובעות גם בנתיב הקריירה שלה.
כך או כך, אל התנהגות הצרכנים יש לצרף גם את חולשת הרגולטור, הניכרת במדיניות האכיפה שלו. בשנה שעברה המפקח הלאומי על האשראי השיק 153 חקירות נגד מוסדות מלווים, והגיש כתבי אישום פליליים נגד 18 ספקי אשראי. האישומים שגיבש הרגולטור הדרום אפריקאי נגד ספקי האשראי כללו גביית עמלות גבוהות מדי, הלוואות רשלניות, החרמת תעודות זיהוי, כרטיסים בנקאיים וסיסמאות. סך הקנסות באותה שנה הגיע לכ־180 אלף דולר בלבד. "האתיקה של שוק ההלוואות הלא מגובות מוטלת בספק", טען המפקח בהודעה דיפלומטית שפרסם. שנה לפני המשבר קנס המפקח את אפריקן בנק בכ־2 מיליון דולר בגין "התנהלות רשלנית במתן הלוואות".
היום שאחרי הבועה
כיום, חצי שנה אחרי הכמעט קריסה של אפריקן בנק, ובמשק המקומי אף אחד לא נראה מודאג מדי מפני התפוצצות בועת האשראי. קולות הדאגה נשמעים מבחוץ. ב"ניו יורק טיימס", למשל, דיברו על הרגולטורים שלא למדו מההיסטוריה האמריקאית במשבר הפיננסי. לעומת זאת, בחברות המחקר המקומיות מסבירים שהבנקים המקומיים אינם תלויים בהלוואות לא מגובות באותה מידה שהבנקים בארה"ב היו תלויים במשכנתאות. הם לא מאמינים שהחששות הבינלאומיים מפני בועה מוצדקים. "תמיד היתה סכנה שאחד השחקנים יסתבך, אבל הבנקים הגדולים לא בונים על המוצר הזה ולא מסתכנים. השוק לא צומח בקצב הגבוה שנרשם בעבר", אומר אחד החוקרים. באופן לא רשמי יש מי שמדבר על בעיות בהתנהלות הפנימית של אפריקן בנק שהוסיפו לסיכון הטמון בשוק.
בדרום אפריקה רבים מדברים על החילוץ כהזדמנות לשיפור המערכת. מקווקווה אומרת שהרגולציה תצטרך להיכנס לעובי הקורה, וגם להגביל את הריביות הגבוהות, ומדברת על חזון של אפרו־קפיטליזם, כזה שמתחשב בסביבה. במאמר ב"ניו יורק טיימס" הציע הסופר ט.א. מולאפה שהמדינה תקים בנק לאומי שיספק לעניים הלוואות שלא מענישות אותם על היותם עניים. בנק שיתכתב באופן הוגן יותר עם המציאות החברתית.
גם הרברט קאווזה, מרצה לבנקאות באוניברסיטת ויטוטרסרנד ביוהנסבורג, תומך בגישה של מקווקווה וקורא בעיתונאות ובכנסים מקומיים להגברת רגולציה ולהידוק הפיקוח על שוק האשראי והאכיפה בתחום. הגופים הרלבנטיים, בהם הבנק המרכזי, האוצר והמפקח על האשראי, אכן מקדמים שינויי חקיקה בתחום - אך הללו נתקלים בינתיים בחילוקי דעות פנימיים וספקנות מצד המבקרים. "אי אפשר לסגור את ברז האשראי, אבל בהחלט אפשר וצריך להאט את הזרימה", אומר חוקר האשראי. מנוע האשראי לא ניתן לביטול באופן מוחלט, שכן זה כלי נפוץ במדינות עולם שלישי, "אבל הלווים הפכו למספרים בלבד. אנחנו צריכים אשראי אבל גם הגנה על הצרכן".
מאז החילוץ, אפריקן בנק הידק בעצמו את הקריטריונים לסיכון בהלוואות, ומצוי בתהליך שינוי המבנה הארגוני של הבנק, שיכלול גם תספורת של כ־10% למשקיעים הגדולים. ללקוחותיו, שאינם מעודכנים בשיח הכלכלי, אפריקן בנק מנסה בינתיים לשדר עסקים כרגיל. הסניפים שלו מעוטרים עם באנרים חדשים שהודבקו על הקירות החיצוניים עם הכיתוב "אנחנו פתוחים ויותר מחויבים".
השבוע סניף אפריקן בנק שברחוב אדרליי במרכז קייפטאון היה מעוטר בבלוני הליום לבנים, וחולקו בו עלונים צבעוניים וידידותיים למשתמש המציעים אשראי בהתאמה אישית שבתחתיתם הודעה קטנה ולא בהירה על הצבת הבנק תחת פיקוח מטעם האוצר באוגוסט 2014. כששאלתי על העניין את הפקיד בסניף, הוא ענה שהחילוץ בשנה שעברה אינו משפיע על הלקוחות, וסירב בנימוס להעניק לי הלוואה מבלי שאציג לו תלוש משכורת.
עוני חסר תקנה
הידוק הפיקוח והצלת אפריקן בנק הרגיעו בינתיים את החששות מקריסה בשוק ההלוואות הלא מגובות. אבל יש קולות שרואים בהם צעדים נקודתיים, שאינם מתמודדים עם השאלה העקרונית: האם ההנחה שלפיה הלוואות יועילו להתמודדות עם הכלכלה הלא שוויונית של דרום אפריקה נכונה. המדינה אימצה את התפיסה שלפיה הלוואות בסכומים נמוכים ובריבית גבוהה (מיקרו־הלוואות) יעצימו את הפוטנציאל הכלכלי של בעלי ההכנסה הנמוכה.
ההלוואות אמורות היו בתיאוריה לעזור לעניים להשקיע בחינוך, בעסקים קטנים ובפעילויות אחרות שישפרו בסופו של דבר את יכולתם לייצר הכנסה. אלא שבמציאות ההכנסה של הלווים לא צמחה בקצב הנחוץ כדי להדביק את נטל התשלומים שהצטרף להוצאות המחיה הבסיסיות.
"אנשים לא הולכים לאוניברסיטאות עם ההלוואות כמו שהממשלה חשבה", אומרת מקווקווה. לדבריה, המציאות הפוכה וההלוואות משמרות את העוני והקיטוב. "אנחנו מבזבזים כסף על בגדים, לא על נכסים או השקעות. החובות מורידים אנשים למטה. מרבית הסיפורים של לווים שאני שומעת הם לא סיפורי הצלחה. העוני ממשיך להתגלגל לדורות הבאים כי אין השקעה בחינוך (מערכת החינוך מופרטת ברובה ובתי הספר הטובים הם באופן כמעט מוחלט פרטיים ויקרים - ו"ג). אם את באה מרקע עני - חובות ישאירו אותך תקועה בעוני".
"הלוואות בלתי מובטחות הן רעיון רע", מוסיף ד"ר קואלבלה. "המדינה צריכה לקדם את הרעיון של בעלות על נדל"ן לפני שהיא מעודדת את העניים ביותר בחברה לשקוע בחובות שאינם יכולים להחזיר. לצערי, הממשלה נוטה לעבר אסטרטגיה שגורסת שאם נתעלם מהבעיות, הן יחלפו בסופו של דבר. כמובן שהן לא חולפות".
