כדי להגיע לצמיחה המיוחלת, הודו צריכה לסגור פערים בתוכה

עם 1.3 מיליארד תושבים כיום ותוצר של יותר מ־8 טריליון דולר (במונחי שווי כוח הקנייה), הודו היא הכלכלה השלישית בעולם — והיא מהווה מפתח להבנת המגמות בדמוגרפיה ובכלכלה העולמיות. היא המדינה השישית בצפיפותה עם יותר מ־400 נפש לקמ"ר — פי 2.5 מסין. רוב אוכלוסייתה עדיין חיה בכפרים, אך המדינה עוברת תהליך עיור מתמשך.

בריטניה של המאה ה־17 היתה מעצמה בהתהוות ושלחה זרועות לרחבי העולם, בין היתר לתת־היבשת ההודית. ב־1600 הוקמה "חברת הודו המזרחית הבריטית", שקיבלה זיכיון על הסחר של בריטניה עם הודו ודרום־מזרח אסיה. לאחר שניהלו מערכות צבאיות נגד מעצמות אירופיות, הפכו הבריטים ב־1757 לשליטים בפועל של הודו.

עם פרוץ המהפכה התעשייתית השכילו הבריטים לנצל את הקשר עם מושבותיהם עד תום. ההודים ייצרו חומרי גלם חקלאיים, כמו תה וכותנה, ומרבית הייצור התעשייתי נעשה בבריטניה. להודים נותרו פירורים. צי הסוחר הבריטי, שהוביל את כל הכבודה הזו, הפך לגדול בעולם, ובריטניה — למעצמה. ב־1800 שלטו 10 מיליון בריטים באמצעות צבא שכירי חרב ב־200 מיליון הודים. ב־1857 התמרדו ההודים והביאו לקץ פעילות החברה. הודו עברה לשליטה ישירה של בריטניה ל־90 שנה.

בריטניה יצאה מהודו ב־1947 והותירה מאחוריה מדינה נחשלת וענייה. רק שישית מתוך 370 מיליון התושבים חיה אז בערים. למרות שיעורי הפריון הגבוהים (שישה ילדים לאשה) התנגד מהאטמה גנדי, האב המייסד של הודו, לפיקוח על הילודה. הוא סבר שההודים הם שצריכים להחליט כמה ילדים יביאו לעולם. לאחר הירצחו קידמו יורשיו ב־1952 תוכנית ראשונה מסוגה בעולם לפיקוח על ילודה.

צילום: בלומברג

אלא שבפועל כמעט ולא נעשה דבר. צניחה עולמית בתמותה הגיעה גם להודו, והאוכלוסייה צמחה במהירות. "המהפכה הירוקה", תוכנית אמריקאית לשיפור החקלאות בארצות מתפתחות, הביאה לשיפור אדיר בשנות השישים וסייעה בהזנת התושבים, אבל מדי שנה נוספו כ־15 מיליון פיות להאכיל.

ב־1969 יצאה ראש הממשלה דאז אינדירה גנדי בתוכנית משלה, שכללה אספקת אמצעי מניעה ועיקור גברים. התוכנית כשלה. ב־1970 חיו בהודו 550 מיליון איש, ומספרם הוכפל עד 2003. רק מסוף שנות השמונים החלו שיעורי הפריון לרדת ממש, ומאז התהליך נמשך. ב־2015 הגיע הפריון ל־2.3 ילדים לאשה. עם זאת, האוכלוסייה עדיין ממשיכה לגדול בכ־17 מיליון בני אדם בשנה.

בשנים האחרונות מקדמת הודו תוכנית לתכנון המשפחה באמצעות NRHM — "כוח המשימה הלאומי באזורים הכפריים", שפועל לשיפור רמת הבריאות בכפרי הודו. הפעילות מתמקדת בעיקר במדינות הצפוניות והחקלאיות של הודו, שהן הנחשלות והעניות ביותר. במדינות אלה תנאי המחיה והתברואה קשים. נדיר למצוא רעב בהודו, אך תת־תזונה בהחלט קיימת, בעיקר מחסור בברזל.

אוטאר פרדש, למשל, שוכנת למרגלות ההימלאיה ומוכרת בזכות הטאג' מאהל. במדינה יותר מ־210 מיליון תושבים, ואילו היתה מדינה עצמאית, היא היתה החמישית בגודלה בעולם. שיעור הפריון בה גבוה — 3.3 ילדים לאשה, — והיא מוסיפה לאוכלוסיית העולם 4 מיליון בני אדם מדי שנה — כמו ארה"ב וברזיל גם יחד. רק 22% מתושביה חיים בערים.

חותרים לביעור הבערות

בדרום הודו ובמרכזה המצב שונה לחלוטין. מדינות כמו טאמיל נאדו, קרנטקה, מהרשטרה וקראלה מציגות שיעורי ילודה אירופיים של 1.8 ילדים לאשה, ושיעורי עיור גבוהים. במדינות אלה יש ערי ענק של יותר מ־5 מיליון תושבים, כמו צ'נאי, היידראבאד, בנגאלור ומומבאי. לישראלים השמות הללו מוכרים — בערים אלה פורחת תעשיית התוכנה, והן נהנות מפיתוח מואץ ומהגירה מהכפרים. הפיתוח מתבטא גם בהכנסה לנפש, הגבוהה בדרום לעומת הצפון.

ברמת ההשכלה ניכר פער בין אזורי הודו: 68% יודעי קרוא וכתוב בצפון מול כ־80% בדרום. מדינת קראלה היא המפותחת ביותר, עם 94%, ונראה שהיא מייצגת את הצפוי להודו כולה. בשנות השישים אוכלוסייתה צמחה ב־26%, בשנות התשעים היא צמחה בפחות מ־10% ובין 2001 ל־2011 הגיעה הצמיחה ל־5% בלבד.

האוריינות בהודו בקו עלייה ברור: ב־1961 היה שיעור יודעי קרוא וכתוב מעל גיל חמש 28% בלבד. ב־2011 היה שיעור זה מגיל שבע 74%. זהו הישג כביר, בהתחשב בעובדה שמערכת החינוך בהודו היא הגדולה בעולם ומוכוונת ליותר מ־320 מיליון ילדים ובני נוער.

השיפור בהשכלה בולט בקרב נשים. ב־1961 שלטו 15% מהנשים בקריאה וכתיבה, ב־2001 54% וב־2011 עמד הנתון על 65% (לעומת 82% בקרב הגברים). אם בעבר נערות בהודו היו נשארות בבית כדי לעזור בגידול האחים הקטנים, כיום יותר ויותר מהן הולכות לבית הספר, במקביל להתכווצות המשפחה.

השכלת נשים תורמת למודעות לשימוש באמצעי מניעה וירידה בילודה, וכתוצאה לעלייה בהכנסות וברמת החיים. נכון ל־2012, שיעורי הפריון הממוצעים בקרב נשים אנאלפביתיות היו 3.2 ובקרב יודעות קרוא וכתוב — 2.1 בלבד. מעמד האשה בהודו טעון שיפור מהשורש. באופן מסורתי הבנות נישאות בגיל צעיר מאוד, פחות מ־20 בכפרים, לרוב בשידוך. כמו בסין, גם בהודו יש העדפה לזכרים ונפוצה הפלת עוברים ממין נקבה. יחס המינים בלידה הוא 111 זכרים לכל 100 נקבות לעומת 105 מול 100 באופן טבעי.

סביר כי הירידה בפריון בהודו תימשך, וכי בשנים הקרובות יגיע שיעור הפריון ל־2 או קרוב לכך. שיעור התחלופה (שיעור הפריון שבו האוכלוסייה מתחילה להתייצב) של הודו הוא כ־2.2. בשל הילודה הרבה בעבר, נראה כי עד 2050 אוכלוסיית הודו תמשיך לגדול, אם כי בקצב אטי יותר.

נושאים עיניים לתוכנה

השלטון הבריטי אמנם ניצל את הודו, אך הותיר את חותמו בדמות מערכות שלטוניות, רשת מסילות ברזל ובעיקר — השפה האנגלית. הודו היא המדינה השנייה בעולם מבחינת מספר דוברי האנגלית אחרי ארה"ב, וזו מהווה מקור לפרנסה להודים, למשל במרכזי מענה קולי של חברות רב־לאומיות. לשליטה באנגלית יתרון גדול גם בתעשיית התוכנה ובטכנולוגיית המידע. חברות מערביות רבות מעסיקות מיליוני הודים בתחומים אלה, ושכרו של מהנדס הודי עשוי לנסוק ל־20 אלף דולר בשנה — משכורת עצומה בהודו.

אלא שאת עיקר הפיתוח שבהייטק, כמעט 10% מהתוצר ההודי, קוטפות מדינות הדרום המפותחות. הצפון הנחשל, שבו עיקר האוכלוסייה, נותר מאחור.

משום שבהודו לא התרחשה מהפכה תעשייתית, התוצר ההודי נמוך בהרבה משל סין (חמישית במונחים נומינליים, ומחצית במונחי כוח קנייה). קשה להאמין שהודו תצליח לשחזר את "הנס הסיני", אלא שהשילוב של רמות תוצר ושכר נמוכות עם ירידה בילודה ואוכלוסייה שאפתנית עשוי להביא לצמיחה בעתיד הנראה לעין. ויש להודו לאן לצמוח.

הכותב הוא כלכלן ואנליסט