מסתכלים למיתון בעיניים: גם האחוזה מתפוררת
רחוב אחד בעיר אמידה אחת: חנות הנעליים ריקה, בחנות התכשיטים יש מבצע, אנשים חוסכים על משקפיים, אבל לא מוותרים על הלוטו והחומוס. רחוב אחוזה ברעננה, מיקרו־קוסמוס של משבר
כשמדברים על ערים במשבר כלכלי, לא מדברים על רעננה. אבל רחוב אחוזה, הרחוב הראשי של העיר ועורק הצרכנות הראשי שלה, הוא רחוב במשבר. כמו ערים בינוניות וקטנות אחרות, גם רעננה מתרכזת סביב הרחוב הראשי האחד, זה שמעורר תחושת בית, אינטימיות ונוסטלגיה. ביום רביעי שעבר, למשל, טיילה בו קבוצה של ותיקי העיר, סיור של משפחות רענניות שורשיות.
"היינו רוכבים ברחוב על סקטים ואופניים ורק מדי פעם היתה מגיעה מכונית", נזכר גדעון פרלמן (74). "אבל החנויות הלכו והתרבו ככל שנבנו בו יותר בתי קומות, והיום רחוב אחוזה צפוף ועמוס מדי. בגלל זה החנויות דועכות, וכולם רוצים רק קניונים וקניונים".
זו לא רק תרבות הקניונים שפגעה באחוזה. זה גם השיפוץ הנרחב שעבר הרחוב בשנתיים האחרונות - שיפוץ שהפך אותו ליפה יותר, אבל לנגיש פחות, ובינתיים הרחיק הולכי רגל מהחנויות. וזה המשבר: המיתון, הפיטורים, האי־ודאות שמחלחלים גם לרחובותיה השקטים, הרגועים כביכול, של אחת הערים שמתהדרות באיכות החיים הטובה בישראל.
"מיום ליום מרגישים פה את המיתון ואנשים בקושי מגיעים לחנות", אומר פרויס נפשי, שמנהל את נעלי ורד כבר 20 שנה. "אנשים מחפשים דברים זולים יותר ופחות איכות כמו פעם. לכן אם פעם היינו עושים מבצעים רק בסוף עונה, עכשיו אנחנו עושים כל השנה".
נפשי נאלץ להתאים את עצמו למצב. "אם פעם העסקתי עוד שתי מוכרות בשעות הבוקר ושלוש אחר הצהריים, עכשיו, לצערי, אני מסתדר לבד - וזה קנה מידה לאיך העסקים מתנהלים באחוזה. פעם בקושי היה אפשר למצוא פה חנות ריקה. היום כל שני וחמישי מתפנה חנות. ותבין, בעלי החנויות חושבים שבגלל שזה רעננה העסקים פה פורחים ומעלים כל הזמן את השכירות. אני משלם היום 8,000 שקל שכירות בחודש, אבל יש לי ירידה של כ־30% בהכנסות, ולא נראה לי שזה ישתפר בשנה הקרובה".
8 חנויות נסגרו, עוד 20 נמכרו
הקולות שעולים לאורך כל הרחוב דומים: הסוחרים מדווחים על ירידה של עשרות אחוזים בהכנסות, על עוברי אורח שלא ממהרים לשלוח את היד לארנק. "רחוב אחוזה הוא לא אותו רחוב שהיה, הוא אמנם יפה יותר עכשיו, אבל אין קהל", אומרת סיגל חיים מאופנת סיגל, שמשמשת יו"ר ועד הסוחרים של הרחוב.
"הכל פה יקר - המסים, השכירות. אז בעל חנות, כדי להחזיק את עצמו, חייב למכור במכפילים גבוהים. אלא שאז המוצרים יקרים מדי ואין קונים. מי שמצליח למצוא סחורות זולות ולמכור בזול שורד איכשהו, אבל חנויות נסגרות פה בקצב רצחני. אני אישית מכירה שמונה חנויות שנסגרו לגמרי בחצי שנה האחרונה, וכ־20 אחרות שהתחלפו בהן בעלים. פה באחוזה ההידרדרות התחילה מתחילת השיפוץ, כשהרחוב נראה כמו אתר בנייה. בסוף השיפוץ כבר התחיל המשבר הכלכלי, שסחף איתו הכל".
חיים מדברת, ובמקביל מוכרת. הלקוחה יוצאת עם שלוש חולצות במאה שקל, וחיים נשארת עם צ'ק דחוי לעוד חודשיים. "הכל אתה מקבל היום - צ'קים, אשראי, דחוי. רק שהלקוח יקנה, פשוט אין ברירה". הירידה במכירות אצלה, היא אומרת, מסתכמת כעת ב־40%. "זה עצוב ורע, אבל ככה זה בכל הארץ וזה יעבור. במיתון הקודם תליתי שלט 'עברנו את פרעה נעבור גם את זה', אז אני חוזרת על האמירה הזו מלפני שש שנים: שרדנו ואני שורדת כי אין לי ברירה. אני 28 שנה פה ואני לא יודעת לעשות משהו אחר".
לא רחוק משם, באופטיקה זילצר, דוד מאיה עומד בכניסה לחנות ומחכה ללקוחות. 60 שנה עומדת החנות באותו מקום, ובעבר נוהלה על ידי חמיו של מאיה. אלה מהימים הקשים שידעה. "העבודה ירדה בעשרות אחוזים. אנחנו מרגישים את המיתון כבר הרבה זמן וזה רק הולך ונהיה יותר רע", אומר מאיה. "בשיחות עם רופאים באזור הם מספרים שהם נותנים מרשמים לאנשים לעשות משקפיים, אבל אנשים דוחים את הקנייה. הם מעדיפים לראות פחות טוב ורק לא להוציא הרבה כסף".
אם משקפיים לא קונים, מה יגידו מוכרי התכשיטים? איציק ברדוגו מעדי תכשיטים, 30 שנה ברחוב, מדווח על ירידה של עשרות אחוזים במכירות.
"לאנשים בעיקר אין חשק לקנות. הם שומעים חדשות וקוראים עיתונים וכולם אומרים להם 'אל תקנו, תשמרו את הכסף', וזו הבעיה הכי גדולה. ברור שאנחנו, כחנות תכשיטים, נפגעים יותר מאחרים, כי אנו מוכרים מוצרי מותרות. מכירות של טבעות נישואים לא נפגעו, כי מי שמתחתן חייב לקנות, אבל הרבה שתכננו לקנות מתנה מעדיפים לוותר. אז אנשים נכנסים לפה, מסתכלים, בוחנים, ובניגוד לעבר - בסופו של דבר מחליטים לא לקנות. אז איך חיים? עושים מבצעים, כל שבוע מבצע חדש. זה הדבר היחיד שעוד נשאר לעשות".
עיר של אמידים - שהפסידו יותר
תסמונת "הדשא של השכן" לא פוסחת גם על סוחרי אחוזה. אחד מהם, תושב כפר סבא, משווה לעיר מגוריו: "שם אנשים יותר 'עמךָ', קונים יותר בקלות. פה אנשים יותר אמידים, הם נפגעו יותר עקב המשבר אז הם עושים יותר חשבון ומוציאים פחות כסף". סוחר אחר, שעבר לרעננה מהרצליה, טוען: "בהרצליה יותר טוב היום מאשר ברעננה, כי אנשים פה נפלו חזק עם המניות שלהם והם יותר בונקרים. עד שהם מוציאים משהו מהכיס הנשמה יוצאת".
ובכל זאת, לא הכל אפרורי באחוזה. חורחה בייטלמן מדוכן הפיס רגוע. "אנשים הולכים על הגרלות, אבל לא יותר ולא פחות מתמיד", הוא אומר. "מרגישים את המשבר, אבל אני חושב שבערי השרון פחות. בסך הכל אנשים יודעים שהמשבר בישראל לא יהיה כה קשה, כי הכלכלה בישראל חזקה מאוד". וכמי שעלה מארגנטינה לפני 25 שנה, יש לו למה להשוות.
אסף אשד, שלפני שנתיים פתח מספרה ברחוב, טוען שהמשבר לא ממש הורס את הפן: "אנשים שפוטרו הרי צריכים להיראות טוב לקראת ראיונות עבודה, גם גברים וגם נשים. לכן אצלנו המצב אותו הדבר. הכל זורם, כולם צריכים להסתפר, כולן צריכות לעשות צבע, הביקוש קשיח וטפו טפו הכל עובד".
גם בחומוס תנעמי הסמוך תור הממתינים הולך ומתארך. "זה אוכל מאוד טעים, וגם זול", מסביר אחד העובדים. "כנראה זה בדיוק מה שאנשים מחפשים בימים כאלה".