סכנה לפני פרישה
הממונה על שוק ההון דורית סלינגר החליטה לגנוז את המודל הצ'יליאני ‑ שמטרתו להגן על החוסכים המבוגרים מפני ירידות חדות בשווקים ‑ אף שזה כבר אושר על ידי הממשלה. באוצר אומרים שמתקיימת חשיבה מחודשת על המודל. השאלה האם זו תסתיים לפני המשבר הבא. כתבה שנייה בסדרה
מה יקרה אם מחר הבורסה תקרוס? לא ירידות של 1% או 2%. גם לא 3% ולא 5%. מה יקרה אם מחר, ובמשך חודש ימים או חודשיים, הבורסה תקרוס ממש: ירידות של 15%, 20%, 30%? מה יקרה לחסכונות שלכם לפנסיה אם אחרי הירידות האלה הבורסה תישאר בגובה הרצפה ותתקשה להתאושש במשך חודשים ארוכים? מה יקרה לעתיד שלכם אם אתם נמצאים רגע לפני היציאה לפנסיה?
כתבה ראשונה: דורית סלינגר, לטיפולך הדחוף: החישוב המעוות שנוגס לכם בפנסיה
עבור לא מעט אנשים, השאלה התיאורטית הזו הפכה למציאות לקראת סוף 2008, כשהמשבר הכלכלי פרץ בבת אחת. הבורסה בתל אביב, כמו כל הבורסות בעולם, נשלחה לצלילה עמוקה מאוד, והחוסכים איבדו בשנה אחת שליש מחסכונותיהם.
בכל יום נוסף שעבר, החוסכים נכנסו ללחץ עמוק יותר. בעיקר המבוגרים שבהם, שכבר חצו את גיל 55 או 60, וניצבו מרחק שנים ספורות מהפנסיה.
בכל יום שחלף הם ראו את המספרים מצטמקים, והבינו שמה שחסכו בעמל רב לאורך שנים פשוט נמחק עוד קצת בכל יום. חלק ניכר מהם לא עמדו בלחץ, ופדו את הכסף בשביל לא לספוג הפסדים כבדים עוד יותר, או העבירו את החיסכון למסלולים סולידיים שאינם חשופים לשוק.
בסך הכל, כ־10 מיליארד שקל נפדו בשנת 2008, אך כ־45 מיליארד שקל נוספים עברו למסלולים סולידיים לאחר שהחוסכים ספגו את הירידות של המשבר.
איור: ערן מנדל
המצב האופטימלי:
החוסכים המבוגרים יהיו מוגנים מפני קריסה בשוק ההון
בדיעבד, אחרי שהתברר כי 2009 היתה שנה מצוינת, החוסכים האלה הפסידו פעמיים - גם ספגו את הירידות של 2008, וגם לא נהנו מהתיקון.
כך יצא שאף שנדמה ש־2009 מחקה את הנזקים של השנה המשברית שקדמה לה, למעשה נתח גדול מהאוכלוסייה נפגע מהמשבר ולא הצליח לתקן את הנזקים, וזה בדיוק הנתח שזקוק לכל שקל - המבוגרים.
החוכמה היא להביא את החוסכים האלה, המבוגרים, למצב שבו אין להם בכלל התלבטות, משום שהם מוגנים מפני התנודות החדות בשוק ההון. את המשימה הזו בדיוק אמור לבצע המודל הצ׳יליאני: מודל שמקטין באופן אוטומטי את רמת הסיכון בחיסכון לפנסיה ככל שגיל החוסך עולה.
במודל הזה, הכסף של החוסכים הצעירים מושקע יותר במניות ופחות באיגרות חוב, והכסף של החוסכים המבוגרים מושקע בדיוק להפך.
איך עובד המודל:
התמהיל משתנה באופן אוטומטימדי חמש שנים
נניח שחוסך מצטרף השנה לקרן הפנסיה בגיל 27. קרן הפנסיה תצרף אותו למסלול שמניח שהוא יפרוש עוד 40 שנה, כך שלמסלול שלו יקראו "פרישה ב־2054".
בחמש השנים הראשונות, 80% מהכסף של אותו חוסך יושקעו במניות ובהשקעות מסוכנות אחרות, ורק 20% באגרות חוב סולידיות. מדי חמש שנים התמהיל הזה ישתנה, כך שאחוז המניות יופחת ואחוז ההשקעות הסולידיות יגדל. כשהחוסך יגיע לשנת הפרישה שלו, אחוז הכסף שלו שיושקע בהשקעות מסוכנות יהיה 20% בלבד. כל זה אמור לקרות באופן אוטומטי, אלא אם החוסך ביקש אחרת.
אתגר גדול של המודל הוא איך להשקיע את הכסף אחרי שהחוסך כבר יוצא לפנסיה, שכן הכסף שלו מושקע בשוק ההון עד יום מותו. מצד אחד, השקעת הכסף במסלול סולידי מדי לא בהכרח תשיג לו מספיק תשואה בשביל לוודא שהחיסכון שלו לא נשחק. מצד שני, השקעת הכסף במסלול מסוכן מדי עלולה להפוך את הפנסיה החודשית, שהיא ההכנסה היחידה שלו בגיל הפרישה, לתנודתית מדי.
הממשלה אמנם החליטה לאמץ את המודל הזה גם בישראל, אלא שהוא מעולם לא יושם, וגם לא עומד להיות מיושם בקרוב, הואיל והממונה על שוק ההון דורית סלינגר גנזה אותו.
הכלכלה, כידוע, פועלת בגלים. יש עליות, וירידות, ויש ויהיו משברים. בשנים האחרונות, בהשפעת הריבית הנמוכה השווקים בשיא. אולם, השיא הזה גם ממחיש שכנראה המשבר הבא קרוב, ובאין פתרון, שוב החוסכים המבוגרים יהיו אלו שישלמו את המחיר לחשיפה לתנודתיות של שוק ההון.
חסמי העבר:
הממשלה החליטה, הוועדה הרלבנטית לא דנה
בחודש יולי האחרון הגיע הממונה על שוק ההון לשעבר, פרופ׳ עודד שריג, לכינוס ההשקה של השדולה לפנסיה הוגנת של חברת הכנסת מיכל בירן. בין היתר הזכיר שריג את המודל הצ׳יליאני, שהלך לעולמו בטרם עת, והפציר בחברי הכנסת לעשות משהו בעניין הזה - לפני שהמשבר יגיע, הבורסות יקרסו ומבקר המדינה יתנדב לחפש את האשמים.
״יש בישראל מודל חכ״ם (חיסכון כספי מותאם, השם שמשרד האוצר העניק למודל הצ׳יליאני - ש"א)", אמר שריג לחברי הכנסת שהגיעו לכינוס, ״אלא שארבע שנים המודל הזה נמצא על שולחן הכנסת ולא מאושר. אני חושב שזו בושה, ואתם חייבים לטפל בזה".
אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק
שריג הוסיף והזהיר: "במשבר הבא, אדם שיהיה שנתיים לפני הפנסיה שלו ויראה איך היא נחתכת ב־30%, יבוא אליכם בטענות שלא דאגתם לאנשים שנמצאים לפני הפנסיה״.
שריג עשה לעצמו הנחה מסוימת. כבר באמצע דצמבר 2008, אחרי שהופעל לחץ ציבורי כבד מאוד על ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט, הממשלה החליטה לאמץ את המודל הצ׳יליאני ולחייב את אגף שוק ההון לסגור את הפרטים הקטנים של המודל בתוך חצי שנה.
מאז חלפו כמעט שש שנים. לאגף שוק ההון לקחו שנתיים רק לגבש את פרטי המודל, ואז לשאת ולתת עם גופי הפנסיה לגבי איך ומתי יש להפעיל אותו. אחרי שהאגף סיים עם זה, המודל נתקע בכנסת לעוד ארבע שנים. זאת בין היתר מפני ששריג מעולם לא הצליח להביא את חבר הכנסת חיים כץ, שעמד בראש הוועדה הרלבנטית לדון בכך, לשים את הנושא על סדר היום ולקדם את הטיפול בבעיה. ובכל זאת, מאז ששריג עזב את תפקיד המפקח, המודל הצ׳יליאני כבר לא תקוע בכנסת.
בשיחה עם ״כלכליסט״ בדצמבר 2013, הודה ח״כ כץ כי הוא מתנגד למודל במתכונת הנוכחית, אולם הבהיר כי הוא לא זה שתוקע אותו, אלא דווקא הממונה על שוק ההון בעצמה - מחליפתו של שריג, דורית סלינגר. ואמנם, לאור פנייה של ״כלכליסט״ באותו הזמן, אישרו באגף שוק ההון כי המודל כולו נמצא בחשיבה מחודשת. מאז חלפו כבר שמונה חודשים.
במשרד האוצר בחרו שלא להגיב לשאלת ״כלכליסט״ האם החשיבה המחודשת הניבה תוצאות.
החוסכים הצעירים:
רמת הסיכון גוברת, אבל התשואה מפצה
מלבד החוסכים המבוגרים, גם החוסכים הצעירים נפגעים, לפחות באופן תיאורטי, מגרירת הרגליים הזו.
כיום, 97% מהחוסכים משויכים למסלול הכללי בגופי הפנסיה, כלומר: הם נותנים רשות לאנשים שמנהלים להם את הכסף להשקיע את כספם ברמת הסיכון שימצאו לנכון.
המשמעות היא שחוסכים צעירים בתחילת דרכם, בני 20 ו־30, חוסכים באותה רמת סיכון כמו אלה שנמצאים רגע לפני הפנסיה, בני 55 ויותר. במקום שהחוסכים הצעירים ייקחו סיכון גדול יותר, ויגדילו את הסיכוי שלהם להתפיח את הפנסיה שלהם בעשרות אחוזים, רמת הסיכון בחיסכון שלהם נמוכה יחסית.
המודל הצ׳יליאני היה מגדיל אוטומטית את רמת הסיכון של החוסכים הצעירים. אמנם בשנים רעות בשוק ההון החסכונות שלהם היו נחתכים, אבל לפחות בתיאוריה, היו להם מספיק שנים בשביל לתקן את המצב ולצבור את התשואות מחדש.
