אגף שוק ההון באוצר מתכנן הקלות מהותיות במעבר בין קרנות הפנסיה

אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר מתכוון להקל את המעבר בין קרנות פנסיה במהלך שיפגע בעיקר בחמש קרנות הפנסיה הגדולות. הצעד הראשון במהלך הוא קיצור חד - ואולי אף ביטול - של משך הזמן שבו מותר לקרן פנסיה לפנות ללקוח שמתכוון לעזוב אותה ולנסות לשכנע אותו להישאר אצלה. הצעד השני יבטל את הדרישה הקיימת שהעובד יקבל אישור מהמעסיק לעבור בין קרנות הפנסיה.

במשרד האוצר מצפים שהמהלך יחזק את חמש הקרנות הקטנות שמתקשות להעביר אליהן חוסכים מהגופים הגדולים כיום - מה שיגביר את התחרות ויגרום לירידה בדמי הניהול שהחוסכים משלמים.

צעדים אלה מצטרפים למהלך נוסף שצפוי להחליש את הקרנות הגדולות: הקמתה של קרן הפנסיה המוזלת, שאליה יצורפו עובדים שמשלמים את דמי הניהול המקסימליים, 6% מכל הפקדה ו־0.5% בשנה מהצבירה הכוללת. יש סיכוי טוב שאת הקרן תפעיל אחת הקרנות הקטנות.

כמו בסלולר

כיום במעבר בין קרנות פנסיה שוררת אנומליה שאינה קיימת בענפים אחרים. כשלקוח חברת סלולר מעוניין לעבור לחברה אחרת, הוא פשוט חותם בחברה החדשה. לאחר שהחברה הישנה מקבלת דיווח על המעבר מהחברה החדשה, היא יכולה להתקשר ללקוח ולנסות לפתות אותו לחזור אליה - אבל רק אחרי שהוא כבר עבר.

בשוק הפנסיה זה עובד אחרת. לאחר שלקוח חותם על טופס הצטרפות לגוף פנסיה חדש, לקרן הנוכחית שלו יש 21 יום לנסות לשמר אותו כלקוח עוד בטרם יתבצע המעבר בפועל. האנומליה הזאת נובעת בעיקר מסיבות היסטוריות: כדי למנוע מכסף של חוסכים ללכת לאיבוד, וכדי למנוע טעויות קריטיות של חוסכים, למשל לעבור מקרן פנסיה ותיקה לקרן חדשה ולאבד את כל הזכויות.

אלא שהמצב הזה נותן יתרון גדול מאוד לגופים הגדולים. הם מחזיקים בנתחי שוק עצומים, ועל כן הם מצליחים לשמר את הלקוחות שלהם די בקלות, אם באמצעות שיפור קל בדמי ניהול, ואם ב"הפחדת" הלקוח, בטענה שהמעבר לקרן קטנה מסכן את כספו, לעומת הישארותו בגוף גדול.

מאחר שלקרנות הגדולות יש שלושה שבועות למקד את מאמציהן בלקוח, הגופים הקטנים מבינים שגם אם ישקיעו מאמצי שיווק רבים ויקרים, יהיה ניוד הלקוחות בפועל קטן מאוד. ולכן, הגופים הקטנים עלולים להקטין את מאמצי התחרות שלהם - מה שמשמר את המצב הקיים שבו הגופים הגדולים גובים דמי ניהול גבוהים.

לכן, לפי התוכנית של משרד האוצר, תוכל קרן הפנסיה הנעזבת להתחרות על הלקוח רק לאחר שיושלם המעבר. ההקלה תחול, ככל הנראה, רק במעבר בין מוצרי חיסכון זהים: מקרן פנסיה לקרן פנסיה או בין קופות גמל.

הצעד השני, ביטול הצורך באישור חתום של המעסיק לעבור בין קרנות פנסיה, נועד לצמצם תופעה דומה: לעתים מעסיקים נוטים ללחוץ על עובדים להישאר בקרן המוכרת, ופעמים רבות הם מכניסים לתמונה את סוכן הביטוח של מקום העבודה - שבדרך כלל מייצג את החברה שהעובד רוצה לעזוב.

ריכוזיות לא הגיונית

שוק הפנסיה הישראלי ריכוזי מאוד, וחמש הקרנות הגדולות שולטות ב־96% ממנו. קרן הפנסיה הגדולה ביותר היא מנורה מבטחים שמנהלת כ־75 מיליארד שקל מכספי הפנסיה. לשם השוואה, הקרן השנייה בגודלה - מגדל מקפת - רחוקה מאוד מכך ומנהלת כ־47 מיליארד שקל "בלבד".

נוסף על כך, השוק סובל מניוד נמוך מאוד בין הקרנות. מלבד חמש הקרנות הגדולות פועלות בשוק עוד חמש קרנות קטנות וקטנות מאוד, והן מגלגלות כ־7 מיליארד שקל בסך הכל. אחת מהן, מיטב דש, ניסתה להגדיל את נתח השוק שלה בשנים האחרונות כשהציעה דמי ניהול קרובים ל־0% — אולם ללא הצלחה של ממש.

באוצר הבינו שחלק מהחסמים המונעים מהחוסכים לעבור לגופי הפנסיה הקטנים הם מנגנוני ההפחדה שמפעילים עליהם גופי הפנסיה הגדולים. מי שמצהיר שהוא מתכוון לעבור לקרן קטנה מקבל שיחות כמו "אם תעבור לקרן קטנה - אתה בסכנה שהיא תקרוס", או "קרן קטנה לא יודעת כלל לתת שירות כמו שקרן גדולה יודעת".

באוצר מקווים עתה שהצעדים שיצמצמו את החיכוך בין החוסך לקרן שהוא עוזב עד רגע המעבר בפועל יקטינו את החיסרון השיווקי של גופי הפנסיה הקטנים מול הגדולים, וייאלצו את הגדולים להפעיל מאמצים גדולים יותר כדי להחזיר אליהם לקוחות, להוריד את המחירים ולתת שירות טוב יותר.

סוכני הביטוח, שהם מנוע השיווק - והשימור - העיקרי של גופי הפנסיה כיום, צפויים להתנגד מאוד למהלכים האלה.