איגוד הבנקים עותר לבג"ץ נגד הגבלת שכר הבכירים

 איגוד הבנקים יעתור לבג"ץ נגד חוק שכר הבכירים, זאת לאחר שמאס בסחבת של משרד האוצר, משרד המשפטים והפיקוח על הבנקים בכל הנוגע להבהרות על החוק ובשאלה האם תקרת השכר לבנקאים בגובה 2.5 מיליון שקל כוללת גם את הזכויות לפיצויים שצברו הבנקאים בשנות עבודתם.

למרות הצהרות של שר האוצר משה כחלון, המפקחת על הבנקים חדוה בר ואפילו של ח"כ שלי יחימוביץ' מיוזמות החוק שתמכו בעמדת הבנקאים לפיהם הזכויות הצבורות לא ייפגעו, אף גורם ממשלתי לא מוכן לתת הצהרה פורמלית וחד משמעית בנושא או לפעול לתיקון החוק כדי למנוע חשיפה של הבנקאים לתביעות.

כך, בשבועות האחרונים התנהלו ניסיונות קדחתניים של הבנקים מול גורמים רבים במערכת השלטונית בנושא זה על מנת להבהיר את הסוגיה. במהלך דיאלוג שהתנהל מול בנק ישראל, משרד המשפטים, משרד האוצר וגורמים שונים בכנסת, הובהר לבנקים כי לא היתה כל כוונה לקבוע שהחוק יחול בצורה כלשהי על זכויות עבר של עובדים. שר האוצר עצמו, ובדומה חלק מחברי ועדת הכספים, התבטאו כי לדעתם אין כל דרך ליישם את החוק באופן רטרואקטיבי, אך למרות זאת סרבו לבצע תיקון בחוק שיקבע הוראות מעבר מסודרות ויספקו מענה לקושי המשפטי שנוצר.

לפני כחודש ביקש שר האוצר משה כחלון (בתיווך החשבת הכללית באוצר מיכל עבדי בויאנג'ו) מהמשנה ליועמ"ש אבי ליכט לכתוב חוות דעת שתסדיר את הסוגיה ותגן על טענת הבנקאים לפיהם זכויות הפנסיה שצברו העובדים בבנקים מוגנות ולא יכללו בתקרת השכר הקבועה בחוק. כך, אדם שעבד בבנק והגיע לגיל פרישה ואמור לקבל בנוסף לשכר פיצויי פיטורין לא יצטרך לוותר על חלק מהסכום כיוון שיחד עם השכר באותה שנה יחצה את תקרת העלות של 2.5 מיליון שקל.

אלא שליכט פרסם השבוע נייר מנומק בו הוא מסביר כי למרות שהוא תומך עקרונית בעמדה האמורה הוא לא יכול להיות חתום על חוות דעת בעניין וזאת על רקע ההסכמים הפרטניים לגבי תנאי הפיצויים הקבועים בכל בנק והקושי לנסח חוות דעת כללית בעניין. ליכט שיגר את תפוח האדמה הלוהט הזה חזרה לועדת הכספים, לפעול להוסיף הבהרה בתוך החוק שצפוי להיכנס לתוקף באוקטובר הקרוב.

המשנה ליועמ"ש אבי ליכט. הדגיש את הצורך בהבהרה בחוק צילום: אוראל כהן

יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, אמר ל"כלכליסט" אז כי אם העניין יגיע לשולחן הועדה אין שום בעיה לתקן את החוק על מנת שלטענתו החוק ברור לגמרי ולא דורש תיקון ואינו פוגע בזכויות הצבורות. אלא שלא נמצא אף גורם שהרים את הכפפה לכנס את ועדת הכספים שכן אף נבחר ציבור לא רצה להיתפס כמי שמסייע אקטיבית לבנקאים "העשירים". אפילו ח"כ יחימוביץ' שיחררה הצהרה פומבית לפיה "לצערה" החוק לא התכוון לפגוע במצנחי הזהב של הבנקים (הכוונה לפיצויים מוגדלים של 200% ו250% שמהם נהנים הבכירים בבנקים הגדולים בעת פרישה).

"לבנקאים נוצרה נחיתות מול מגזרי משק אחרים"

העתירה שהוגשה באמצעות עורך דין רלי לשם, אינה תוקפת את עצם התקרה הקבועה בחוק אלא מתמקדת בדרישה לקבוע כי הוראות החוק אינן פוגעות בזכויות פנסיה ופיצויים שצברו עובדים לפני כניסת החוק לתוקף. בנוסף, האיגוד מבקש דיון דחוף וצו ביניים על מנת להסיר את החשש מפרישת עובדים לפני תום תקופת המעבר הקבועה בחוק, כדי למנוע מצב בו עובדים יבחרו לפרוש רק בשל החשש כי זכויותיהם בעת פרישה יפגעו אם ימתינו עד להכרעה בעתירה.

האיגוד מבקש עוד מבג"ץ לבטל את הסעיף שנוסף לטענתו לחוק בחופזה, קובע באופן מעשי תקרת שכר אבסולוטית בעלות של 2.5 מיליון שקל (בשל קביעת יחס מחייב בין השכר הנמוך לגבוה) ויוצר למגזר הפיננסי נחיתות מול מגזרי המשק האחרים. איגוד הבנקים נמנע מבקשה לפסול את החוק כולו ואיננו יוצא נגד הגבלת השכר המוכר למס לתקרה של 2.5 מיליון שקל.

בעתירה קובעים באי כוחו של איגוד הבנקים, משרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל באמצעות עוה"ד ד"ר רלי לשם, אייל דותן וד"ר איסר בירגר, כי להצעת החוק המקורית הוספו ברגע האחרון הוראות בהליך חפוז, ללא כל בחינה מסודרת ומקצועית של השלכותיהן, ובניגוד מוחלט לעמדת כל הוועדות המקצועיות ועבודת המטה העצומה שביצעה הממשלה עצמה בנושא. הם מסבירים כי כתוצאה מכך עלולה להיווצר אי ודאות באשר לזכויות עבר של עשרות רבות של עובדים במערכת הבנקאית, אשר עלולים למצוא עצמם נפגעים.

בעתירה קובעים הבנקים כי אי הבהירות סביב סוגיית הפגיעה בזכויות עבר, עלולה לגרום לפרישת עשרות עובדים בתפקידי מפתח במערכת. הם מצטטים את דבריה של המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, שקבעה בהקשר זה כי פרישה כזו עלולה להוביל למשבר ניהולי בבנקים הגדולים, לאובדן ידע וניסיון, לפגיעה בבקרות ולחשיפה לסיכונים. הבנקים מסתייעים גם בחוות דעת של פרופסור משה צבירן, דיקן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב, שקובע כי קיים חשש לערעור היציבות של "השדרה הניהולית".

באשר לסעיף הזיקה בין השכר הנמוך באירגון לבין השכר הגבוה, טוען איגוד הבנקים כי מדובר בחקיקה שאין לה אח ורע בכל העולם ואשר פוגעת בזכויות יסוד רבות בצורה קיצונית ומיותרת. הבנקים טוענים כי סעיף זה הוסף באופן נמהר ורשלני במהלך הדיון האחרון בכנסת ובניגוד להצעת החוק המקורית שהוכנה על ידי הממשלה.לטענת הבנקים סעיף זה פוגע בחופש העיסוק של העובדים ויוצר מגבלה חסרת תקדים על שכר עובדים במגזר הפיננסי. בנוסף, מציינים העותרים, מדובר בפגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין של התאגידים הפיננסיים עצמם ושל בעלי המניות שלהם, שכן נשללת מהם האפשרות לנהל את עסקיהם על פי הבנתם ולשלם לעובדיהם את השכר שישקף באופן ראוי את הישגיהם ותרומתם.

הבנקים מדגישים את האפליה הקיצונית שנובעת מעצם ההחלטה להחיל את ההגבלה רק על חברות פיננסיות, וטוענים כי בכך נמנעת מהם היכולת להתחרות באופן חופשי על עובדים בכירים ועובדים איכותיים - גם מול תאגידים במגזר הריאלי וגם מול חברות פיננסיות שעליהן לא הוחל החוק.

העותרים טוענים כי אין כל היגיון להפלות את עובדי התאגידים הפיננסיים לעומת עובדים אחרים במשק, ואין כל הצדקה לייחס להם את האשמה בפערים החברתיים בישראל. הם מציגים את נתוני השכר בקרב החברות הציבוריות בישראל ומראים כי שכרם של העובדים הבכירים במערכת הבנקאית איננו חריג בהשוואה לחברות ציבוריות גדולות אחרות. יתר על כן – העובד בעל השכר הגבוה ביותר במערכת הבנקאית, נמצא במקום ה-33 בלבד ברשימת מקבלי השכר בכלל החברות הציבוריות בישראל. איגוד הבנקים טוען כי אפליית התאגידים הפיננסיים יוצרת לא רק נזק עצום ביכולת לשמור על איכות כח האדם האיכותי, אלא מוקיעה ומסמנת את עובדי התאגידים הפיננסיים כמי שאחראים לחוליי החברה הישראלית ולפערי השכר בה. "הסקטור הבנקאי איננו הסיבה לפערי השכר בישראל וחקיקה שנועדה לייחד אותו איננה יכולה להתקבל לספר החוקים הישראלי".