בלעדי ל"כלכליסט": האם האחים גינדי ישלמו על הבטחות שהתבדו?
בימים אלה מתבררת תביעה שלפיה שיווק אגרסיבי לקניון כושל ברחובות גרם הפסדים לרוכש חנות. סמנכ"לית בגינדי הנדסה ופיתוח: "לא ניתנה לנו יכולת ניבוי. יש מידה רבה של חוצפה בטענות התובע, שאינו משלם דמי ניהול"
רגע לפני המחאה החברתית, המותג גינדי עוד כיכב בכותרות והחגיגה השיווקית היתה בשיאה. קרני אור שנויות במחלוקת האירו את מרכז תל אביב, השוק הסיטונאי ופרויקט G נראו בני־השגה ואלפים נאבקו על מקום בתור לירידי המכירות של החברה. נראה היה שהמילה גינדי היא מילה נרדפת בעברית לנדל"ן.
ואולם, בשבוע שעבר נחשפה בבית המשפט המחוזי בתל אביב תמונה לא מחמיאה של הנעשה מאחורי הקלעים בחברה של הדור המייסד במשפחה, האחים משה ויגאל גינדי. ההליך מתנהל במסגרת תביעת פיצויים על 1.5 מיליון שקל, שהוגשה ב־2008 נגד בנייני מ.י גינדי הנדסה ופיתוח, תל דר נכסים וחברת הניהול של מה שאמור היה להיות קניון אמריקן סיטי ברחובות. בפרויקט אבשלום צומן היה שותף עם האחים גינדי.
קניון אמריקן סיטי ברחובות צילום: תומי הרפז 
התובע הוא רמי מואדס, שרכש ב־2001 חנות בשטח 12 מ"ר בקניון טרם השלמת בנייתו, כדי לפתוח קיוסק. הציפיות היו בשמים: האחים גינדי רכבו על ההצלחה הפנומנלית שלהם בקניון הזהב בראשון לציון, ומערך השיווק הבטיח שהקניון החדש יהיה "אבן שואבת לכל גוש דן והסביבה" וכי "מאות אלפי קונים, בזרם בלתי פוסק, יגדשו את הקניון".
מואדס, שהתרשם מהרקורד של האחים גינדי והושפע משיווק שנע "באגרסיביות לא שגרתית", שילם תמורת החנות הקטנה 257 אלף דולר. אלא שמההבטחות לא נותר דבר: במקום קניון שוקק הפך המבנה, הסמוך ליציאה מרחובות ליבנה, לפיל לבן ענק ושומם במרבית הזמן, ומחציתו תפוסה על ידי חנות ענק של רשת מגה בשטח 7,000 מ"ר. בנוסף פועלים במקום חדר כושר של הולמס פלייס ואולם אירועים.
"האמנתי בגינדי"
טענותיו של מואדס מתמקדות בעיקר בשלב השיווק של מה שתואר כ"עיר הקניות והעסקים של ישראל". לפי התוכניות, הקניון היה אמור לכלול 50 אלף מ"ר של מסחר ועסקים, שבהם יפעלו 1,200 חנויות ו־100 בתי קפה ומסעדות, ולטענת מואדס הבטיחו היזמים כי בצמוד לקניון ייבנו 5,000 יחידות דיור, בניין משרדים ותחנת רכבת קלה.
"זרם בלתי פוסק של קונים הוא חלומו של כל יזם או משקיע", נכתב בעלוני השיווק. "ובכן, החלום מתגשם מול עינינו בפרויקט אמריקן סיטי מול". בכתב התביעה נאמר עוד כי הפרויקט הוכרז "כהצלחה הגדולה הבאה של חברת גינדי וכהזדמנות של פעם בחיים".
בעדותו בשבוע שעבר אמר מואדס: "כשאני הולך למנתח לב שיעשה לי ניתוח, הוא אומר: 'כבר ניתחתי 100 חולים'... האמנתי בתוכנית, כי יש לגינדי רקורד נכון... אני צריך להסתכל בתוכניות? מי אני? 'פישר' קטן. הסתכלתי וראיתי את גינדי שהוא אלוהים בשבילי... כל פעם היה פרסום שאמר שעוד מעט לא יהיו חנויות פנויות. בכל פעם שבאתי, התברר לי שעוד חנות נמכרה".
זמן קצר לאחר פתיחת הקניון בסוף 2003, החלו לצוף מעל לפני השטח הבעיות שהיו חבויות עמוק בתוך החוזים: ייעוד הקרקע היה בכלל לתעשייה ולא למסחר; תחנת הרכבת לא נבנתה; מגדלי המגורים והמשרדים לא נראו באופק; וגם ההבטחה לבנות קומה שנייה לא מומשה.
בדיון בשבוע שעבר התברר כי במעמד החתימה על החוזה, שאל מואדס לפשר הסעיף המציין כי לפי התב"ע המתחם מיועד לתעשייה, אך לדבריו "נציגי גינדי התייחסו בביטול לבעיה, באומרם כי גינדי הוא 'מלך הקניונים' וכי הוא לא היה משקיע מיליוני שקלים אם לא היה ניתן לשנות את הייעוד לצורכי מסחר".
מנגד למואדס הובאו בבית המשפט תצהירים ועדויות של ניצה משען, סמנכ"לית בבנייני מ.י. גינדי, העובדת בחברה כבר 30 שנה, ושל ד"ר רינה דגני, יו"ר חברת גיאוקרטוגרפיה, שנשכרה לייעץ לחברה כמומחית חיצונית במסגרת המשפט. בתצהירה טענה משען כי "יש מידה רבה של חוצפה בכך שהתובע מעז לטעון כנגד חברת הניהול... טענות בקשר להשקעה הכספית, בזמן שהוא אינו משלם זה תקופה ארוכה דמי ניהול".
משען הוסיפה כי ההסכם קבע באופן מפורש שחברת גינדי לא תהיה מחויבת משפטית בגין הצהרות והודעות בעל פה של עובדיה, וכן הצהרות שנכללו בכתבות או ראיונות בעיתון, בפרסומות, בפרוספקטים או במצגות. "אכן, חברת גינדי בנתה את המרכז המסחרי כפרויקט ייחודי, וכוונתה היתה שהוא יהפוך ליוקרתי ומוצלח. עם זאת, החברות מעולם לא הבטיחו כי הפרויקט יהפוך לכזה בפועל, שכן לא ניתנה להן יכולת ניבוי. התובע הוא אדם בגיר ונורמטיבי שהסכים להתקשר בהסכם באופן חופשי ומודע, מרצון".
כאשר שאלה פרקליטתו של מואדס, עו"ד שרון עזרא, את משען אם היא רואה בפרוספקט המוצג לה תמונות של בניין משרדים, השיבה משען: "נרשם בפרוספקט: 'ההדמיה לצורך המחשה בלבד. מגדל המשרדים בתכנון וכפוף לאישור תב"ע'. לעניין זה הוקדש סעיף מיוחד בתוך החוזה, שאומר שמגדל המשרדים הוא בתכנון ואנו לא מחויבים להקים אותו".
עזרא שאלה אם היא רואה תחנת רכבת בתמונה. משען: "לא, אני לא רואה בתמונה תחנה. רואים רכבת עוברת ורכבת באמת עוברת שם. לא ידוע לי אם תוכננה שם תחנה, וגם אם כן, דברים משתנים במשרדים בממשלתיים. אין לי שליטה על זה".
"סיפור עצוב"
ד"ר דגני, מומחית לתכנון ערים ולכלכלה אורבנית, שליוותה הקמת קניונים שונים, חושבת שמדובר ב"סיפור עצוב. כשהזמינו אותי לעשות את העבודה זה היה ב־2010. לא היו הרבה חנויות פתוחות. חוץ ממגה ואולם האירועים היתה שם חנות פרחים וקונדיטוריה, משהו קטן מאוד. אולי יש שם גם מאפייה".
השורה התחתונה בחוות הדעת של דגני היא שאין תעודת ביטוח להצלחת קניון ושהיזם הסתמך על כמה קריטריונים שלבסוף לא התממשו, ובעיקר על הציפייה לבניית אלפי יחידות דיור סביב הקניון, השוות לפי דגני ל"כוח קנייה של כ־6 מיליארד שקל בשנה, שיכול להצדיק יותר מ־300 אלף מ"ר של מסחר".
עו"ד שמואל גלינקא, ממשרד ראב"ד בנקל, מסר בתגובה בשם גינדי: "התיאור המופיע בכתבה, הן של ההתרחשויות בדיון והן של העדויות שניתנו הוא מסולף, מטעה, מגמתי וחד־צדדי. ככל הנראה הבין התובע, מר רמי מואדס, בתום הדיון כי תביעתו עומדת להידחות, וזאת בין היתר ובעיקר בשל עדותו, שבה אישר למעשה כי הוא לא הוטעה על ידי נציגי חברת גינדי וכי הוא קיבל מהם מידע מלא ונכון על הנכס שעמד לרכוש, ועל כן בצר לו החליט לנסות להפעיל על חברת גינדי לחץ לא הוגן ולשם כך רתם את העיתון.
"בכל מקרה, וכפי שהוצהר על ידי נציגיה לכל אורך הדרך, חברת גינדי תמשיך לנסות ולעשות אף מעבר להתחייבויותיה על פי ההסכמים, כדי להרים את הפרויקט ולעזור לבעלי החנויות בפרויקט. מעבר לכך, אין בכוונת חברת גינדי לנהל את ההליכים מעל דפי העיתון".
