"אני ח"כ, מעמד ביניים, מרוויח 19 אלף שקל נטו ורק יכול לחלום על דירה"

כתבת "כלכליסט" נפגשה עם זוגות צעירים והוריהם כדי להבין אם פעם היה קל יותר לקנות דירה, או שהבעיה נעוצה בדור הנוכחי. והיום: משפחת בר. ח"כ חיליק בר ומשפחתו גרים בשכירות וחולמים על דירה בירושלים. לפני 36 שנה ההורים רכשו דירת 4 חדרים חדשה ממשכורת של מורה

משפחת בר: אדית (32), חיליק (38) ובנם הראל (3). הוריו של חיליק, טובה (64) ומימון (67) בר

מתגוררים: בדירה שכורה בשכונת בקעה בירושלים. “אנחנו משלמים 4,500 שקל לחודש על דירה בשטח של 65 מ”ר שכוללת סלון, חדר קטנטן לילד וחדר קטנצ’יק לי ולרעייתי”. חיליק בר הוא חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה ב־14 החודשים האחרונים. קודם לכן מילא תפקידים ציבוריים אחרים, בהם חבר מועצת העיר ירושלים, יועצם של שרים ודירקטור בחברות ממשלתיות ועירוניות - משרות שלא אפשרו לו לצבור מספיק הון עצמי כדי לקנות דירה, ולכן הוא שוכר.

החלום הירושלמי: החלום שלו הוא לקנות דירה בירושלים, אבל זו שאיפה יקרה ובלתי אפשרית. "דירת 4 חדרים פשוטה בירושלים, משהו כמו 100 מטר, שאפשר לגדל בה 3–2 ילדים, בבניין נורמלי, עולה לא פחות מ־2 מיליון שקל, ואני אומר לך שבסכום הזה אי אפשר למצוא דירה. המחיר הריאלי הוא 2.5 מיליון שקל. פעם שאלתי את בעל הבית שלי כמה עולה הדירה, אם ארצה לקנות אותה, והוא אמר - 2.4 מיליון שקל, אולי הוא יהיה מוכן לרדת ל-2.3 מיליון. ל-65 מ”ר? איפה אנחנו חיים?”.

הכנסה: 18–19 אלף שקל נטו. "אם אני מחשב לפי 19 אלף שקל, דירה בירושלים זה 105–131 משכורות - פי 2.5 ממספר המשכורות שאבא שלי שילם בזמנו".

הדירה של ההורים: הוריו של חיליק, טובה ומימון, קנו ב־1978 דירת 4 חדרים חדשה בת 110 מ"ר בצפת, תמורת 27 אלף דולר - בערך 460 אלף לירות של אותם ימים. "אבא שלי היה מורה ונדרשו לו 55 משכורות כדי לקנות את הדירה הזו, וצפת אז לא היתה כמו היום. היא היתה עיר מרכזית של בוהמה ותרבות, ולא היתה זולה. אני לא זוכר את המשכנתא כעול על הוריי או על המשפחה. הם היו צעירים, בתחילת דרכם, והצליחו לקנות את הבית הראשון שלהם בעיר מבוקשת ולא זולה".

הגלגל מסתובב: כשחיליק משווה בינו לבין אביו, שניהם עובדי מדינה, הוא מוצא הרבה נקודות השקה - וכולן לרעתו. "אני מרוויח יותר מכפליים ממנו - ואצטרך לשלם על דיור גם יותר מכפליים, וזה עוד לפני שדיברנו על יוקר המחיה. אלה נתונים עצובים מאוד".

השאיפה לדירה: הוא מקווה שבעתיד יוכל לקנות דירה בירושלים, "ואני גם פועל לקראת זה. אנחנו חוסכים כל חודש כמה שאפשר, אבל לדירה בירושלים אנחנו צריכים הון עצמי גדול מאוד. אני חבר כנסת עם משכורת כזו רק שנה, לא 30 שנה. לא הרווחתי משכורות כאלה בעבר, ולכן לא ריאלי שאקח משכנתא של 1.2–2 מיליון שקל. אני גם לא יכול לחלום על החזר חודשי של 5,000 שקל בחודש, אפילו שזה רק 500 שקל יותר ממה שאני משלם היום על שכר דירה.

ח"כ חיליק בר, אשתו אדית ובנו הראל צילום: עומר מסינגר

“מה עם הביטחון התעסוקתי? ויש עוד הרבה הוצאות. יש לי ילד בן 3 וילדה בדרך (אשתו באמצע חודש תשיעי - קצ”ה). משפחה עם שני ילדים בירושלים, שמשלמת שכר דירה, גן, דלק, עוד מעט תינוקת חדשה עם כל האופרציה, החיתולים וההוצאות, כמה באמת אפשר לחסוך?"

העתיד של הילדים: “אני דואג לילדים שלי. איך תהיה לי דירה לגדל אותם, דירה שאוכל להוריש להם. זה מטריד אותי כי הפער ביני לבין ההורים שלי גדול ואם לא יקרה שום דבר רציני, ביני לבין הראל הפער הזה יגדל עוד יותר. אם אני צריך 130 משכורות כדי לקנות דירה, אני לא רוצה לחשוב כמה הילדים שלי יצטרכו ב־2035. צריך עכשיו להפוך את המגמה כדי שהראל יוכל לקנות בית כמו שסבא שלו קנה ב־1978, ולא כמו שאבא שלו לא יכול לקנות ב־2014”.

דור שלם: בר מספר שנושא הדיור מטריד מאוד את החברים שלו, והיה נושא שיחה רק ביום שישי האחרון. “יש כאלה כמונו, ששוכרים, לא מסוגלים לקנות דירה ולא יודעים אם ובעוד כמה שנים יוכלו לקנות. ויש חברים שקנו, ובהתחלה הם משוויצים בזה, כי עדיף לא לזרוק כסף לפח כל חודש בשכירות”, הוא אומר בציניות. “אבל אחר כך מתלוננים שהם לא מצליחים לגמור את החודש. אז הם שכרו דירה ב־3,800 שקל לחודש ועכשיו הם משלמים משכנתא של 7,200 שקל.

שני בני הזוג עובדים ואין להם כסף לכלום, הם לא יכולים לעשות שום דבר עם המשפחה כי הם כל הזמן במינוס. הם רצים סביב הזנב של המשכנתא, ויש להם עוד עשרים שנה כאלה לפניהם. אלה שיחות כואבות בין אלה שקנו ושיעבדו את החיים שלהם, לבין אלה ששוכרים ולא מסוגלים לקנות - ואף אחד לא מרוצה”.

לגור בשכירות: חיליק בר הוא לא חבר הכנסת היחיד שגר בשכירות, והוא חבר לאחרונה לשתי שוכרות נוספות, הח"כיות סתיו שפיר ואורלי לוי-אבוקסיס, לקידום חוק שיעשה סדר בשוק השכירות ויגדיר את החובות והזכויות של שוכרים ומשכירים.

"החוק נולד מתוך המצוקה האמיתית של שלושתנו כשוכרי דירות", הוא אומר, "ותארי לך שאין היום חוק שאומר שבדירה צריכים להיות חשמל ומים, ולכן לכל קופסה אפשר לקרוא דירה ולהשכיר אותה. ואגב, אורלי לוי, שהיא חברת כנסת יותר שנים ממני, חיה בשכירות ועדיין חוסכת לדירה, וזה נתון מדהים שלא מעורר בי הרבה תקוות כחבר כנסת חדש".

"גרידיות" של משכירים: אחת ממטרות החוק היא להגביל את העלאת שכר הדירה ל־2% לשנה, או ל־3%–4% לשנה אם נחתם מראש חוזה לשלוש שנים. "זה לא ייתכן שיעלו למשפחות את שכר הדירה ב־20% בכל 12 חודשים, והן יצטרכו לקחת את הילדים ולהעביר אותם גנים ובתי ספר בכל שנה. היום יכולים להוציא אותך מתי שרוצים, להעלות שכר דירה בכל שנה בלי גבול. זה שוק שהוא ג'ונגל". בר טעם מהג'ונגל הזה לא מעט על בשרו: ב־15 השנים האחרונות הוא החליף 7 דירות שכורות בירושלים.

"את חלקן עזבתי כי אחרי שנה בא בעל הבית ואמר שהוא מעלה את שכר הדירה מ־2,500 ל־2,800 שקל, ובשבילי, כעובד צעיר, 300 שקל לבחודש - 3,600 שקל בשנה - זה הרבה. זה דבר שאני לא יכול להרשות לעצמי, ואם מתקלקל משהו בבית - הסקה, חימום, מזגן - למי יש 1,000 שקל לטפל בזה? זה סוג הדברים הבסיסיים שמשכיר הדירה צריך לשלם".

אתמול הוא והח"כיות לוי ושפיר השיקו בכנסת שדולה שתתמוך בקידום החוק, וכשהוא מדבר על כך קולו מקבל נימה של בהילות. "2 מיליון ישראלים, שליש מתושבי המדינה, חיים כיום בשכירות. חייבים לשים סוף לשוק הפרוע הזה, במיוחד בתקופה כזו שבה אי אפשר לקנות דירות".

משפחות שמעוניינות להשתתף במדור מוזמנות לפנות ל: mail@calcalist.co.il