משרד הפנים אישר ל־60 יישובים לייקר את הארנונה

18 רשויות אזוריות קיבלו ממשרד הפנים אישור להעלות השנה את הארנונה למגורים בשטחיהן באופן חריג. מתוך 114 רשויות שהגישו בקשות חריגות כאלה השנה, לפחות 42 קיבלו אישור לשנות את הארנונה גם לעסקים. כל זאת מאחורי גבם של התושבים וללא שקיפות ובקרה, במהלך שלמעשה מערים עליהם מסים נוספים.

לפני כשלושה חודשים נחשף ב"כלכליסט" כי עשרות רשויות ביקשו ממשרד הפנים אישור להעלאה חריגה בארנונה, מעבר לעלייה האוטומטית הקבועה, המתבססת על מדד המחירים ועל מדד השכר במגזר הציבורי, שעמדה השנה על 3.36%. הסיבות שבגללן הרשויות ביקשו את ההעלאות בתחילת השנה מגוונות. כך למשל, מועצה מקומית עומר שבדרום ביקשה להעלות את הארנונה למגורים ב־3%, שלפי בקשתה הרשמית משמעותם תוספת של כ־25 שקל לחודש לבית אב, בגלל הסכמי עובדי קבלן, וכן ביקשה העלאות מחירים שונות בשירותים שמספקת העירייה והעלאת המע"מ ב־1%. מובן שיש היגיון בבקשה זו - העלאת המע"מ מעלה לרשויות את המחירים, אך בפועל נוצר מצב שבו הגדלת מס אחד (המע"מ) מביאה לגידול במס אחר (ארנונה).

גם למצפה רמון אושרה העלאה של 3%, שכן היא נמצאת בהליך הבראה שבמסגרתו משרד הפנים דורש ממנה להעלות את הארנונה כדי לממן את הוצאותיה. מכיוון שכך, המשרד למעשה אישר את הבקשה החריגה שהוא עצמו דרש מהרשות לבקש. מועצה אזורית גליל תחתון, שאושר לה להעלות את הארנונה ב־2.5%, נימקה את בקשתה בין היתר בקיצוץ המתמשך במענקי האיזון שעד כה סייעו לה.

משרדי הממשלה לא יודעים לפרט מה הם אישרו למי

העלאת הארנונה כאמור לא מסתיימת בתחום המגורים. עיקר ההכנסות של הרשויות המקומיות מארנונה הוא בדרך כלל מעסקים, וכך גם עיקר הדרישות להעלאות חריגות. במקרה הזה לא מדובר במספר פשוט וקל להבנה, כמו במקרה של ארנונה למגורים, אלא בעשרות אם לא מאות ואלפי סיווגי נכסים שונים (לפי ועדת ברזילי שניסתה לעשות סדר בנושא, לעיריית תל אביב ישנם 20 אלף סיווגים שונים של נכסים). כך שלהצליח להבין האם, בכמה ולמה עלתה לעסק שלך הארנונה זו משימה לאנשי מקצוע בלבד.

האחראים על תחום הארנונה בממשלה הם משרד הפנים ומשרד האוצר. לאחר שהרשויות המקומיות מגישות את בקשותיהן לשינויים חריגים בארנונה בתחילת השנה, מחלקה מקצועית במשרד הפנים בוחנת את הבקשות ומעלה את המלצתה לשר הפנים. בד בבד, אגף התקציבים במשרד האוצר מהווה קבוצת בקרה מחשש שמשרד הפנים שעובד בשוטף עם הרשויות יטה לטובתן, ומעביר לשר האוצר את המלצותיו. רק באישור שני השרים יחד ניתנת ההסכמה להעלאות חריגות בארנונה.

בעוד במשרד הפנים ידעו לענות על השאלה לאילו רשויות אושרו העלאות ארנונה חריגות ב־2014 רק בנוגע לארנונה במגורים, בטענה שארנונה לעסקים זה עסק מסובך מכדי להסבירו, במשרד האוצר השיבו כי מתוך 114 בקשות (מתוכן חלק הן לשינויי צו הארנונה אך לא העלאה), ל־60 רשויות אושר להעלות את הארנונה - ללא הבחנה בין מגורים לעסקים. אם כן, בטוח לומר כי עיקר ההעלאה היא לעסקים, וכי הדרך לשקיפות בכל הנוגע לארנונה עוד רחוקה. כרגע משרד הפנים לא מפרסם את החלטותיו בצורה ברורה. האישורים שלו לרשויות אמנם נמצאים באתר האינטרנט שלו, אך הם כתובים בשפה שאדם מהשורה אינו יכול להבין ועוסקים בסיווגים, סעיפים ותעריפים רבים.

ראש אגף התקציבים באוצר אמיר לוי. אמורים לבקר את האישורים של משרד הפנים צילום: עומר מסינגר

שר הפנים היוצא ניסה לשנות את השיטה

רשויות שלא קיבלו אישור להעלות את הארנונה למגורים מעבר להעלאה האוטומטית הן למשל עיריית תל אביב, שביקשה להעלות את הארנונה למגורים ב־1.3% אף שבדרך כלל היא מסיימת את השנה בעודף; עיריית חיפה שביקשה העלאה של 1.34%, בין היתר בטענה כי חלה עלייה בעלויות השכר שלה (אף ששכר המגזר הציבורי מגולם בטייס האוטומטי); וכרמיאל, שהסבירה את בקשתה להעלאת הארנונה למגורים ב־5.8%, "לאור הוצאות רבות שהממשלה הפסיקה לממן או הקטינה את השתתפותה".

האישורים הללו הם עבור העלאות חריגות לשנת 2014. עד עתה, מדי שנה הגישו הרשויות את בקשותיהן החריגות בתחילת השנה וחויבו להודיע על כך לתושביהן בצו הארנונה. האישורים של משרד הפנים ומשרד האוצר לאותן בקשות ניתנו במהלך השנה, וכך התושבים היו מגלים לקראת סופה שהם חייבים תוספת תשלום רטרואקטיבית לרשות המקומית. שר הפנים היוצא גדעון סער החליט כעת לשנות את השיטה הזו, והחל מהשנה התהליך אמור להתרחש לפני תחילת כל שנה, כדי שהתושבים והרשויות יידעו את תעריף הארנונה המדויק לשנה החדשה ולא יצטרכו לשלם רטרואקטיבית.

בנוסף הודיע סער שלא יאושרו העלאות חריגות בשנת 2015 למעט לרשויות שבתהליך הבראה או התייעלות. שני סימני שאלה שמתעוררים סביב ההחלטה הזו הם האם השר או השרה שיחליפו את סער אכן יקיימו את הבטחתו, שכן על פי לוח הזמנים הנוכחי שר הפנים לא יספיק לאשר או לשלול את כל הבקשות החריגות בטרם יפרוש מתפקידו; והאם וכיצד נדע שמשרד הפנים באמת עמד בהבטחה - שכן הדרך לדעת אילו העלאות נעשו במגזר העסקי כמעט בלתי אפשרית.

אחת הבעיות המרכזיות בנושא היא כאמור היעדר השקיפות של כל המנגנון. כך למשל, את בקשות הרשויות השונות להעלאות חריגות ב־2014 קיבל אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, רק בעזרת חוק חופש המידע. גם המידע בנוגע לאישורים שניתנו - מידע שניתן לצפות שיהיה מרוכז בצורה שקופה וברורה במשרדי הפנים והאוצר - יצא מהם בצורה חלקית ולא מפורטת לאחר מאמצים רבים.

עוד סוגיה בנושא השקיפות היא תזמון בקשות הרשויות. סער רצה שהרשויות יפרסמו באתריהן את בקשתן להעלאה חריגה עוד בטרם היא נשלחת למשרד הפנים, אך לאור לחצים כבדים שהפעילו נענתה ועדת הפנים של הכנסת ברשות ח"כ מירי רגב לדרישתן להסתיר את המידע עד הגשת הבקשה.

הסיבה לכך שכל תהליך העלאת הארנונה חסר שקיפות וקורה ברובו בצורה מסורבלת בתוככי משרדי הממשלה היא בעיקר העובדה שבשונה מיתר המסים בארץ, הוא לא מאושר בכנסת. משום מה נצרבה בממשלה תפיסה ולפיה ארנונה איננה מס, אף שבפועל היא תשלום של האזרחים לרשויות כדי לממן שירותים ציבוריים. כך שבעוד אישור מס רכישה כזה או אחר עובר במסדרונות הכנסת וחשוף לעיני כל, הגדלת המסים של התושבים במסגרת הארנונה בעשרות שקלים בחודש מסתפקת באישור שני שרים בלבד.

סער אינו הראשון שמנסה להתמודד עם נושא הבקשות החריגות. ב־2012 החליטו במשרדי הפנים והאוצר שהנושא מורכב מדי, ופתחו בפיילוט שבמסגרתו כל בקשה חריגה להעלאת ארנונה לעסקים קיבלה אישור אוטומטי. התוצאה היתה שיא של אישורים, שעמד על 92 בשנה אחת. הפיילוט כמובן נכשל, אך העסקים עדיין משלמים את המחיר שכן ההעלאות שהם ספגו נותרו, ומאז בכל שנה גם ההעלאה האוטומטית מתבססת עליהן. כעת איגוד לשכות המסחר נמצא בהליכים מול הממשלה בבג"ץ כדי לבטל את אותן העלאות.

שר הפנים היוצא גדעון סער. לא ברור אם מי שיחליף אותו יעמוד בהבטחותיו צילום: ענר גרין

הבעיה בחישוב שיעור הארנונה ידועה כבר שנים

בעיה נוספת בכל מנגנון הארנונה היא שיטת המדידה. גם אותה כבר ניסו לפתור בעבר, כשהקימו ב־2007 את ועדת ברזילי. היום יש ארבע שיטות שונות לחישוב נכסים, כך שאם נמקם קרוואן זהה בארבע רשויות שונות, הגודל שלו ייספר בצורה שונה בכל אחת מהן - משיטת ה"ברוטו ברוטו" ועד שיטת ה"נטו נטו", שמתייחסות לשאלה אם מתחילים את הספירה מהצד החיצוני או הפנימי של הקיר, והאם סופרים שטח של קירות בתוך המבנה. כל זה נוסף לסיווגים השונים של נכסים מעיר לעיר שיכולים להגיע כאמור לאלפים.

כשוועדת ברזילי סיימה את עבודתה, שר הפנים דאז מאיר שטרית לא טרח ליישם את המלצותיה. גם גדעון סער, שהתיימר לפתוח את קופת השרצים שנקראת ארנונה, לא עסק בנושא הסיווגים והמדידות השונות שוב.

גם הטייס האוטומטי, שמעלה את הארנונה בכל שנה, הוא סוגיה בעייתית בפני עצמה. המנגנון נקבע בחוק ההסדרים של 1992, ונועד ליצור יציבות במערכת הארנונה אחרי שנים של העלאות מפלצתיות מצד הרשויות. לפי החוק, בכל שנה תעלה הארנונה בשיעור של 80% מממוצע של שני מדדים - מדד המחירים לצרכן ומדד השכר במגזר הציבורי.

הבעיה היא במדד השני. בלמ"ס ציינו כבר לפני יותר משנה שהוא אינו עדכני, לא מהימן ואף הציעו להחליפו, אך במשרד הפנים לא נענו עד כה להצעה. המדד בעצם יוצר מציאות ובה כל העלאת שכר במגזר הציבורי יוצרת אוטומטית עוד נטל מס על כלל הציבור ועל העסקים.

הבעיה החריפה עוד יותר בחוק ההסדרים של 2013, אז משרד האוצר היה זקוק לסכום מיידי למימון ההתחייבויות שלו ולווה מהרשויות החזקות 400 מיליון שקל. בתמורה הוא הגדיל את הטייס האוטומטי מ־80% מהמדד המשולב ל־100%. המטרה הראשונית היתה לייעל את הרשויות, אך בשביל מימון מיידי באוצר הסכימו למעשה למכור את הציבור. מעבר לזה, באותה שנה הסכים האוצר שברשויות החזקות - מהן הוא לווה את 400 מיליון השקלים - תועלה הארנונה בעוד 0.3% לצמיתות.