מתיחת פנים

1. נתוני פתיחה

הנכס: דירת 2.5 חדרים בת 75 מ"ר בבניין רכבת משנות השישים ברחוב יהודה הימית ביפו. הדירה ממוקמת בקצה המזרחי של הבניין ולפיכך נהנית משלושה כיווני אוויר: מזרח, דרום וצפון.

הלקוחות: רוני דורי (33), מנהלת שיווק בלהקת המחול בת־שבע וכותבת מדור זה, ובן זוגה אור צור (32), איש הייטק.

נשות המקצוע: האדריכלית אורן גרינספן־אנקורי, בשיתוף האדריכלית רוני שמיץ.

התקציב: 200 אלף שקל שאפשרו שיפוץ כולל, כולל הריסת הפנים והחלפתו במערכות חדשות ובקירות חדשים על טהרת הגבס. מהדירה הישנה נשארו רק מעטפת ועמוד תומך. עלויות בפועל: כ־250 אלף שקל, כולל ריהוט, מכשירי חשמל ואביזרים. מסגרת הזמן שהוקצתה לשיפוץ היתה שלושה חודשים.

החתולה בוראט מציצה ממסלול הליכה עילי שתוכנן עבורה בסלון. איפוק בבחירת החומרים השאיר מקום לבלת"מים בבנייה צילום: תומי הרפז

2. אורך רוח

הרשו לי להבהיר ללא שהיות: לא ידענו למה אנחנו נכנסים, וזאת אף שהתכוננו היטב. הצורך לקבל אינסוף החלטות בזמן קצר, תוך פרידה מסכומים עצומים של כסף, הוא קצה קצהו של האתגר; שיפוץ הוא שפה שלמה שרובנו אינו דובר אותה. זה גם תהליך החשוף לבלת"מים רבים, כמו לדוגמה עמוד תומך, שנדרשנו בהוראת קונסטרוקטור לשקם בציפויים מיוחדים; או רצפה לא ישרה, על פי חלוקת הפנים המקורית של הדירה, שנאלצנו לפלס. להלן המילים החדשות שלמדנו: מדה מתפלסת (בעברית: 10,000 שקל), שיקום עמוד (6,000 שקל), קונסטרוקטור (כ־600 שקל), והמספר הנוסף: תוספות חשמל (כל תוספת בין 5,000 ל־20,000 שקל).

חדר האמבטיה, הכולל ארון גדול משבבי עץ OSB ובו מכונת כביסה ומייבש וארגז החול של החתולות. כמה שיותר מקומות אחסון צילום: תומי הרפז

אשה חכמה לימדה אותי שיחסי עבודה מפרים הם כאלה שבבסיסם מאזן אימה. גם ביחסינו עם קבלן השיפוצים היה מאזן אימה, רק שאנחנו היינו בצד המאוים: נקודת המוצא של קבלנים היא שאם הם לא ברחו עם הכסף אזי הם צדיקים גמורים. מה לא ספגנו בשם השמירה על היחסים התקינים? הכל, ובכל זאת עודנו מתמודדים עם אי־עמידה בלו"ז שגרמה לנו לנזקים כספיים. מה אפשר לעשות כדי לצמצם את החשיפה לנזקים? להעדיף קבלן מנוסה עם המלצות, להתמקח, לא לשלם מקדמות, לתעד כל הוצאה, לפקפק בכל, להתייעץ, ובמידת האפשר לשכור את שירותיו של מנהל פרויקטים.

מתלה למפתחות שעשוי מלוח עץ ומנגנון של קלסר. מתנה ממעצב תעשייתי צילום: תומי הרפז

3. חלומות מול מציאות

כשאנחנו נכנסים הביתה אנו אסירי תודה. העובדה שיש לנו קורת גג (ויום אחד היא אפילו תהיה שלנו ולא של הבנק) אינה מובנת מאליה. רבים מהאלמנטים שחלמתי עליהם התגשמו בדירה הזאת: החל במטבח המרווח והמאוורר, עבור באפשרות לארח והשירותים הכפולים, וכלה בפרטים קטנים כמו חבלי כביסה ופתרונות אחסון וארגון שעושים סדר בעיניים. היו חלומות שוויתרתי עליהם מראש מטעמי תקציב - חשמל תלת־פאזי לצורך כיריים אינדוקציה, למשל - אך אלו פשרות מינוריות. אין לנו חרטות גם ברמת התקציב: האיפוק שנקטנו בבחירת החומרים השאיר מקום לבלת"מים שהתעוררו בבנייה.

גוף תאורה מצמח בר גביע של המעצבת נעמה שטייגמן צילום: תומי הרפז

4. דבר האדריכלית אורן גרינספן־אנקורי:

"בפגישתי הראשונה עם רוני ואור ניסיתי להבין ולהכיר את ההרגלים, השגרה והרצונות שלהם", אומרת גרינספן־אנקורי. "רוני היא בשלנית ואור זקוק לפינת עבודה, הם אוהבים לארח ונזקקים לאפשרות להלין משפחה מחו"ל, הם רוצים כמה שיותר מקומות אחסון ושירותים כפולים, והם מגדלים שתי חתולות.

"בחלוקה המקורית הדירה כללה שני חדרים גדולים שפנו למרפסת חזיתית גדולה, והפונקציות היו מסודרות כך שכל אחת קיבלה חדר נפרד. העיקרון היה להפוך את חלל הכניסה לשטח פתוח שבו ימוקמו פונקציות ציבוריות - הסלון, המטבח, פינת האוכל והעבודה - בעוד שהאזורים הפנימיים יחולקו לשני חדרי שינה, חדר אמבטיה ושירותי אורחים. מכיוון שהדירה אינה גדולה הוחלט שחדרי השינה יהיו בסיסיים בגודלם, כדי להרוויח שטחים נוספים לטובת חלל המגורים, שבו שוהים בני הזוג רוב הזמן.

שלט ממוסגר של רחוב יהודה הימית של הצלם עידו בירן ("תל אביבי") שהאדריכלית העניקה במתנה לדיירים בסיום השיפוץ צילום: תומי הרפז

"היתרון הבולט של הדירה הוא שלושת כיווני האוויר, שאפשרו גמישות תכנונית ושינוי מהותי בחלוקת החלל. החיסרון היה המיקום בבניין ישן יחסית, שאילץ תיקונים, שיקום עמודים ושינויים בתוכנית ההריסה והחשמל.

“האתגר המשמעותי היה לתכנן סלון בגודל מספק בלי להפסיד שטחים, שבעיניי היו קריטיים לאחסון. רוני ואור חששו שהסלון יהיה קטן מדי, ובשלב מסוים שקלו להגדיל אותו על חשבון רוחב המסדרון ולוותר על ארון אחסון שהיה אמור להיות ממוקם שם. הפיצוי הוא בכך שמשני צדי הסלון ישנם חלונות גדולים ושהמטבח ופינת האוכל מהווים המשך לאותו חלל, וכך הוא נראה גדול יותר".

ציור של הנוף הנשקף מהחלון. עבודה של האמן רועי שפירא, שגר עד לא מכבר בקומה מתחת צילום: רועי שפירא

5. חרטות

רף הציפיות משיפוץ כולל הוא גבוה מאוד, וכמעט בלתי אפשרי שלא להתאכזב מפגמים קטנים כמו אריח סדוק קלות בשירותים או פינה שבה הקיר עקום; זאת אף שבדירתנו הקודמת לא הייתי מתעכבת עליהם. וגרינספן־אנקורי מוסיפה: "הראש המתכנן לא מפסיק לעבוד גם אחרי שהשיפוץ נגמר. יש כמה אלמנטים שכאשר אני רואה אותם עכשיו אני אומרת 'חבל, זה היה צריך להיות נמוך ב־10 ס"מ' או 'זה היה יכול לזוז קצת ימינה'. פרטים קטנים כאלה יוצרים את החיבור הנכון בין אלמנטים שונים".