אום אל־פחם מקבלת תוכנית מתאר, אך מעט שטחי תעסוקה

תוכנית המתאר הראשונה אי פעם של אום אל־פחם, העיר הערבית הגדולה בוואדי ערה, הופקדה לפני כחודש לקבלת התנגדויות. התוכנית מגדירה לראשונה את שטח העיר המיועד לבנייה ואת ייעודי הקרקע, מוסיפה לה שטחים ומאפשרת להכין תוכניות מפורטות שמהן ניתן להוציא היתרי בנייה.  

אולם התוכנית שהחלה את דרכה לפני 14 שנים במטרה לשפר את מצבה הכלכלי והחברתי של אום אל־פחם, מאכזבת את קברניטי העיר שציפו לקבל קרקעות נוספות עבור תעשייה - כפי שהמליצה המנהלת היוצאת של מינהל התכנון, בינת שוורץ. בימים הקרובים אמורה הנהלת העיר להיפגש עם מחליפתה של שוורץ, שירה ברנד, כדי לגבש הסכמות חדשות. למעשה, התוכנית מעוררת מחלוקת גם במערכת התכנון משום שהוועדה המחוזית חיפה שהפקידה את התוכנית התעלמה מהמלצותיה של שוורץ ומסיכומים שהתוכנית תופקד בתיאום עם מועצת העיר.

היוזמה להכנת התוכנית נולדה ב־2002, בעקבות מהומות אוקטובר 2000 וועדת אור שהמליצה לטפל בתחום התכנון במגזר הערבי, הסובל מקיפוח. התברר כי ליישובים ערביים רבים אין תוכניות מתאר - המגדירות עתודות פיתוח למגורים, מסחר, תעסוקה ותחבורה - בשל קשיים תקציביים. עיריות יכולות לקדם תוכניות כאלה בעצמן, אך בשל מצבם הכלכלי של היישובים הערביים הוחלט שמינהל התכנון יקדם אותן מתקציבו.

מחלוקות לאורך כל הדרך

אלא שהתוכנית קרטעה כבר עם תחילת העבודה עליה, בשל מחלוקת בין מינהל התכנון לנציגי אום אל־פחם שביקשו להכשיר בנייה קיימת בעיר ולהגדיל באופן משמעותי את אזורי התעסוקה והתעשייה. לאחר דיונים עם מנהלת המינהל דאז דינה רצ’בסקי סוכם שהתוכנית תופקד רק אם תאושר במועצת העיר.

אולם המחלוקות בין הצדדים נמשכו והצעות להקמת אזור תעשייה משותף ליישובי האזור, ערביים ויהודיים, נפסלו. בעקבות זאת, עמדה אום אל־פחם על דרישתה שיורחבו השטחים בתוכנית המיועדים לתעסוקה, תעשייה ומסחר, ושיוכשרו מבנים שנבנו לאורך השנים ללא היתר. בעירייה הסבירו כי כל עוד תוכנית המתאר התעכבה, התושבים ידעו שאי אפשר להוציא היתרי בנייה. המחלוקת התמקדה בעיקר בשלוש שכונות שהוועדה המחוזית ביקשה להוציאן מתוכנית המתאר, מה שהיה מוביל להריסת המבנים שם.

אום אל-פחם צילום: ערן יופי כהן

בשל המחלוקות, נדרשה ב־2014 התערבותה של מנהלת המינהל בינת שוורץ, שערכה השוואה בין אום אל־פחם שבה כ־50 אלף תושבים לעפולה הסמוכה שבה 41 אלף תושבים. בעפולה 1,400 דונם לתעשייה ו־1,600 דונם לצורכי מסחר ותעסוקה, לעומת 126 דונם על פי התוכניות הקיימות באום אל־פחם.

שוורץ המליצה שהתוכנית לאום אל־פחם תכלול כ־1,000 דונם לתעשייה על קרקעות מדינה. החישוב התבסס על חוות דעת כלכלית שהגיש מינהל התכנון, שלפיה היחס בין שטחי התעשייה למספר התושבים בעיר הוא 3.8 מ"ר לנפש, בעוד היחס המומלץ לרשות מקומית כדי שתגיע לתקציב מאוזן הוא 9 מ"ר לנפש. מכיוון שתוכנית המתאר מתוכננת כך שאום אל־פחם תחזיק ב־2035 כ־80 אלף תושבים, היא זקוקה לפחות ל־720 דונם. בנוסף, כדי לצמצם את מספר התושבים שנדרשים לנסוע מדי יום לעבוד מחוץ לעיר, הומלץ להגדיל את השטח ל־1,000 דונם. המלצה זאת חוזרת גם בנספח כלכלי־חברתי לתוכנית המתאר, החתום על ידי עורכי התוכנית, ד"ר מיכאל ברונדיץ, האדריכל אדיב דאוד נקש וצביקה מינץ.

בינת שוורץ, ראש מינהל התכנון צילום: עמית שעל

לא נשאר יער

אולם הוועדה המחוזית, העצמאית בהחלטותיה, אישרה תוכנית המוסיפה בפועל רק כ־400 דונם לתעשייה, וזאת בטענה כי שאר השטח מסומן כאזור מיוער בתוכנית מתאר ארצית ליערות, תמ"א 22.

התמ"א מאפשרת לגרוע מהיערות כ־10% משטחם, אלא שקק”ל כבר גרעה שטחים רבים שכן היו קרקעות פרטיות, כך שלא נותרו קרקעות שאפשר להסב מיער לתעשייה לטובת אום אל־פחם. לכן מבקשת עתה עיריית אום אל־פחם את התערבות הוועדה המחוזית שתפנה למועצה הארצית לתכנון ובנייה, המוסמכת לאשר שינויים נוספים בייעוד היער.

בנוסף נותרה מחלוקת על שתי שכונות שאינן בנויות בצמידות ליישוב, ולכן אישורן סותר את מדיניות מינהל התכנון. בשכונות אלה יש כ־20 בתים, שייהרסו אם התוכנית תאושר במתכונתה הנוכחית.

בוועדה המחוזית מציינים כי בתוכנית יש פוטנציאל ל־10,000 דירות נוספות, אולם באום אל־פחם חולקים על כך. על פי גורמים בכירים בעירייה, המספר שננקב הוא תוצאה של חישוב המבוסס על הנחה של שמונה דירות בדונם, שלטענתם העיר אינה יכולה לעמוד בה. לדבריהם, התשתיות בעיר לא מסוגלות לתמוך בצפיפות בנייה כה גבוהה, ואי אפשר לדרוש מרשות ענייה, הממוקמת באשכול הסוציו־אקונומי 2, שתספק גנים ציבוריים, מוסדות חינוך וכבישים למספר תושבים כה גדול על שטח כה קטן. ולדבריהם, חלק גדול מהקרקעות הן פרטיות ולכן מימוש התוכנית תלוי ברצונם של בעלי הקרקע.

מהוועדה המחוזית חיפה נמסר כי “התוכנית הוגשה לאחר שתוקנה בהתאם לדרישות עיריית אום אל־פחם. הוועדה בחנה את כל היבטי התוכנית והחליטה להפקידה בתנאים ותיקונים שונים. היא דנה בבקשות הוועדה המקומית והעירייה בפירוט, והחליטה לא לקבל את כל דרישותיה. ההחלטה אם לכלול בתים בשכונות הלוויין שבה יש בנייה בלתי חוקית נשקלה על פי מיקום הבתים ועיתוי בנייתם ביחס להכנת תוכנית המתאר”.