העליון: בניין בכרמל לא ראוי לשימור וייהרס

בית המשפט העליון אישר להרוס מבנה מגורים ותיק במרכז הכרמל לצורך פרויקט תמ"א 38 במסלול הריסה ובנייה, זאת בניגוד לעמדת המועצה לשימור אתרים שקבעה כי הבניין ראוי לשימור, ובניגוד לפסיקת בית המשפט המחוזי.

מבנה המגורים כולל חמש דירות בשדרות יצחק 5 בחיפה, שלא נכלל ברשימת הבניינים המיועדים לשימור בעיר. בעלי הדירות ביקשו להרוס את הבניין ולבנות תחתיו בניין חדש בן 13 דירות. בספטמבר 2011 הגישו בקשה להיתר לוועדה המקומית חיפה. בהתנגדויות שהגישו בעלי דירות בסמוך למבנה והמועצה לשימור אתרים נטען כי המבנה ראוי לשימור.

בנימוקי המתנגדים נטען שהבניין נבנה בסגנון בהאוס ותוכנן על ידי האדריכל הנודע שמואל רוזוב, שתכנן בין היתר את תחנת הכוח בחיפה, את מלון דן כרמל, את בסיס חיל האוויר תל נוף, את בית אגד בתחנה המרכזית בת גלים ומבנים ידועים נוספים ברחבי הארץ. בעקבות ההתנגדויות החליטה הוועדה באפריל 2013 לאסור על הריסת הבניין, אך לאפשר הוספת שתי קומות. בכך אימצה הועדה המקומית את עמדת המועצה לשימור אתרים, שקבעה כי המבנה ראוי לשימור.

בעקבות ההחלטה עררו בעלי הדירות לוועדת הערר המחוזית, בראשות עו"ד דקלה מוסרי־טל, וזו קיבלה את עמדתם כי אין הצדקה לשימור המבנה ואישרה את הריסתו. "איננו סבורים כי עברו של הבניין מצדיק החרגתו מכלל תחולת התמ"א. עצם תכנונו על ידי אדריכל רוזוב כמו גם המשפחות שהתגוררו בו אינם מהווים ערך יוצא דופן ביחס לבתים אחרים בכרמל הוותיק. עבודותיו האופייניות של אדריכל רוזוב, מבני ציבור ברובן, הוכרזו לשימור זה מכבר, ואיננו סבורים כי דווקא בבניין הנ"ל יש ערך היסטורי מיוחד בהיבט זה".

הבית בשדרות יצחק 5 חיפה צילום: גיל נחושתן

בעקבות זאת הגישו המתנגדים והמועצה לשימור אתרים עתירה לבית המשפט המחוזי חיפה נגד החלטת ועדת הערר, וזה קבע פעם נוספת כי אין להרוס את המבנה וביטל את החלטת הערר. דיירי המבנה ערערו לבית המשפט העליון, וזה הפך את החלטת המחוזי, ואישר את הריסת המבנה. הרכב השופטים היה ענת ברון, דוד מינץ ודפנה ברק־ארז.

"חשיבותו של פסק הדין של בית המשפט העליון היא בהגנה על האוטונומיה המקצועית־תכנונית של ועדות הערר לתכנון ובנייה", אמרו עורכי הדין נירה קורי והדר טל

ממשרד ש.פרידמן ושות', שייצגו את היזם. "במקרה שעמד לדיון קבוצה של תושבי שכונת יוקרה ותיקה שעושים ככל יכולתם על מנת למנוע בנייה ב'חצר האחורית' שלהם, החלפת מבנה קטן וישן במבנה מודרני ובטיחותי, תוך שימוש בתמריצי תמ"א 38. מה שייחד מקרה זה, ויצר את התסבוכת המשפטית שבית המשפט העליון פתר, היה השימוש הציני שעשו השכנים בטיעון האופנתי של שימור המורשת הבנויה, והצלחתם לגייס לצדם את המועצה לשימור אתרי מורשת.

"רוח הקודש המדומה שמהלך זה חולל קלעה את גופי התכנון העירוניים למערבולת של החלטות סותרות. כאשר הגיע המקרה לפתחה של ועדת הערר של מחוז חיפה, מסקנתה המקצועית הייתה שבניגוד לטענותיהם של השכנים והעמותה, המבנה הוא מבנה חסר ערך אדריכלי או היסטורי משמעותי, והריסתו לא רק שלא תפגע בשכונה ובתושביה, אלא תבטיח את שמירת מאפייניה הנופיים המיוחדים, תוך קידום הערכים החשובים של התחדשות עירונית ובנייה בטיחותית.

טיעוניהם של השכנים והעמותה השפיעו, למרבה הצער, על בית המשפט המחוזי בחיפה, אך בית המשפט העליון העמיד את הדברים על מכונם וביצר את מעמדה של ועדת הערר כטריבונל מנהלי חסר פניות, המכריע באופן מקצועי במחלוקות תכנוניות".