נכס לא ראוי למגורים יחויב בארנונה

נכס שייעודו שונה מתעשייה למגורים ישלם ארנונה, גם אם אינו ראוי למגורים. כך קבע לאחרונה בית המשפט העליון, בהליך שניהלה עיריית רמלה מול בעלת נכס בעיר ששימש בעבר כנגריה, ובמסגרתו ביקשה לגבות ארנונה לפי סיווגו למגורים על אף שאינו מתאים לייעוד זה.

במאי 2000 הוצא לנכס שברחוב יצחק שדה ברמלה צו סגירה מנהלי, והפעילות בו הופסקה, ומאז החלה העירייה לחייב את הנכס בארנונה לפי סיווג חדש — מגורים. בעלת הנכס התנגדה להחלטה וב־2009 הגישה עתירות נגד העירייה. בין השאר טענה כי הנכס אינו ראוי לשימוש עקב מצבו, אינו מתאים למגורים, וכי לא נעשה בו מעולם שימוש למגורים.

הנושא נדון לפני ועדת ערר לענייני ארנונה כללית, שקבעה כי יש להמשיך לשלם ארנונה בגין הנכס לפי סיווג תעשייה. בעלת הנכס ערערה על ההחלטה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בבקשה לפטור אותה לחלוטין מתשלום ארנונה בטענה כי הנכס בייעוד מגורים ולא תעשייה, אך אינו ראוי לשימוש. בית המשפט הסכים כי יש לסווג את הנכס לפי סיווג מגורים, אך דחה את דרישתה לא לשלם ארנונה.

השופטת דפנה ברק ארז צילום: עמית שעל

בעלת הנכס הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי בעקבות ייעוד הנכס מתעשייה למגורים יש לראותו כנכס שלא ראוי לשימוש. באי כוח העירייה, עורכי הדין עפר שפיר וצפריר סלומון ממשרד עפר שפיר ושות', ביקשו לדחות את הערעור, בטענה כי ההלכה הפסוקה היא כי המבחן הוא בשאלה אם הבניין ניזק כך שאי אפשר לשבת בו.

עוד טענה העירייה, כי בקשת רשות הערעור מהווה ניסיון אחרון של בעלת הנכס להימנע מתשלומי ארנונה בגין הנכס המוחזק על ידה,

כאשר עד כה לא טרחה לשלם בגינו גם את התשלומים שאינם שנויים במחלוקת. העליון בהרכב בראשות השופטת דפנה ברק ארז קיבל את טענות העירייה והותיר את ההחלטה על כנה. כתוצאה מכך בעלת הנכס תחויב בתשלומי ארנונה על כל השנים שעברו מאז חדלה לשלם, בסך של כ־300 אלף שקל.

לדברי שפיר, ההחלטה עשויה להשפיע על אלפי בעלי נכסים באזורים העוברים בימים אלה שינוי יעוד מתעשייה למגורים במסגרת תוכניות המתאר החדשות ומחויבים לשלם ארנונה לפי היעוד החדש, גם אם הנכס לא ראוי לשימוש.

"נקבע, שגם אם היעוד של הנכס השתנה, אבל מצבו הפיזי לא השתנה, הוא חייב בארנונה ולא יוכר כלא ראוי לשימוש. במקרה הזה למעשה אומרים לבעלת הנכס: ‘מצדנו תהפכי את הנגרייה לבית מגורים — ותשלמי ארנונה"