בלי קהילה אין כדורגל
סיפורה של ליברפול טומן בתוכו לקחים רבים לכדורגל הישראלי
ליברפול הגדולה הוקמה על ידי איש עסקים קר ודי אכזר. ג'ון הולדינג היה בעל מבשלת בירה מוצלחת בשלהי המאה ה-19 וגם ראש העיר של ליברפול. הוא היה חבר מועדון אברטון וב-1884 סידר לקבוצה לשחק על שטח בבעלות חברו, ג'ון אורל. לשטח קראו אנפילד. היציעים הוקמו ו-8,000 איש הגיעו למשחקיה של אברטון באנפילד. ב-1891 הולדינג רכש את אנפילד והעלה את השכירות מ-100 ליש"ט בשנה ל-250 ליש"ט בשנה.
חברי מועדון אברטון ששיחקו 7 שנים באצטדיון התנגדו להעלאת השכירות. אחרי התקוטטויות פומביות – בין השאר הכריח הולדינג את השחקנים להשתמש בבר במלון סנדון שבבעלותו כחדר הלבשה - החליטו 279 חברי אברטון להדיח את הולדינג מתפקידו במועדון, לאסוף 8,000 ליש"ט (סכום עתק בזמנו) ולרכוש את גודיסון פארק, שבשטח זה משחקת אברטון עד היום.
הולדינג, שנשאר עם אצטדיון אבל בלי קבוצה, הקים את FC ליברפול עם חברו אורלן וג'ון מקנה, איש שעזר לו לגייס שחקנים מוצלחים מסקוטלנד. ב-1892 שיחקה ליברפול את משחקה הראשון.
אוהדי ליברפול בסינגפור. גם הם קהילה צילום: איי אף פי
ליברפול - קבוצה כושלת
עד אמצע המאה העשרים, היתה ליברפול הקבוצה הלא מוצלחת של עיר הנמל הבריטית. היו לה מתקן אימונים עלוב, שחקנים לא רצו לשחק אצלה והמצב הכלכלי היה לא קל. ואז ב-1959 הגיע מנג'ר סקוטי כריזמטי מהאדרספילד. ביל שאנקלי - בעזרת חזון מקצועי, חריצות אין קץ וקשר חזק עם הקהילה – הפך את ליברפול למועדון כדורגל איתן.
הקשר לקהילה התבטא בכך שהיה מקדיש זמן רב לשיפור מערכת היחסים עם הקהל. כשלא אימן, למשל, היה שאנקלי יושב מול מכונת הכתיבה שלו ועונה למכתבים מאוהדים. הוא הזמין אוהדים לביתו כדי לנהל וויכוחים ושיחות על כדורגל ואף רכש לאוהדים עניים כרטיסים וצעיפים. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה. תלמידיו של שאנקלי – בוב פייזלי וג'ו פייגן – הפכו את ליברפול לאימפריה אירופאית.
מועדונים רבים הוקמו בגלל סכסוכים כלכליים. אולם רק אלו שהשכילו להתחבר לקהילה ולהפוך לחלק ממרקם החים של אנשיה הפכו למוצלחים באמת.
הקהילה היא הדבר החשוב ביותר בבניית מועדון כדורגל מוצלח. ולכן זה רק הגיוני שהקהילה בליברפול מנסה לרכוש את הקבוצה האדומה – דרך יוזמת ShareLiverpoolFC, לפיה כל אוהד יכול לשלם 500 ליש"ט עבור מניה במועדון. המטרה של SLFC - אותה מוביל הפרופסור לעסקי ספורט, רוגן טיילור - היא לרכוש את קבוצת הפרמיירליג ולנהל אותה כמו מועדוני החברים המוצלחים בעולם, ריאל מדריד וברצלונה. לצערם, הם עומדים מול גופים גדולים ועשירים אם יותר מדי אינטרסים שאינם קשורים לכדורגל.
אצטדיון חדש? תשכחו מזה
טום היקס וג'ורג' ג'ילט, האמריקאים שלא היה להם שום קשר לליברפול העיר או המועדון, רכשו את המועדון ב-2007 והם התקבלו באהדה גדולה יחסית כי לקחו את מקומה של הנהלה לא אפקטיבית ולא שאפתנית. האמריקאים הבטיחו רבות: הם אמרו שלא יחשפו את המועדון לחובות ("לא נהיה כמו הגלייזרים במנצ'סטר יונייטד"), הם אמרו שבקרוב יתחילו בבניית אצטדיון חדש והבטיחו לטפח את מורשת המועדון וקשריו בקהילה.
היקס וחברו הטוב ג'ורג' בוש. האוהדים לא חשובים צילום: MCT אז הם הבטיחו. פחות מ-30 חודשים אחרי שרכשו את המועדון - חובותיו עומדים על כ-230 מיליון ליש"ט והריבית שהוא משלם עליהם עומדת בסביבות ה-36.5 מיליון ליש"ט בשנה. החובות נערמו בגלל שהיקס וג'ילט עשו בדיוק מה שהגלייזרים עשו למנצ'סטר יונייטד והעמיסו את חובות הרכישה שלהם על ליברפול.
מה עם האצטדיון החדש, הסיבה העיקרית שבגלל המועדון נמכר לצמד האמריקאים? "אתה יכול לשכוח מזה", אמר מקור במועדון לדייויד קון, כתב עסקי הספורט של "הגרדיאן".
לפי פירמת ראיית החשבון, KPMG, ישנו "ספק גדול" אם ליברפול תוכל להתנהל בצורה טובה בגלל החובות בסופו של דבר, הקשיים הכלכליים משפיעים על הקבוצה של רפא בניטס, שנאלץ למכור שחקנים כדי לרכוש שחקנים ועשוי לאבד את שחקני הקישור שלו.
הממשלה תומכת הבנק מתנגד
קבוצת האוהדים שמעוניינת לרכוש את המועדון מאמינים שהם יכולים לגייס 250 מיליון ליש"ט מאוהדים של ליברפול ברחבי העולם. הם מאמינים שהם גם יכולים להשיג ספונסר שירכוש מניות המועדון ב-100 מיליון ליש"ט (כפי שאדידס רכשה 10% מבאיירן מינכן). הם גם מקבלים את תמיכת יוזמת הקרן הממשלתית הבריטית שמסייעת לאוהדים, Supporters Direct. "ההצעה שלהם הגיונית, איתנה ובבסיסה כל מה שצריכה הקהילה מהמועדון שלה. אופ"א והממשלה תומכות בבעלות קהילתית על מועדונים", אמר דייב בויל, מנכ"ל Supporters Direct.אז מי נגד? מלבד צמד האמריקאים - שרכש את המועדון עם כסף שלווה ודורש לא פחות מ-500 מיליון ליש"ט עליו - גם בנק RBS, ששרד את המשבר הכלכלי רק בזכות כספי משלמי המיסים, נגד בעלות האוהדים. מבחינת RBS קבוצת אוהדים, שתמחק את החוב שמכניס לו ריבית שנתית של יותר מ-35 מיליון ליש"ט בשנה, אינה טובה לעסקים.
אוהדי ליברפול ניסו למנוע מ-RBS לממן מחדש את ההלוואה לאמריקאים שחתמו עליה השבוע. הם שלחו אי-מיילים, מכתבים, התקשרו לעובדים בכירים בבנק. אבל הבנק לא הקשיב ואף הוציא מכתב בו הוא טוען, בניגוד מוחלט לדעת KMPG ומומחים אחרים – כי ליברפול בריאה כלכלית וצריך "לטפח את מערכת היחסים ארוכת הטווח איתה".
מערכת יחסים שמניבה לבנק כסף רב, כמובן. מובן לחלוטין מדוע RBS עשה את כל המאמצים ונתן לאמריקאיים את כל ההנחות האפשריות כדי להמשיך את אותה "מערכת יחסים". בבנק מציינים ש"זה האינטרס המסחרי שלנו לתמוך במועדון".
יאמר. יאללה ביי צילום: ראובן שוורץ במילים אחרות, הלוואת שלקחו ג'ילט והיקס הם עסק נוראי עבור המועדון ועבור הכדורגל אבל זה עסק מלבב לבנק.
האוהדים, שמבחינתם הכדורגל הוא לא סתם עסק אלא גם השקעה רגשית גדולה, ישלמו על הכל ויישארו מנותקים מניהול הקבוצה.
ליברפול באנגליה, מכבי בישראל
הלקח בסיפור הזה לכדורגל הישראלי ברור.
גם לכאן הגיעו כל מיני מיליארדרים זרים. הם הבטיחו הרבה. השקיעו המון וברחו מבלי להשאיר דבר.
דניאל יאמר הוציא 70 מיליון שקל ולא הותיר כלום למכבי נתניה - ההפך הוא הנכון, את הנכסים היחידים שהוא רכש לקבוצה (שחקנים) הוא מוכר, ואת הכסף לוקח לעצמו. יאמר לא רכש לקבוצה מגרש אימונים, לא בנה לה אצטדיון ולא השאיר מורשת כלשהי מלבד זיכרונות של 3 עונות סבירות בליגה מעפנה.
למרות שיאמר מתנהג כמו ילד מפונק שהצעצוע שלו נהרס, מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה, מותחת ביקורות על האוהדים שלא "היו שם לצידו".
פיירברג, שאמורה להגן על האינטרס הציבורי, היתה יכולה לקבוע בהסכם העברת הבעלות של הקבוצה ליאמר כי הוא חייב לחתום על כך שהוא נשאר במועדון 10 שנים, שהוא ישקיע בתשתיות, שהוא לא יקצה יותר מ-70% מההכנסות הטבעיות למשכורות שחקנים, שהוא יעבוד על שיתוף הקהילה בניהול של המועדון, שהוא ישקיע בנוער 70 מיליון שקל (ולא בלירן שטראובר, דדי בן דיין ושאר זרים).
היא היתה יכולה להציב הרבה תנאים לרכישת הנכס הציבורי מכבי נתניה אבל היא לא עשתה את זה. למה? ככה. כי כשמגיע לפה מיליארדר להעצים את השם שלו דרך ניפוח כיסי הכדורגלנים הישראלים הבינוניים, שוכחים שמועדון כדורגל צריך להיות חלק ממרקם החיים של כל קהילה.
כמו יאמר, גם ארקדי גאידמק, שהשקיע 400 מיליון שקל בבית"ר ירושלים ולא נשאר מהם כלום, הגיע לכאן ורכש את אמונם של האוהדים עם שמות נוצצים ולא פעולות שעשו טוב לכדורגל. אלכס שניידר עשה "ארקד גאידמק" אבל בניגוד אליו הבין מהר שלא יצא לו מזה כלום ועכשיו הוא מחפש דרך החוצה בצורה מבישה. האוהדים? הקהילה? למה שבכלל יהיה איכפת לו, הוא לא מכאן.
איפה המנויים שצריכים אותם?
קבוצת כדורגל בבעלות אוהדים זה עסק טוב יותר - כי הם מרגישים הזדהות גדולה יותר ואחראיות גדולה יותר ולכן הם יהיו מוכנים לרכוש מנויים בכסף רב ולעזור בזמנים קשים – בניגוד, למשל, למכבי תל אביב כיום שמכרה פחות מ-1,000 מנויים, דווקא בתקופה שהיא הכי צריכה למכור מנויים.אולי השיטה דפוקה והכדורגל הישראלי אמור להיות גוף כושל כלכלית ומקצועית. ואולי את השיטה הדפוקה אפשר לשנות עם עזרה מהרשויות וחזון גדול יותר מלענוד על כל עובדי ההתאחדות הכדורגל עניבות.
אולי, כמו אוהדי אברטון בזמנו, האוהדים צריכים להתנתק מהמועדון המקורי שלהם, לאסוף כסף לבד (לא מדובר בסכומים גדולים מדי), להקים מועדון משלהם ולנהל אותו בדיוק כמו שהם רואים לנכון.
הכדורגל הוא תעשייה עם הרבה מאוד כסף וצריך לנהל קבוצות כמו עסק. אולם אסור לשכוח שהכדורגל הוא. עסק קהילתי. והוא צריך להישאר כזה.
