המודל היוגוסלבי (לשעבר)

בכל ענף ספורט ובכל טורניר אני תמיד אוהד את המדינות שירשו את יוגוסלביה הגדולה. יתרה מכך, הצלחתן של המדינות האלה, שמעפילות לכל במה איכותית בספורט העולמי, מתנוססת לנגד עיניי כעתיד שנראה אפשרי, בתיאוריה, גם עבורנו הישראלים. ואולם במחשבה שנייה הן שם רק כדי להזכיר לנו ממה אנחנו עשויים, ומה לעולם לא נהיה. אותה יוגוסלביה, שהיא היום אוסף טריטוריות סלאביות לאומיות, איננה רחוקה מאיתנו כלל - היא פשוט האחות היפה יותר. אם לנו יש את החולה, להם יש את קומפלקס האגמים ומפלי פליטוויצה. לנו היתה הסוסיתא. להם יש יוגו.

נבחרת סרביה. אם לנו יש את החולה, להם יש את קומפלקס האגמים ומפלי פליטוויצה. לנו היתה הסוסיתא. להם יש יוגו. צילום: אי פי אי

האחות היפה

אבל עם זה אני יכול לחיות, כי גם לאחות היפה יותר יש בעיות. עד לא מזמן, מלחמות אתניות קרעו את המדינה. ובל נשכח שרמת החיים בישראל נחשבת גבוהה יותר, כך שהחלוקה הזאת נראית הוגנת בסופו של דבר, כיאה לעמים שמבחינת האוכלוסייה דומים דמיון רב: ראשיתו בגיוון העצום של תרבויות, דתות ומנהגים, והאופי הים־תיכוני, רצון להתחבר ולקבל הכרה חיצונית מפעם גם בדמם.

אגב, גם עצם קיומה של יוגוסלביה בחצי השני של המאה ה־20 היה דומה במידה רבה לקיומה של ישראל. שכן גם שם, כמו כאן, מנהיג סוציאליסטי בעל חיבה יתרה לשלטון יחיד הקים עַם יש מאין, הלחים זה לזה את שייריהם של עמים קדומים ותרבויות זרות לכדי לאום חדש. בישראל קראו לו בן גוריון, ביוגוסלביה טיטו. אלא ששם זה החזיק פחות זמן. אולי משום שמאז תום המלחמה הקרה לא היה איום חיצוני שילבין את המתיחויות הפנימיות, ואולי כי תחושת השיוך הלוקאלית והטריטוריאלית של העמים הללו - קרואטים, סרבים, סלובנים, מקדונים ועוד תופינים - חזקה יותר מזו של הישראלים.

אבל יש משהו שבכל זאת גורם לרגשי הנחיתות הישראליים שבי לפרוץ החוצה, שהרי בספורט, תמצית היצר הביולוגי והדרוויניסטי שבנו, הם טובים מאיתנו. תזכורת לתשוקה היוגוסלבית (לשעבר) קיבלנו במרץ כאשר מכבי תל אביב בכדורסל הובסה על ידי פרטיזן בלגרד הסרבית, קבוצה בעלת תקציב צנוע, גאווה גדולה וקהל פנאטי. גם בספורט אינדיבידואלי אף פעם לא תשמעו מקורבים לטניסאי קרואטי אומרים שהיריבים שלו מתאמצים יותר מבדרך כלל נגדו - כי הוא קרואטי. בכל במה עולמית, בכל ענף ספורט, תמצאו את יוצאי הנבחרות של יוגוסלביה לשעבר משחקים ברמות הגבוהות ביותר, וכנבחרות הן נאבקות בגאווה ובמשחק שוטף. נכון שהכלכלה המקומית לא מאפשרת להחזיק כוכבים בקבוצות הביתיות, אבל פס הייצור האקס־יוגוסלבי לא פסק מעולם.

זאת, משום שלאורך שנים נודעה יוגוסלביה בשיטות האימון שלה. בכדורסל אימנו ביוגוסלביה את הגבוהים לשחק בחוץ ואת הנמוכים בפנים. פתאום רכזים שמאוהבים בכדרור מבינים שכל שנייה שהכדור לא נכנס פנימה היא שנייה שהסנטר חוטף מכות תחת הסל. והגבוהים, מצדם, הבינו שהכנסת הכדור איננה פשוטה כמו שהיא נראית. שיטת האימון הזאת הביאה לשחקנים בעלי הבנת משחק עילאית. אמנם לא היו לטוני לקוקוץ', דינו ראדג'ה אוולאדה דיבאץ' יכולות פיזיות כמו לסופרסטארים האמריקאים, אך הם לא נפלו מאיש, זולת ג'ורדן, בהבנת המשחק.

בכדורגל תמצאו כאמור את השחקנים היוגוסלבים לשעבר בכל הליגות הטובות ביותר באירופה, ומעליהם את האנשים שגידלו אותם - מאמנים עם רקורד עשיר, כמו מאמן סרביה ראדומר אנטיץ', אחד משניים בלבד שאימנו גם בריאל מדריד וגם בברצלונה.

נבחרת סלובניה. בסלובניה ראש הממשלה בורוט פאהור הבטיח לצחצח את נעלי השחקנים אם יעברו את רוסיה, שאותה פגשה בשלב הפלייאוף - ואף קיים צילום: אי פי אי

מפחידים את האנגלים

כך או כך, מאז הביקור המופלא ביוגוסלביה, בגיל 10, אני מעריץ מושבע של כל שייריה של אותה אימפריית ספורט. הקרואטים הם כמובן הפייבוריטים, אבל בהיעדרם אני מריע במונדיאל לאחיות סרביה וסלובניה. עם 7.3 מיליון סרבים, האומה דומה לישראל בממדיה. אבל כאן מסתיים הדמיון הספורטיבי: לדרום אפריקה 2010 העפילה סרביה מהמקום הראשון, לפני צרפת הפייבוריטית. את ההגנה הקשוחה שלה, עוד הבדל עצום מאחותה העצלה הישראלית וסממן לשיטות אימון טובות, מוביל נמניה וידיץ', שמשחק במנצ'סטר יונייטד ונחשב לאחד הבלמים הטובים בעולם.

הבית שאליו הוגרלה כולל את גרמניה המאיימת, שאותה ניצחה במופע של עצבי ברזל והגנה מפלדה, וגם את אוסטרליה, שאותה תצטרך לנצח כדי להעפיל לשמינית הגמר. לגאנה הפסידו הסרבים בעיקר בגלל מזל רע - שכן מיד אחרי שכמעט כבשו, ספגו פנדל.

סלובניה היא מדינה קטנה, 2 מיליון אנשים בלבד, ובכל זאת דרום אפריקה תהיה המונדיאל השני שלה. בניגוד לממשלה שלנו, שמייחסת כל הומור עצמי לניסיון לדה־לגיטימציה, וכל כישלון ספורטיבי לאנטישמיות, בסלובניה ראש הממשלה בורוט פאהור הבטיח לצחצח את נעלי השחקנים אם יעברו את רוסיה, שאותה פגשה בשלב הפלייאוף - ואף קיים.

סלובניה שובצה לבית עם אנגליה, ארה"ב ואלג'יריה. כעת זה הבית המעניין ביותר, מכיוון שהוא מפגיש שתי מדינות עניות עם שתי מעצמות דועכות, שבהן איכות החיים הגבוהה ממוקמת על הררי חובות חיצוניים. ניצחון שלהם או תיקו מול אנגליה יבטיחו את עלייתם לשמינית הגמר על חשבון האימפריה האנגלית.

סרביה וסלובניה אינן מוזכרות כמועמדות לזכות במונדיאל. אחרי הכל, כרגע אין דור זהב אקס־יוגוסלבי בכדורגל. אבל בעצם ההגעה שלהן למונדיאל הן צריכות לשמש השראה לכל המדינות הקטנות שבהן האנדרלמוסיה גדולה.