לא ליגה

השביתה, שעליה הכריז ארגון השחקנים הספרדי, לא הביאה לדחיית המחזור הראשון של שתי הליגות הבכירות. הצדדים הגיעו לפתרון שמנע את השבתת הליגה לראשונה זה 27 שנה. הסיבה להשבתה היתה שהקבוצות בליגות הספרדיות חייבות יותר מ־50 מיליון יורו לכ־200 שחקנים.

איגוד השחקנים הספרדי (AFE) הגיע לסיכום עם המועדונים, ולפיו שחקנים יכולים לעזוב את החוזה שלהם אם לא משלמים להם שלושה חודשים ברציפות, אך לא ברור מה קורה עם הכסף וכמה יוחזר לשחקנים, אם בכלל. באיגוד מדברים כעת על כך שיהיה חוק שיאפשר להוריד ליגה קבוצות שלא משלמות לשחקניהן.

הישג נוסף למחאה הוא שתוקם קרן (שעלותה לא נחשפה) שתעזור לשלם לשחקנים שלא קיבלו את כספם. הבעיות רחוקות מלהסתיים עבור השחקנים, אבל נראה כי ההישג הגדול ביותר של המחאה הזו הוא הסולידריות שהפגינו השחקנים, סולידריות שלא היתה מביישת את המאהל בגן לוינסקי. רוב מעוכבי השכר אמנם משחקים בקבוצות קטנות יחסית, מרביתן מהליגה השנייה, אבל למחאה שותפים גם רבים מכוכבי הליגה הראשונה, לרבות הקפטנים של ריאל מדריד וברצלונה.

חוסה לואיס אסטיאסאראן נשיא הליגה הספרדית LFP. הבעיות חמורות צילום: אי פי אי

רק קצה הקרחון

שביתת השחקנים, חמורה ככל שתהיה, היא רק קצה הקרחון בענף שמעל יכולת הקיום הכלכלית שלו מרחף סימן שאלה גדול. העונה הנוכחית מתחילה, כלומר עדיין לא מתחילה, כש־11 מתוך 20 קבוצות הליגה הראשונה מצויות בקשיים כלכליים חמורים, ומתוכן שש נמצאות בהליך של כינוס נכסים לאחר שלא הצליחו לפרוע את חובותיהן לנושים. יוצאת דופן היא מאלגה, שהיתה עד לא מזמן במצב דומה, אך לאחר שהבעלים החדש, המיליארדר עבדאללה אל־ת'אני, החליט לפתוח את הארנק הקטארי שלו, התאפשר למועדון לכסות את חובותיו.

המצב הזה משתקף בצורה ברורה בתקציבים של רוב המועדונים, כאשר מלבד מדריד, ברצלונה ומיודעתנו מלאגה, ההערכה היא שהמקורות התקציביים הנגישים של הקבוצות, כלומר אלה שלא הולכים לכיסוי חובות, הצטמצמו ב־10%. 

לצרות האלה מתווספות ההתחייבויות הכספיות העצומות של המועדונים. לפי מחקר שנערך באוניברסיטת ברצלונה, עמד החוב הכולל של מועדוני הליגה הראשונה בסוף עונת 2000/10 על סכום אדיר של 3.4 מיליארד יורו, לעומתהכנסות כוללות של 1.62 מיליארד יורו. מועדוני הליגה באותה עונה הפסידו ב־100 מיליון יורו. רוב האנליסטים מעריכים שבעונה האחרונה המצב רק החמיר והחוב הכולל כבר עבר את 4 מיליארד היורו.

"בפני הקבוצות ניצב היום אתגר בקנה מידה היסטורי", אמר לאתר אקספנסיון מומחה ספרדי לשיווק ולספורט. "יש להפוך את הניהול שלהן למקצועי, לצמצם את החובות שלהן וליצור התאמה הגיונית בין ההוצאות לבין ההכנסות. אם יישמר היחס שהתקיים בשנים האחרונות, לא ניתן יהיה לקיים ליגה בת־קיימא מבחינה כלכלית".

הצרה היא שחוץ מקבוצות כמו ריאל ובארסה, שאר המועדונים פשוט לא מסוגלים להגדיל את ההכנסות שלהם באופן עצמאי, ללא עזרה מבחוץ. לפיכך, השינוי יהיה חייב לבוא בראש ובראשונה דרך צמצום ניכר של ההוצאות.

אוהד נבחרת ספרד. 54% מתושבי חצי האי מגדירים את עצמם כאוהדי כדורגל מושבעים צילום: אי פי איי

מאיפה יגיע הכסף?

מובן שלא הכל שחור בליגה הספרדית. למרות הקשיים, לענף יש כוח כלכלי עצום ופוטנציאל לא מבוטל להבריא ואף לגדול. בתור התחלה, הספרדים, שנהנים מאחת הליגות האטרקטיביות והפופולריות בעולם, שרופים על הכדורגל שלהם. בסקר שנערך השנה הגדירו את עצמם 54% מתושבי הפנינסולה כאוהדים מושבעים, ובעונה האחרונה הגיעו למגרשים יותר מ־24 מיליון צופים.

עובדות אלה הזו מייצרות הכנסות - ממכירת כרטיסים, חולצות, מזון, שטחי פרסום וכו' - וניצול נכון יותר של המגרשים יכול להגדיל את רווחי הקבוצות. עם זאת, יש לזכור שגם כאן למועדונים הגדולים יש יתרון ברור על פני הקטנים. כך, בעוד שהקאמפ נואו של ברצלונה הוא סולד־אאוט מדי שבוע עם 100 אלף צופים, קבוצה קטנה, לדוגמה חטאפה - מושכת למגרש 11 אלף אוהדים בממוצע בלבד. ועוד לא אמרנו מילה על הכנסות הענק של מועדוני הצמרת מתעשיית פרסום חובקת עולם. אחרי הכל, לכמה ילדים בעולם יש חולצה של מסי ולכמה יש חולצה של דני גוויסה, חלוצה של חטאפה? אם נוסיף לכך את המשבר הכלכלי בספרד שמביא לצמצום נמשך בצריכה הפרטית, נראה שקשה לבנות על מהפכה מהכיוון הזה.

כדי לצאת מהתסבוכת, חלק מהקבוצות דורשות כיום מהנהלת הליגה ומהממשלה לסייע להן. נשאלת השאלה למה למדינה לתמוך בעסקים פרטיים? ראשית, הכדורגל הספרדי הוא לא סתם משחק, אלא תופעה תרבותית־חברתית שלמה וגם חלון ראווה חשוב לספרד, דווקא בימים של משבר. מעבר לכך, מבחינה כלכלית טהורה, מדובר בעסק אדיר: ההערכות הן כי 85 אלף מקומות עבודה בספרד קשורים במישרין או בעקיפין לענף הכדורגל - נתון דרמטי במדינה שסובלת מאבטלה של יותר מ־20%, ועוד סיבה לכך שהצלת הכדורגל היא אינטרס מדיני לא פחות מאינטרס של חובבי משחקי קלאסיקו.

זאת ועוד: לפי ההתאחדות הספרדית, ענף הכדורגל מגלגל בשנה לא פחות מ־10 מיליארד יורו - קרוב לאחוז אחד מהתמ"ג הספרדי. לשם השוואה, זה כמו שהכדורגל הישראלי יגלגל יותר מ־2 מיליארד דולר בשנה.

ריאל מדריד וברצלונה. התקציבים שלהן שווים יותר מכל התקציבים ביחד של היריבות בליגה צילום: איי אף פי

תנו עוד כסף

חלק גדול מהכסף הזה עובר בתחום ההימורים. לצד תעשיית ההימורים הבלתי חוקיים, שמגלגלת מיליארדי יורו בשנה (מטבע הדברים, המספרים המדויקים לא ידועים), קיימת כאמור ה"קיניאלה", רשת ההימורים מטעם המדינה. היא לבדה מכניסה 550 מיליון יורו בשנה, שמהם נהנות הקבוצות מ־10% בלבד. אם יצליח הממשל להעביר לרשותו ולו חלק מסכומי העתק שמגלגלים ההימורים הבלתי חוקיים, ואם יוחלט להעביר נתח גדול מההימורים החוקיים לידי הקבוצות, יהיה בכך צעד חשוב.

לבסוף, זכויות שידור: כזכור, אחד ממוקדי המחלוקת בין הקבוצות לבין הממשלה (וגם בין הקבוצות לבין עצמן) נסוב על אופן חלוקת ההכנסות מהזכויות הללו - 800–900 מיליון יורו שאמורים להתחיל לזרום החל מ־2015. אם שתי הקבוצות הגדולות יגלו סולידריות כמו זו שמגלים הכוכבים שלהן, או לכל הפחות יגלו היגיון וחשיבה רחבה על מצב הכדורגל הספרדי, ניתן יהיה להגיע להסדר שיאפשר גם לקבוצות הקטנות ליהנות מהפופולריות של המשחק. אחרת נישאר עם שתי קבוצות אדירות, אבל עם ענף שלם במשבר.