מייקל ג'ורדן לא אשם בשביתה ב-NBA!
הגדול מכולם הפך לדמות מושמצת במהלך הקרב בין הבעלים לשחקנים ב-NBA אבל הוא לא האיש שצריך להאשים במצב הליגה
העובדה שאנשים כל כך אוהבים לשחוט פרות קדושות משמשת הגנה לאלה שבאים לצדד בפרות הנשחטות.
שכן הם יכולים לטעון שכל ביקורת שהפרה הקדושה זוכה לה היא בסך הכל חלק מאותו דחף לשחוט אותן, ושזה מספיק כדי לשמוט את הקרקע תחת אותם טיעונים ולפסול את המבקרים. ועדיין, נראה שהביקורת החריפה שמייקל ג'ורדן זוכה לה בימים האחרונים היא לא יותר מעוד מסע צמא דם ורייטינג של התקשורת על נספחיה.
למי שלא שם לב, אז לאחרונה ג'ורדן הפך לשעיר לעזאזל, לאויב החדש, לפרסונה נון גרטה בכל הסיפור הזה של השביתה ב-NBA. במיוחד עכשיו, אחרי שהשחקנים דחו את ההצעה האחרונה של דיוויד סטרן, ונראה כי העונה כולה תושבת.
את האש הוא חוטף מהסיבה שכיום, כבעלים של קבוצת NBA, הוא איננו עושה דבר כדי לגשר בין הבעלים לשחקנים, למרות שהוא היחיד שהיה פעם גם בצד השני.
אדרבא – ג'ורדן ניצב בחזית הדרישות הקשוחות שהבעלים מציבים במו"מ עם השחקנים. אוהדים, בלוגרים וכותבים קוראים לו צבוע ואופורטוניסט, טוענים שהוא שכח מאיפה הוא בא. חלקם מגדילים ואומרים שהוא יורק לבאר ממנה שתה כל הקריירה בכך שהוא פוגע בשחקנים ובאוהדים.
ואף אחד לא לקח את זה יותר רחוק מג'ייסון וויתלוק, פובליציסט מפוקס-ספורטס. וויתלוק הוא שחור, ואחרי שראינו כיצד לפני כמה שבועות כיצד ברייאנט גאמבל, עיתונאי ומגיש תכניות חדשות מוערך, שחור גם הוא, מכנה את דיוויד סטרן (הקומישינר היהודי של ה-NBA ונציג הבעלים בדיונים) בשלל כינויים גזעניים, וויתלוק השתלח בג'ורדן בטקסט חסר מעצורים, נוטף שנאה, על גבול הוצאת הדיבה.
מה שעוזר להבין בכמה רובדים מתנהל הדיון סביב השביתה הזו בארה"ב. ובכלל, זו אינה הפעם הראשונה שוויתלוק שוחט בדבריו דמות ספורט אפרו-אמריקאית כשזו אינה נוהגת לפי קודים מסוימים שהוא מצפה להם מאדם שחור.
הוא עשה זאת גם ללברון ג'יימס השנה. הפעם הוא האשים את ג'ורדן בכך שהוא מתכחש לאוכלוסיות השחורות שקונות את מוצריו ושאוהבות ומעריצות אותו ושעל גבן הוא נהיה מולטי-מיליונר. הוא אף קורא לאותן אוכלוסיות (הוא משתמש במושג המכובס "אוכלוסיות פנים-עירוניות") להחרים את קו המוצרים "אייר ג'ורדן".
ועל מה? על כך שג'ורדן כאמור "לא מתחשב בשחקנים", "שכח שהוא היה שחקן" ו"מוביל את הקו הקשוח של הבעלים".
אגב, גם שחקנים רבים האשימו את ג'ורדן בצביעות ואף יש הטוענים כי השחקנים קבעו לא לחתום בשרלוט בובקאטס, הקבוצה שבבעלות ג'ורדן.
וזו תגובתי לביקורות שמופנות לג'ורדן:
1. מי שאהב לראות אותו ככדורסלן, אהב לראות את ג'ורדן החייתי, הרוצח חסר רגשות האשם, האתלט הכי חסר פחד שראינו, שעשה הכל כדי להרוג את היריב שלו. זה האופי שאפשר לו למקסם את יכולותיו הפיזיות, שכמותן ראינו יותר מפעם אחת, ולהפוך לכדורסלן הגדול אי פעם. היום, אותם אנשים מצפים מהנמר (שהם כל כך אהבו לראות בפעולה) להפוך חברבורותיו, ולהפוך לפשרן, למפייס, להגיע אל שולחן הדיונים כדמות חמימה ומגשרת. והרי שכאן יש בדיוק את אותה צביעות ושכחה מאיפה מייקל בא, שהמקטרגים מאשימים בהן את ג'ורדן עצמו.
2. העובדה שבשביתה הקודמת, שקיצרה את עונת 1998/99, ג'ורדן היה בצד של השחקנים (הוא פרש לאחר שהושג הסיכום וקצת לפני שנפתחה העונה המקוצרת), ותמך בהם, וכיום כבעלים הוא תומך בבעלים, לא הופכת אותו לצבוע – ולו מהסיבה הפשוטה שאין כלל מה להשוות בין המקרים.
רוצה לומר, ג'ורדן איננו היחיד בעולם שב-99' היה בעד השחקנים וכיום הוא בעד הבעלים, וזאת משום שהתנאים השתנו כליל. אז, ב-99', הבעלים רצו לקצץ בהוצאות על שחקנים ולהגדיל את הרווחים שלהם, דווקא בזמן שהליגה חוותה צמיחה. כיום שחקני ה-NBA נהנים מהמשכורת הגבוהה ביותר בעולם הספורט, וזאת בליגה שמרבית קבוצותיה מפסידות כסף. ומכאן שמותר לכל אדם להיות כיום בעד הבעלים, למרות שב-99' היה בעד השחקנים. זה פשוט צודק.
3 . מייקל ג'ורדן הוא הבעלים של שרלוט בובקטס, המועדון הכי צעיר בליגה ואחת הקבוצות החלשות, העניות והפחות אהודות בה – מה שהופך אותו לאחד הבעלים שהכי זקוקים למבנה חדש שיעזור לבעלים (ולפיכך, בהכרח, יפגע בשחקנים). בנוסף, ג'ורדן הוא גם אחד הבעלים הכי פחות עשירים בליגה (הונו, שנאמד בכחצי מיליארד דולר, קטן משל לפחות 20 בעלים אחרים ב-NBA) וגם מחזיק בקבוצה משוק קטן שאפשרויות ההכנסה שלה ממכירת זכויות שידור מקומיות קטנה משמעותית לעומת זאת של קבוצות אחרות. ג'ורדן, אם הוא רוצה להמשיך להיות מסוגל להחזיק בקבוצה שלו, חייב חוזה קיבוצי חדש שיטיב עם בעלי הקבוצות הקטנות. ומי שמצפה ממנו פשוט לוותר כנראה שכח מי זה מייקל ג'ורדן. ועל הדרך מוזמן להחזיר את כל הזכרונות שג'ורדן סיפק לו לאורך השנים.
