בירה וכדורגל. למה לא באמת?
יש שלושה דברים פשוטים שאפשר ללמוד מגרמניה כדי לשפר את חווית הצופים במגרשי הכדורגל כאן
חזרתי משבוע בגרמניה השבוע. היה נחמד – תודה.
במהלך הביקור הגעתי למשחק בונדסליגה בין הרטה ברלין ללברקוזן באולימפיקשטאדיון שבבירה הגרמנית.
המשחק עצמו היה מרתק – 3-3, עם שערים נפלאים ומאבקים אדירים במרכז המגרש בין מיכאל באלאק האגדי וסיימון רולפס הבלונדיני
בכל מקרה, מספר דברים במגרש הופכים את המשחק לחוויה אדירה – ללא קשר למשחק הטוב ששוחק מולנו.
יציע משפחות
היציע הגדול ביותר במגרש נקרא "יציע משפחה". הוא מוקצה לכל מי שאינו אוהד "שרוף". העמידה בו היא הכרחית רק במקרה של חגיגת שערים או ניפוף צעיפים בעת השמעת המנון הקבוצה. האווירה בו משפחתית וחברותית מאחר שהוא מכיל בו מספר רב של ילדים ונשים, והמחירים בהתאם. המועדון עצמו עשה מאמצים למלא אותו בנשים, ולמשל מזמין את קבוצות הנערות של הרטה ברלין לשבת בו. כמו כן, אב אוהד לברקוזן הביא את בנו אוהד לברקוזן ליציע זה כשהוא לבוש במיטב חולצות ומרצ'נדייז של הקבוצה האורחת ולצאת בשלום.
ביציע האוהדים השרופים העמידה מותרת ואף רצויה לאורך המשחק. כמו כן, גם פירוטכניקה (מאושרת) ודגלים.
בקיצור – יציע משפחות עם מחירי כרטיסים מוזלים הוא רעיון שחייבים לאמץ כדי להפוך את האווירה במגרשים בישראל לנעימה יותר. במקביל, הקצאת יציע "שרופים" בו מותר להדליק משואות (באישור המשטרה) או להכניס כל אמצעי עידוד היא רעיון שיעזור לשדרג את חוויית הכדורגל בישראל.
המועדונים בגרמניה מעסיקים אוהד שאחראי על התיאום עם המשטרה בכל הקשור לענייני עידוד – בישראל אין פונקציה כזאת. אולי הגיע הזמן להכריח את המועדונים להתחיל לעבוד עם האוהדים.
הפעלת ספונסרים
לקראת המשחק בברלין נראו מספר מוקדי פעילות. הדוכנים שמוכרים בירה ונקניקיות או יין חם ובייגלה ו"דוכני הפעלות אוהדים". דוכני הפעלות האוהדים היו ממותגים על ידי הספונסרים הראשיים של הרטה ברלין. בדוכן ספונסר הטלקומוניקציה, למשל, הזמינו אוהדים "לשדר" את שער הניצחון של הרטה ברלין נגד לברקוזן והמשתתפים זכו בפרסים קטנים. בדוכן של הספונסר הראשי, ילדים התחרו על בעיטת כדורים דרך עיגולים וזכו בפרסים קטנים גם כן.
הספונסרים היו פעילים גם במהלך המשחק: אייר ברלין הושיבה שני צופים כמעט על המגרש בכסאות הביזנס קלאס שלהם, משרד התיירות הטורקי הגריל טיסות לטורקיה לאוהדים שלבשו חולצה של הרטה ועוד. הכל באווירה מאוד טובה. זה מה שנקרא "הפעלת ספונסרים" – משהו שלא קיים בכדורגל הישראלי. מכבי תל אביב ואלקטרה עושות את זה פחות או יותר במשחקים בהיכל נוקיה – אבל אלקטרה היא בערך הספונסר היחיד בישראל שלוקח את הספונסרשיפ שלו מעבר לסתם לשים את המותג על חולצת המשחק של הקבוצה. חבל, הפעלת ספונסרים נותנת ערך מוסף ומשפרת את האווירה (אם היא נעשית נכון).
בירה
בישראל אסור לשתות אלכוהול במשחק הכדורגל. יש לציין שזו תקנה של המשטרה שלא מאפשרת צריכת אלכוהול במגרשי כדורגל, ולא חוק. עם זאת, במשחקים אירופאיים באצטדיונים ישראלים – מכירת וצריכת אלכוהול מותרת ואף רצויה מאחר שלטורנירים אלה יש ספונסר אלכוהול. יש לציין גם שבמגרשי כדורגל צורכים אלכוהול כשיש בהם הופעות מוזיקה. אבל במשחקים עצמם אסור. למה? ככה.
אז מה שקרה בפועל זה שכדי להרגיש יותר טוב (כי זה מה שאלכוהול ברמה מסויימת גורם לך להרגיש) אוהדים רבים שותים לפני שהם מגיעים למגרש. לפעמים הם שותים יתר על המידה כדי "לתפוס ראש", ולא בירה או משהו שאפשר לעשות בניחותא, אלא "רד בול וודקה" או משהו כזה ש"דופק את הראש". בגרמניה מותר לצרוך בירה לפני המשחק, אחרי המשחק ובמהלכו. וזה נהדר. כי אם אתה יכול לרכוש בירה במזנון (אגב, המחירים שם לא מופקעים כמו נקניקיה ב-25 שקל) זה מוסיף לחוויית הכדורגל. צריכה מבוקרת של אלכוהול במהלך משחק כדורגל לא צריכה להוות בעיה אלא אם כן עושים אותה בעיה. המשטרה בישראל הופכת אותה לבעייתית (לא במשחקי ליגת האלופות וליגת אירופה). המועדונים, כאמור, לא ממש מתכוונים להילחם למען הזכות לשתות בירה במהלך משחקים – הרי בכל מקרה הם לא מרוויחים כלום ממכירת מזון ושתייה במגרשים (זה בבעלות האצטדיון).
בקיצור – יש עוד הרבה מאוד דברים שצריך לעשות כדי שיהיה כאן שמינית כיף במשחקים כמו שכיף בגרמניה. אולי כדאי שבהתאחדות לכדורגל, לה יש הסכם שיתוף פעולה עם התאחדות הכדורגל הגרמנית, יסעו לכמה עשרות השתלמויות.
