המאני-טיים של מנהלי הקבוצות

בשנים האחרונות,עונת ההעברות ב־NBA הצטיינה בלהפתיע, והובילה לטריידים ענקיים, שהעבירו כוכבים תמורת עדר של שחקנים משלימים, בחירות דראפט, וגוויות מהלכות שהפכו למוצר נחשק בגלל שיש להם חוזה ענק שפג בתום אותה עונה.

אלא שהשנה נכנסים חוקי המשחק החדשים, כלומר יש השלכות להסכם השכר הקיבוצי החדש, שנחתם בקיץ והחליש את עמדת המיקוח של הכוכבים. וזה, במילים אחרות, הוא זמן הקלאץ' של המנהלים: מי יצליח לשפר את סיכויי הקבוצה שלו להצלחה בפלייאוף, למקום גבוה יותר בדראפט או להשאיר יותר מקום תחת תקרת השכר, מה שיאפשר לקבוצתו להצטיין בקיץ.

דווייט הווארד צילום: רויטרס

מי באמת סופרסטאר?

גם השנה יש שני כוכבים - אחד אמיתי, דווייט הווארד, והשני בעיקר בעיני עצמו/התקשורת בדמות דרון וויליאמס - שרוצים דרך חדשה במקום חדש. דיברו על חבירה שלהם לניו ג'רזי אבל הסיכויים לכך נראים קלושים כעת. הסיכויים שוויליאמס יישאר שם בטווח הארוך נראים רע. ואם יעזוב, ישאיר את הקבוצה הזאת עם כלום, לאחר שהיא שלחה את כל הכישרון הצעיר שלה ובחירות הדראפט רק בשנה שעברה ליוטה תמורתו. כבר אז כתבנו מי המנצחת הברורה של הטרייד הזה - יוטה כמובן - והיום זה ברור מתמיד.

בכלל, קשה לצפות לחזרה של טירוף הדד ליין של שנה שעברה. גם כי היו המון טריידים רגע לפני שהעונה נפתחה, וגם כי בשנה שעברה היה זה צירוף נסיבות קוסמי שהוביל לשיגעון: החשש מההסכם הקיבוצי החדש, כוחם העצום של כוכבים מול הבעלים, והחשש של קבוצות "להישאר עם לא כלום", במקרה שהכוכב יעזוב אותן בקיץ. וכתוצאה מכך מגה־טריידים יצאו לדרך.

ביל סימונס, הפרשן הבכיר של רשת ESPN, ציין אז שתמיד כאשר יש אפשרות להנחית כוכב, חייבים ללכת על זה. הוא טעה, מהסיבה הפשוטה שגם כרמלו אנתוני, שעבר מדנבר לניקס תמורת שלושה שחקני חמישייה מהקבוצה המבטיחה שקמה בניו יורק, וגם וויליאמס, שעבר מיוטה לניו ג'רזי תמורת הנבחר מספר 2 בדראפט, דריק פייבורס, ובחירת דראפט גבוהה עתידית, הם לא באמת סופרסטארים. אולי במכירת חולצות הם עוזרים - וזה חשוב - אבל במגרש הם שחקנים טובים לכל יותר. הם לא סופרסטארים מבחינת המספרים שמשפיעים על ניצחונות - יעילות בקליעה והשגת פוזישנים (שזה ריבאונדים וחטיפות מינוס איבודים) - ובטח שאינם שווים את המשכורות שהם מקבלים ביחס לתפוקה.

האם המנהלים השכילו? האם הם למדו? גם אם מתעלמים מכל סטטיסטיקה אפשרית, וחושבים על כרמלו כסופרסטאר, ולא כסמול פורוורד ממוצע שפשוט לוקח המון זריקות, ייתכן כי לטרייד הזה יש השלכות עמוקות כאשר רואים אותו בהקשר הרחב יותר של הסכם השכר הקיבוצי החדש. בקצרה, המיסוי האגרסיבי של חריגה מתקרת השכר - סכום הגג לתקציב הסגל - הופך רכישה של סופרסטאר באמצעות טרייד ללא יעילה. זאת משום ששום סופרסטאר לבדו לא יכול לקחת אליפות, ואם פעם בעלים של קבוצות “עשירות” היו מוכנים להחתים כמה כוכבים או לשלם יותר עבור שחקנים משלימים טובים אך יקרים, היום הם חושבים פעמיים: מס היוקרה החדש עשוי להכפיל ואף לשלש את השכר בפועל, וגם הסיכון על הכסף עולה — במקרה שהקבוצה לא מתפקדת היטב, המחיר יהיה הפסד כלכלי כואב.

דרון וויליאמס וכריס פול. אחד מהם חושב שהוא כוכב. מס היוקרה החדש עשוי להכפיל ואף לשלש את השכר בפועל, וגם הסיכון על הכסף עולה — במקרה שהקבוצה לא מתפקדת היטב, המחיר יהיה הפסד כלכלי כואב. צילום: איי אף פי

מאז הטרייד, דנבר מנצחת ב־61% מהמשחקים לעומת 56% לפניו, בעוד שהניקס מנצחת ב־46% מהמשחקים לעומת 52%. וזה כולל רצף של שבעה ניצחונות שהשיגה הקבוצה השנה ללא כרמלו אבל עם ג'רמי לין (כן, זוכרים אותו?). כאמור, לשחקנים יש ערך שיווקי מסוים, וזה חשוב כשמדובר בביזנס הלא רווחי של ה־NBA, בפרט כאשר בטריידים ענקיים הבעלים נותן את המילה האחרונה. אבל מה שקרה לקבוצות החדשות של כרמלו ודרון, לעומת הפריחה של דנבר והיציבות של יוטה, הם חומר למחשבה. רוב הבעלים לומדים בדרך כלל רק דרך הכיס, ומס היוקרה החדש מייצג עקומת לימוד אלימה במיוחד. וכל זה מערער את האמונה העיוורת שמייצג סימונס שעבור סופרסטאר שווה לשלוח בטרייד גם שלושה שחקני חמישייה.

ההשלכות? ההשלכות המיידיות הן שהטריידים יהיו יותר מאוזנים. הטרייד המאוזן הראשון כבר התרחש: הגארדמונטה אליס מגולדן סטייט עבר למילווקי תמורת הסנטר אנדרו בוגאט. שניהם נפצעים לא מעט, והעונה מעמידים מספרים דומים בתרומה לניצחון (Wins Produced), שהיא מתחת לממוצע בעמדה שלהם. לאורך הקריירה בוגאט הוא סנטר טוב מהממוצע, אבל הוא נפצע יותר מדי מכדי להשפיע על הקבוצה.

כוכבים יש רק בדראפט

ההשלכות הרחבות יותר הן שמנהלים ובעלים יפנימו שכוכבים רוכשים בדראפט או דרך החתמות חופשיות. תקרת השכר פשוט לא מאפשרת הרכבת קבוצה בטרייד, מהסיבה הפשוטה שכל טרייד עבור סופרסטאר יפשיט את הקבוצה מנכסים בהווה (כלומר, משחקני חמישייה) או בעתיד (בדמות שחקנים צעירים ובחירות דראפט). עוד אפשרות היא שהם יסרבו לעשות טרייד כשהאקדח של הכוכב שדורש טרייד מוצמד להם לראש. כוח המיקוח של הכוכבים ירד ככל שהתמריץ הכלכלי לחתום באותה קבוצה עלה. ומכיוון שכולם יודעים את זה, מעט מאוד שחקנים ידרשו טרייד באופן קולני. אפילו דווייט הווארד, שללא שום ספק היה שמח לעבור לעיר אחרת ולחבור לסופרסטאר נוסף, מדבר בטון אחר מאוד. רק אתמול הוא אמר שהוא "היה שמח לגמור את העונה באורלנדו”. וזה כבר שינוי מהותי, על גבול ההתנייה הביהביוריסטית. אכן, כשזה נוגע לכיס שלך, עקומת הלימוד היא מהירה ואלימה.