סוף עגום או התחלה חדשה?

האם ההפסד של לוס אנג'לס לייקרס לדאלאס 4–0 בחצי גמר המערב הוא הסוף שלה? לא בטוח. לא כל שושלת מתפרקת אחרי אובדן אליפות בודד. סן אנטוניו ספרס, למשל, שלטה בליגה בשנים 2003–2007 אף שלא זכתה בשום מקרה בשתי אליפויות רצופות.

מבחינה כלכלית, הלייקרס תמשיך להיות הקבוצה העשירה ביותר בליגה, בזכות הנהלה מצוינת, שידעה לנצל את רגעי הזהב של הקבוצה לחוזה טלוויזיה חסר תקדים ב־NBA: חברת הכבלים טיים וורנר תשדר ב־20 השנים הבאות את כל משחקיה של הקבוצה תמורת סכום שמוערך ב־3 מיליארד דולר. הסכמי טלוויזיה מקומיים נוספים להסכם הזכויות הכולל של הליגה, שממנו מקבלת הלייקרס כ־30 מיליון דולר בשנה, ידחפו אותה, כנראה, מעבר לניו יורק ניקס בתור הקבוצה בעלת השווי הכי גדול בליגה הגוססת של דיוויד סטרן.

על הנייר, נכון לעכשיו, זו עדיין קבוצה מצוינת, שחוותה סדרה גרועה. קבוצה שמשחקים בה הסופרסטאר קובי בראיינט, האולסטאר פאו גאסול, הסנטר העולה אנדרו ביינום, השחקן השישי של השנה למאר אודם ומומחה ההגנה רון ארטסט.

וזה מוביל אותנו לנושא השני, שהוא השביתה הצפויה בתום הפלייאוף. איש אינו יודע מה יהיה אם הבעלים ואיגוד השחקנים יגיעו להסכם, ומה יהיה בו. אבל מכיוון שהבעלים הפסידו כמיליארד דולר בשלוש השנים האחרונות, ברור לחלוטין שתקרת השכר תרד. לא ברור מתי. כך או כך, זה אומר שהלייקרס לא תוכל להתחזק מבלי לשחרר חלק משחקני הקבוצה הנוכחית. אבל מבלי לדעת עוד, נתייחס ללייקרס במונחי הכלכלה הנוכחית של הליגה.

פיל ג'קסון. לא יהיה שם להתמודד עם האגואים צילום: רויטרס

קובי בראיינט הוא השאק החדש?

בעקבות ההופעה חסרת האנרגיה של גאסול מול דאלאס, יש בלוס אנג'לס קולות שקוראים לשלוח אותו בטרייד. אלא שגאסול אינו רק שחקן מעולה, הוא גם נוח מאוד כשחקן משלים לקובי בראיינט. מהשנייה הראשונה גאסול קיבל עליו את תפקיד העוזר. השאלה האמיתית נוגעת לחלק השני בזוגיות הזו. בגיל 32, ברור שקובי כבר לא השחקן הטוב בליגה. סגנון המשחק שלו השתנה, והכוח המתפרץ שלו ירד. אחרי הסוויפ מדאלאס, עולה שאלה, אם כי עדיין בהיסוס, האם איבד את היכולת לכפות את רצונו על רצף המשחק ועל חבריו לקבוצה.

אף שאת השנה סיים קובי חמישי במדד היעילות של הסטטיסטיקאי ג'ון הולינג'ר, לא בטוח שבשנה הבאה קובי עדיין יהיה בחמישיית השחקנים הטובים בליגה (כשלפניו תמצאו את לברון ג'יימס, דוויין ווייד, קווין דוראנט, כריס פול, דריק רוז, דווייט האווארד ועוד כמה, כמו כרמלו אנתוני ודירק נוביצקי, באותה רמה כמוהו). ותפוקה של פחות מהטופ 5 היא בעיה כאשר לפי החוזה שלך אתה מקבל 83.5 מיליון דולר בשלוש השנים הבאות.

וכאן השאלה: האם קובי של 2012 הפך לשאקיל אוניל של 2005? אז, כזכור, הלייקרס שלחו את שאק בטרייד שהפריד את האגואים של קובי ושאק, האחרון הביא למיאמי אליפות, וללייקרס את למאר אודום, מרכיב חשוב בשתי האליפויות האחרונות. וייתכן שיש לו, לקובי, גם קובי קטן משלו — הסנטר אנדרו ביינום, שחתום לעוד עונה תמורת 15 מיליון דולר, ואז לקבוצה יש אופציה להחתימו לעונה נוספת. ולמרות קריירה קצרה ומרובת פציעות, אין ספק שביינום הפך לכוח עולה בליגה. הכישרון תמיד היה שם, והשנה, בעיקר בפלייאוף, נוספו הנחישות והרצון לקבל את הכדור. וזה רצון שמתנגש בצורך הקיומי של קובי, שהמשחק ינוע סביבו. במהלך הסדרה מול דאלאס, בלייקרס דיברו על "בעיות אמון" בתוך הקבוצה. ובעוד שפאו גאסול תמיד ויתר לקובי, ביינום עשוי מחומרים אחרים. הוא דורש את מה שמגיע לו. הוא דחה ניתוח בפגרה כדי שיוכל ליהנות קצת ממנה לפני שיעלה על קביים. ובסדרה מול ניו אורלינס אמר מונטי וויליאמס, מאמן ההורנטס: "קובי הוא קובי, אבל ביינום הוא זה שהכריע את הסדרה. הוא היה עד כדי כך טוב". וכעת הוא עשוי להמרות את פיו של בראיינט, האדם ששלט בלייקרס יותר מעשור.

קובי בראיינט. את האופציה של לשלוח את ביינום לא תראו הרבה בקרב הבלוגרים של הלייקרס. לא אחרי הפלייאוף האחרון. צילום: רויטרס

בנייה מחדש או פירוק החבילה?

זאת ועוד, ההתנגשות הזאת תתרחש אחרי שפיל ג'קסון, מומחה לפתרון מלחמות אגואים, כבר יפרוש. ולכן ההנהלה צריכה להחליט: האם לנסות ולתת לקובי לדעוך לתפקיד משנה, או לשלוח אותו לקבוצה שתהיה צמאה לשנה־שנתיים של אולסטאר, לפני שהוא נעלם.

את האופציה של לשלוח את ביינום לא תראו הרבה בקרב הבלוגרים של הלייקרס. לא אחרי הפלייאוף האחרון.

ההיגיון הכלכלי אומר שאם קובי שווה פחות מהחוזה הדרקוני והארוך שלו, וחלון האליפות אכן נסגר עבור הלייקרס, יש לשלוח אותו ולהיכנס לתהליך של בנייה מחדש. במקרה הרע, שביינום לא מתפתח כסנטר שמשחק 80 משחקים בעונה ולוקח את הקבוצה לריצת פלייאוף טובה, אפשר לחתוך אותו, ואת לאמר אודום, אחרי העונה הבאה.

גם ההיסטוריה מלפני שש שנים בלבד אומרת שהלייקרס יכולים לעשות זאת. אלא שלקובי יש כמובן ערך מוסף, מחוץ למגרש, שללייקרס יהיה קשה לאבד: הוא הפנים הכי מוכרות בליגה, שחקן שנמצא בלייקרס ממשחקו הראשון בליגה, והוא מוכר המון חולצות לילדים קטנים. אבל גם שאקיל היה ככה. השאלה צריכה להיות מהצד השני: עם ירידה בתקרת השכר - מי ירצה לקחת שחקן דועך שמקבל הרבה יותר ממה שהוא שווה? שחקן שיסתום מחצית מתקרת השכר בעונה האחרונה של חוזהו, שבה ירוויח 30 מיליון דולר, ושחקן שזקוק יותר מתמיד לצוות משלים חזק מאד כדי שהוא יעשה את ההבדל בין אליפות לבין סתם קבוצה טובה.