קופי-פייסט
אף שמדובר בסדרה שמפגישה בין "צעירים" ל"זקנים" ובין קבוצה "גדולה" לקבוצה "קטנה" - הרי שאם בודקים איך שתי הקבוצות הללו נבנו, מגלים שאוקלהומה סיטי היא העתק כמעט מדויק של סן אנטוניו ספרס. ולכן זה לא מקרי בכלל שמדובר בשתי הקבוצות הטובות ב־NBA
ביום ראשון יצאה לדרך סדרת גמר המערב בין סן אנטוניו ספרס לאוקלהומה סיטי ת'אנדר. בינתיים היא יכולה להתהדר באוסף של תארים לא רשמיים כמו "אחת הסדרות המצופות ביותר בשנים האחרונות", "מהסדרות המרתקות אי פעם", ומעל כולם: "טקס העברת הלפיד מהדור הקודם לדור החדש".
הסיבה שזו סדרה שכל כך הרבה אנשים ציפו לה היא כי מדובר במפגש ראשון בפלייאוף בין שתי קבוצות שכבר כמה שנים משחקות כדורסל מעולה. אוקלהומה סיטי טיפסה ל־50 ניצחונות כבר לפני שנתיים, בעונה שעברה הגיעה לגמר המערב, והעונה סיימה במקום השני במערב רק אחרי סן אנטוניו ספרס - אלופת העונה הסדירה במערב שנה שנייה ברציפות, שבעצמה לא ירדה מ־50 ניצחונות כבר 13 שנה, שבהן זכתה בארבע אליפויות.
הסיבה שזו סדרה כל כך מרתקת היא כי מדובר במפגש בין סגנונות. מצד אחד ניצבת הקבוצה הכי אתלטית בליגה כולה - חבורת הסייחים של אוקלהומה סיטי, שרק בפלייאוף הזה הספיקה להעיף בסוויפ את האלופה הנוכחית (דאלאס, בסיבוב הראשון) ו־1:4 את האלופה מהשנה שלפני כן (לייקרס, בסיבוב השני) - דבר שלא נעשה כבר 30 שנה. מצד שני תעלה חבורת שחקני השח של סן אנטוניו, אסופת שחקנים מלוכדת שהדבר הבולט ביותר במשחקה הוא התבונה והמחשבה המהירה. אין לדעת מה תוליד ההתנגשות הזו, אבל ברור שזה יהיה מרהיב לעין ומאתגר למוח.
מאנו ג'ינובלי מסאן אנטוניו. ת'אנדר והספרס מאוד שונות אבל נבנו באותה צורה צילום: אי פי אי
בנייה מהדראפט
הסיבה שהסדרה הזו יכולה להיות טקס העברת לפיד מהגווארדיה הוותיקה למשמרת החדשה נעוצה בעובדה שאת סן אנטוניו מובילים שלושה שחקנים בני 36 (טים דאנקן), 34 (מאנו ג'ינובילי) ו־30 (טוני פארקר), בעוד שאת אוקלהומה סיטי מובילים שלושה שחקנים בני 23 (קווין דוראנט וראסל ווסטברוק) ו־22 (ג'יימס הארדן). אבל בעוד שפערי הגילים והסגנונות ההתקפיים השונים נשמעים כמו הבדלים די מהותיים, נראה שלא יכול להיות בכל הליגה מפגש בין שתי קבוצות דומות יותר.
הנקודה הדומה הראשונה שקופצת לעין היא שאת שתי הקבוצות מוביל כוכב צנוע, שקט וחביב לבריות - טים דאנקן בספרס ודוראנט בת'אנדר - שניים שהיו, ועדיין, מוכנים להתחייב לשנים ארוכות בקבוצה משוק קטן, ושהאופי שלהם משפיע לטובה על האווירה החיובית בכל המועדון. בנוסף, לשתי הקבוצות רכז התקפי מהיר מהרוח (ווסטברוק ופארקר), ובשני המקרים את השלישייה הבכירה משלים שחקן מבריק שעולה מהספסל (ג'ינובילי והארדן).
ויש נקודת דמיון משמעותית נוספת, שמבדילה את שתי הקבוצות האלה מקבוצות כמו מיאמי היט או ניו יורק ניקס: בשני המקרים, כל שלושת הכוכבים הבכירים הגיעו לקבוצה דרך הדראפט. לא בהחתמות נוצצות בשוק החופשי, לא בטריידים שוברי קופות ששינו סדרי עולם. פשוט בשילוב של מזל וטונות של שכל.
ראסל ווסטברוק. הדיחו כבר את לייקרס ודאלאס צילום: MCT ספרס נגד ספרס
אבל דבר מכל זה איננו מקרי, מאחר שאוקלהומה סיטי ת'אנדר נבנתה במכוון על פי המודל של סן אנטוניו ספרס, ועל ידי אדם שהוא בשר מבשרה של הספרס -הג'נרל מנג'ר סם פרסטי.
פרסטי, שנולד ב־1976 בקונקורד, מסצ'וסטס - עיירה בת פחות מ־20 אלף תושבים הרוויה בהיסטוריה ובעושר ספרותי ומחשבתי - יכול בקלות להימנות עם מבריקי בנייה.
כבר בסוף שנות התשעים הוא החל לעבוד בספרס כמתמחה, והיכולת המזהירה שלו בניתוח ובזיהוי פוטנציאל ובהבנה עמוקה של אלמנטים בסיסיים בניהול מועדון ספורט מקצועני עזרו לו להתקדם ולטפס במעלה ההיררכיה הניהולית בספרס.
ב־1999, השנה שבה החל להתמחות בקבוצה, זכתה ספרס באליפות ה־NBA. ב־2001 היה לו חלק מרכזי בלקיחתו של טוני פארקר הצרפתי, אז רק בן 19, עם הבחירה ה־28 בדראפט. ב־2002 אר.סי ביופורד, הרול־מודל של פרסטי, שהיה במועדון מאז 1994, קודם לתפקיד הג'נרל מנג'ר, והיה לו ברור שהוא לוקח את פרסטי תחת חסותו. ב־2003 הקבוצה זכתה בעוד אליפות, כשפארקר כבר משמש כרכז הפותח שלה.
סיפור האהבה הזה נמשך עם עוד אליפות ב־2005, ואז כבר היה ברור לכולם: בסן אנטוניו יושבת ההנהלה הכי טובה בליגה. בכל שנה הם הצליחו לחדש את הקבוצה ולחזק את הצוות המסייע סביב שחקני הליבה בסדרת עסקאות קטנות ואיכותיות, שכל מנהל חכם בליגה ניסה לחקות.
ביוני 2007, היום שבו נפתחה סדרת הגמר בין הספרס לבין קליבלנד, שנגמרה שבוע מאוחר יותר עם אליפות רביעית (ואחרונה, בינתיים) של סן אנטוניו, עזב פרסטי את עמדתו כעוזרו הבכיר של ביופורד והצפין מטקסס לסיאטל, וושינגטון, שם קיבל את המושכות לניהול הסופרסוניקס - הקבוצה ששנה לאחר מכן נטשה את סיאטל, עברה לאוקלהומה סיטי, וביום ראשון תפגוש את הספרס בגמר המערב.
העבודה שפרסטי עשה, ועושה, בת'אנדר, דומה מאוד לזו שביופורד עשה, ועושה, בספרס. התוצאה היא שלל נקודות דמיון בולטות מאוד, כמו אלה שהוזכרו כאן קודם. אבל אפשר לשייך לכך עוד מקרה, קטן לכאורה, אבל מאוד מאפיין את הדרך שבה ביופורד ופרסטי עובדים בה. בחודש מרץ האחרון, כחלק מהאפטר־שוקים של הטרייד דד־ליין, דרק פישר ובוריס דיאו שוחררו על ידי קבוצותיהם והפכו לשחקנים חופשיים. שני שחקנים ותיקים ומנוסים מאוד, חכמים ובעלי אופי מאוד קבוצתי, שיכולים לעזור לכל קבוצה שרוצה להגיע רחוק בפלייאוף. מי שם עליהם את הידיים? אתם יודעים את התשובה: פישר חתם אצל פרסטי בת'אנדר, דיאו עשה אותו הדבר אצל ביופורד בספרס.
כמה זמן זה יחזיק?
הודות לפרסטי, העתיד באוקלהומה סיטי הוא המזהיר והמבטיח בליגה. אבל זה ממש לא אומר שהוא סיים את העבודה ויכול להתרווח בכיסא, לצפות בפירות השקעתו מבשילים. כיוון שכל כוכבי הקבוצה שלו צעירים, וזה כולל את סרג' איבאקה (22), לא יהיה פשוט לשמור את כולם חתומים בקבוצה תחת תקנות תקרת השכר של הליגה.
ומאחר שדוראנט חתום על חוזה מקסימום לארבע שנים נוספות ו־ווסטברוק יחל בעונה הבאה את חוזה 80 מיליון הדולר לחמש שנים שלו, הרי שעל הארדן ועל איבאקה - כשיהפכו לשחקנים חופשיים בעוד שנתיים - תיפול ה"אחריות" לקחת לעצמם חוזים פחות גדולים משהיו יכולים לקבל בקבוצות אחרות, כדי להשאיר את הקבוצה מלוכדת שנים קדימה. אם פרסטי יצליח לשכנע אותם לעשות זאת, זה רק יהיה עוד אלמנט שהוא יעתיק בהצלחה משנותיו בספרס. החלק שיהיה יותר קשה להעתיק הוא ארבע אליפויות בתשע עונות. את זה כדאי לו להתחיל כבר עכשיו.
