איך מסי ישחק בגיל 30?

מזל טוב לליאו מסי. הפרעוש בעל פני הנער הנצחי כבר לא ילד, ואתמול (א') חגג את יום הולדתו ה-25. לכבוד המאורע החליטו באתר קאנצ'ה ז'נה הארגנטיני לנתח את הקריירה של הגאון מרוסריו, ובעיקר לנסות ולחזות לאן הוא עשוי להתפתח.

במידה רבה, גיל 25 הוא אמצע הדרך עבור כדורגלן מקצועי. מאחורי מסי כבר שבע שנים ברמות הגבוהות ביותר (הוא צורף לסגל הבוגר של ברצלונה כשהיה בן 18), ואם לא יסבול מפציעות או תקלות אחרות יש לפניו מספר דומה של שנים בטופ העולמי. האם ישמור על אותה הרמה? האם יש לו עדיין מה לשפר?

בקאנצ'ה ז'נה מאמינים שמסי יכול עדיין לפתח ולגוון את המשחק שלו, ולראייה, התפקיד הנוכחי שלו בברצלונה מרכזי הרבה יותר משהיה לפני חמש או שלוש עונות. בנקודה זו, הרבה תלוי ביחסים עם המאמן וביכולת להתאים בין הכישרונות שלו לבין הסגנון של הקבוצה. עם גאון כדורגל כמו פפ גוארדיולה זה עבד בצורה מושלמת ולכאורה אין סיבה שעם המאמן החדש, טיטו וילנובה, שמכיר את מסי עוד מימיו באקדמיה של בארסה, לא יקרה דבר דומה.

ההשוואה המתבקשת היא לדייגו מראדונה, המלך הקודם של הכדורגל הארגנטיני והעולמי. ב-1985, כשהיה דייגו בן גילו הנוכחי של מסי, היה לו רזומה של סקורר בלתי ניתן לעצירה בליגה הארגנטינית (כולל עונה של 43 שערים). מצד שני, הוא חווה כשלון במונדיאל 1982 וגם השנתיים שלו בברצלונה (בשנים 1982-84), היו מאכזבות למדי, למרות כמה שערים בלתי נשכחים.

מסי. יותר דייגו או יותר רונלדיניו? צילום: אי פי אי

החל מגיל 25 מרדונה שידרג את המשחק שלו ובשלוש-ארבע השנים הבאות הציג את הכדורגל הטוב והשלם בקריירה שלו: בגיל 26 הוא הוביל את ארגנטינה, כמעט לבדו, לזכייה בגביע העולם, ושנה אחר-כך סחף את נאפולי לתואר הסקודטו הראשון בתולדותיה, הישג ששוחזר שנתיים אחר-כך. באותן שנים הוא כבש אמנם מעט פחות מאשר בתחילת הקריירה (ממוצע של 0.6 שערים למשחק בנאפולי, לעומת 0.7 בעונות בארגנטינה), אבל פיצה על זה בכך שהפך למנהיג הבלתי מעורער של הקבוצות שבהן שיחק, אחד שלוקח אחריות וסוחב את הקבוצות שלו לתארים.

הירידה באה אחרי יומולדת 30. באותה שנה הוא עוד הצליח לסחוב נבחרת ארגנטינית חלשה עד לגמר המונדיאל באיטליה, אבל שנה אחר-כך התפוצצו הבעיות של האלימות והסמים, והקריירה של דייגו התחילה להידרדר. מצד שני, יש לזכור שלמארדונה תמיד היה אופי בעייתי, מה שקשה לומר על מסי. וההסתבכויות של דייגו עם המאפיה ועם הסמים התחילו עוד בשנות העשרים שלו.

לעומת מראדונה, שחקנים ארגנטינים רבים, לדוגמא אריאל אורטגה, היו כוכבים גדולים בשנות העשרים המוקדמות שלהם, אבל לא השכילו לפתח את הכדורגל שלהם ולהפוך לעושי משחק בוגרים ומתוחכמים. גם הכסף הגדול, התהילה והלחץ התקשורתי עשו את שלהם. בנקודה זו נראה שמסי קורץ מחומר אחר.

אגב, למסי עצמו יצא לראות מקרוב נפילה שכזו. חברו לברצלונה, רונלדיניו, הפך בגיל 25 לשחקן הטוב בעולם ושנה אחר כך הוביל את ברצלונה לזכייה בגביע אירופה. אלא שבסביבות גיל 27 התחילה הירידה. רונאלדיניו הסתכסך עם מאמנו, פרנק רייקרד, ולא הצליח להפוך לדמות של מנהיג בוגר, לא אצל הקטאלונים ולא בנבחרת ברזיל. לכך נוספו ירידה בכושר ובתיאבון, ועלייה ביכולת של ההגנות היריבות להתמודד איתו, והוא דעך.

כדי להפוך למנהיג של קבוצה דרושים לשחקן חוכמת-משחק ואישיות. את הראשון יש למסי בלי סוף - הוא מוסר מופלא ומבין את המשחק בצורה מושלמת. במה שנוגע לפקטור השני נראה שיש לו עדיין לאן להתקדם. לפני שנתיים-שלוש הייתה למסי נטייה מסוימת להיעלם כשהמשחק לא הלך בכיוון שלו. ניתן היה לראות את זה בברצלונה – שמונהגת על-ידי שחקנים מבוגרים ואסרטיביים ממנו, כמו קרלס פויול, צ'אבי ודני אלבש - ובעיקר בהופעות המאכזבות עם נבחרת ארגנטינה במונדיאל ובקופה אמריקה האחרונים.

אלא שבשנתיים האחרונות תחת גוארדיולה נראה שמשהו השתנה. מסי דורש יותר את הכדור ומעורב בכל התקפה. לקראת גיל 30, בלי המהירות והרעב של היום, וגם בלי פויול וצ'אבי מאחוריו, יהיה על מסי לתפוס מקום יותר מרכזי במשחק של הקבוצה ואולי ללכת קצת אחורה במגרש, גם אם במחיר ירידה בכמות השערים.

בשורה התחתונה, ייתכן ונראה ממסי פחות גולים מאשר השיא של העונה האחרונה (82 בכל המסגרות), אבל נראה אותו מתפתח למנהיג שמחזיר את גביע אירופה לברצלונה ובעיקר מוביל את נבחרת ארגנטינה לתארים עולמיים. מנה ראשונה קיבלנו בתחילת החודש, בניצחון של האלביסלטה על ברזיל, שבו כבש מסי שלושער. בארגנטינה מקווים שזו רק ההתחלה. שיהיה לו במזל.