הדרים טים הבריטית

מה הן נבחרות־העל שמגיעות למשחקים האולימפיים שייפתחו בלונדון ביום שישי? ישנה נבחרת ארצות הברית בכדורסל וגם נבחרת האצנים המשובחת של ג'מייקה. אבל אם אתם בריטים, אתם לא תחשבו על לברון ג'יימס ולא על יוסאיין בולט כעל "חברי נבחרת חלומות", אלא על בראדלי וויגינס, מארק קאבנדיש, כריס הוי, כריס פרום, ויקטוריה פנדלטון, אמה פולי וניקול קוק. אלו השמות שירוצו לכם בחלומות. יותר נכון — ירכבו.

ולשם שינוי, אין כאן עניין של עודף ציפיות והייפ מוגזם תוצרת הצהובונים הבריטיים, כמו זה שתמיד מפיל על נבחרת הכדורגל יותר מדי ציפיות (ולעתים גם על נבחרות הרוגבי והקריקט). ממש לא.

בראדלי וויגינס חוגג את הזכייה בטור דה פראס. כברב-2000 הגדירו אותו ככישרון שיש להשקיע בו צילום: רויטרס

"הקיץ המושלם"

אוסף רוכבי האופניים הזה מחזיק כיום בשלל תארים: וויגינס הפך בתחילת השבוע לבריטי הראשון בהיסטוריה שמנצח בטור דה פראנס, כשהוא רוכב עבור קבוצת סקיי הבריטית; כריס פרום, עמיתו לדגל ולקבוצה, הגיע למקום השני; קאבנדיש הוא אלוף העולם במירוצי כביש ומי שליקט את החולצה הירוקה (של הספרינטרים) בטור בשנה שעברה; לכריס הוי יש בבית חמש מדליות אולימפיות, ארבע מהן מזהב, ומתוכן שלוש ממשחקי בייג'ינג 2008; פנדלטון היא האלופה האולימפית בספרינט; קוק הביאה זהב ב־2008 במירוץ הכביש; ופולי סיימה שנייה במירוץ נגד השעון.

וויליאם פות'רינגהאם מ"הגרדיאן" הבריטי כבר לא היה יכול להתאפק ובשבוע שעבר, כשוויגינס ופרום היו רק בדרכם לסיים בראש הטור דה פראנס, צייר את "הקיץ המושלם" של ענף האופניים הבריטי: זכייה של וויגינס או פרום בטור, ניצחון ומדליית זהב מקאבנדיש במירוץ הכביש, המדליה הראשונה שתחולק במשחקים, וסך הכל שלל רב של מדליות מכל הצבעים בכל קטגוריות הרכיבה השונות.

אחרי עוד כישלון של נבחרת הכדורגל, שהודחה ברבע גמר היורו אחרי שהציגה כדורגל גרוע במיוחד, היה נדמה שדווקא אנדי מארי יהיה חתום על "הקיץ הבריטי המושלם", עם זכייה היסטורית בטורניר ווימבלדון ושעיטה כל הדרך אל מדליית הזהב האולימפית בטניס — שכן הטורניר האולימפי ייערך על אותן מדשאות של האול אינגלנד קלאב בווימבלדון.

ואולם, מארי הפסיד בגמר, וגם אם זה באמת יהיה סיפור יפהפה וסוחף במקרה ששוב יגיע למעמד ויבטיח מדליה בריטית ראשונה ביחידים מאז שחזר הטניס אל התוכנית האולימפית בסיאול 1988, הרי שנכון לעכשיו הדיבור החם במרכז לונדון הוא על חולצות צהובות וירוקות, על "טים סקיי", על טקטיקה קבוצתית ועל איך שורדים עליות או מתמודדים במבחנים נגד השעון. "תשכחו מוויין רוני ומהמעללים האחרונים שלו. 'קאב', 'וויג' והטור הם הנושאים הכי מדוברים משני עברי התמזה", כתב ביום ראשון אנדרו הוד מ־NBC, כשדיווח מלונדון על התכונה נוכח הצלחתם של הרוכבים הבריטים במהדורה ה־99 של הטור דה פראנס.

רוכבים בטור דה פראנס. הבריטים מצאו ספורט שהכי טבעי להם צילום: אם סי טי

אופניים? הכי טבעי

ההייפ הזה לא נוצר עכשיו וגם לא החל בבייג'ינג 2008, שם כאמור קצרו הבריטים הצלחה חסרת תקדים כשקטפו שמונה מתוך 18 מדליות הזהב שחולקו וסיימו עם שלל כולל של 14 מדליות, הרחק הרחק מעל המקום השני בזהב (שני של צרפת ושל ספרד כל אחת) ומעל ארה"ב, סגניתה בדירוג הכללי (חמש מדליות). ההתרגשות הזו היא תולדה של שילוב מנצח בין ניהול נכון ברמה הלאומית במקביל להתעוררות עממית. דמיינו לרגע שהמהפכה באיגוד הג'ודו הישראלי היתה מלווה בשנים האחרונות בהפיכתו של הג'ודו לבילוי המועדף על ילדים ונערים בכל רחבי ישראל — מה שהיה מתורגם להצלחות גדולות בתחרויות בכל הגילים, ולאורך כל השנה. הצלחות שבעצמן היו מביאות עוד ילדים לעסוק בג'ודו, וכן הלאה.

אז נכון, למרות המאמצים הכנים והטובים של ראשי איגוד הג'ודו החדש לצרף כמה שיותר ילדים וילדות לפעילות הספורטיבית המצוינת הזו, סביר להניח שג'ודו לא יהפוך לספורט העממי הבולט בישראל. אבל אופניים? מה יותר טבעי מאשר רכיבה על אופניים עבור הבריטי שגר במדינה קרירה? מה יותר הגיוני מאשר רכיבה על אופניים עבור הלונדוני, שמרכז העיר שלו והתחבורה הציבורית בה הם מהצפופים בעולם?

בראדלי וויגינס מקבוצת בריטיש סייקלינג. סקיי השקיעה יותר מ-40 מיליון ליש"ט בקבוצה צילום: אי פי איי

על הדרך ועל הכביש

את יריית הפתיחה לזינוק המטאורי בסטטוס של ענפי הרכיבה בבריטניה ציין פות'רינגהאם כבר ב־1992, שם זכייתו של כריס בורדמן במדליית זהב בריטית ראשונה זה 72 שנה הולידה יחסי ציבור מעולים, אך קצרי מועד. אבל שם ניטעו הזרעים — ראשי הענף, ובייחוד מי שעמד בראש הנבחרת הלאומית עד 2003 ושהיה מאמנו של בורדמן, פיטר קין. קין וראשי הענף הבינו את הפוטנציאל והחלו לבנות תוכנית חומש לענף. התוכנית ההיא התרכזה במסלול הרכיבה בוולודרום ולא במירוצי הכביש, בעיקר משום שבאותן שנים מכת הסמים בענף מירוצי הכביש היתה בשיאה הגרוע ביותר, וגם מתוך הנחה שאם ישקיעו מספיק בענף אחד (שולי יחסית), ייצאו ממנו הצלחות שיובילו לעניין רב יותר בו.

כבר ב־2000 בריטניה זכתה בזהב נוסף, וויגינס והוי היו בני 20 ו־24 בלבד (בהתאמה) בזמן משחקי סידני וחזרו הביתה עם מדליות גם הם. המעבר מהתרכזות בלעדית במסלול (טראק) אל הכביש (רואד) התרחש כאשר דיוויד בריילספורד — "איש כביש" — החליף את קין והרחיב את המורשת שלו. ההתמקדות באימון נעשתה על מספר מועט של רוכבים מקצוענים שיובילו את הענף. מאמצים רבים, מקצועיים ופיננסיים, הופנו לקידום אותם מקצוענים. אבל במקביל, ללונדון הגיעה התופעה שעברה והתנחלה כמעט בכל עיר גדולה אחרת בעולם - החלו לצוץ בכל רחבי המטרופולין זרם בלתי פוסק של תושבים המגיעים לעבודה או ללימודים על אופניהם.

מספר החברים בבריטיש סייקלינג הכפיל עצמו מאז 2008 ל־50 אלף. סקר שנערך לאחרונה קבע כי כמעט 2 מיליון בריטים רוכבים על אופניים לפחות פעם בשבוע, וב־2010 השיק בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון, שירות השכרת אופניים עירוני עם 8,000 כלים, מאות תחנות עגינה, וללא עלות שימוש של עד חצי שעה.

ומה קרה במישור המקצועי? הזינוק בקצב איסוף המדליות האולימפיות, שהתרכז בעיקר על המסלול בוולודרום, זכה לשותף לדרך עם ההישגים במירוצי הכביש. אחרי שב־2004 וב־2005 לא היה אף רוכב בריטי בטור, ב־2007 הטור יצא לדרך מלונדון עם שני קטעים בדרום אנגליה והוסיף לתשומת הלב שלה זכה הענף — שעבד קשה לנקות עצמו מסמים — מה שתרם לתדמיתו ולכוח משיכתו.

ואז באה סקיי

ב־2009 סקיי החלה לתמוך באופן רשמי בנבחרת הלאומית בהשקעה כספית גדולה. הקיץ האריכו את החוזה עם קבוצת בריטיש סייקלינג לחמש שנים עבור סכום של כ־40 מיליון ליש"ט. וב־2011 הרוכבים הבריטים ניצחו מספר שיא של 46 אירועי כביש רשמיים, בראשות קאבנדיש, שהפך לאלוף העולם. הצלחת הפרויקט הלאומי הגיעה לשיאה כאמור ביום ראשון, כשוויגינס ופרום, רוכבי קבוצת סקיי, עמדו זה לצד זה על הפודיום בסוף הטור דה פראנס.

כך שבאמת הכל מוכן לקיץ מושלם עבור ענף האופניים הבריטי. עכשיו רק צריך שמישהו יפסיק את הגשם הזה כדי שמישהו גם יבוא לראות את כל זה קורה.