איפון לעסקנות
בתוך קצת יותר משנה הצליחו חברי ההנהלה החדשים של איגוד הג'ודו לשקם אותו אחרי שנים של ניהול כושל והזנחה תדמיתית. מתנדבים שמגיעים מתחומים שונים, מעריכת דין ועד הייטק, הביאו איתם לאיגוד ניקיון כפיים וידע בניהול. לתשומת לב ההתאחדות לכדורגל
09:3822.05.12
במשחקים האולימפיים ב־2004 לא פחות מחמישה ספורטאים ייצגו את ישראל בענף הג'ודו. אחד מהם,אריק זאבי, גם חזר מאתונה עם מדליית ארד, מדליה שלישית של ישראל אי פעם בענף הזה (מתוך השבע שישראל זכתה בהן אי פעם).
ההישגים האלה הגיעו תריסר שנים אחרי שגם המדליות האולימפיות הראשונות באו מהג'ודו, עם מדליית הכסף ההיסטורית של יעל ארד והארד ההיסטורית של אורן סמדג'ה בברצלונה. הטענה כי מדובר בענף האולימפי הבכיר בישראל היתה קלה מאוד לגיבוי. אבל ב־2008 מספר הישראלים שלבשו חלוק ועלו למזרן בבייג'ינג ירד לשלושה, רק שניים מהם היו במשחקים הקודמים. ולפני כשנה וחצי באיגוד הג'ודו היו שחששו שגם ב־2012 המספר ימשיך לצנוח, הפעם לנציגה אחת בלבד, המספר הנמוך מאז 1988.
אז איך זה שבחודש שעבר המשלחת הישראלית חזרה מאליפות אירופה עם ארבע מדליות ועם המקום החמישי הכללי ביבשת? איך זה שכיום, כשנותרו רק קצת יותר מחודשיים לפתיחת המשחקים בלונדון, יכול להיות ששוב נחזה במספר שיא של חמישה ג'ודוקות ישראלים בטורניר האולימפי?
ובכן, אם מסתכלים על מה שקרה בג'ודו הישראלי בשנתיים האחרונות, אירוע מרכזי אחד בולט מעל כל היתר, והוא לא התרחש על המזרן: בין דצמבר 2010 לינואר 2012 עבר האיגוד תהליך של פירוק והרכבה מחדש. והיום קשה למצוא אנשים מתוך הענף שלא יקשרו את התהליך בהצלחות המקצועיות של החודשים האחרונים.
יואל רוזברוב. יש מחליפים צעירים ללוחמים הוותיקים צילום: טל שחר
המשפחה השלטת
אפשר להתחיל את הסיפור ב־1993 כשאדי קואז, שייצג את ישראל במשחקי לוס אנג'לס 1984, הקים את אגודת הג'ודו "ג'ודוקאן". זה נמשך כשב־1996 קואז הפך ליו"ר איגוד הג'ודו. אדי, אלוף ישראל 12 פעמים בעבר, ואחיו שוקי, בעצמו אלוף ישראל 13 פעמים שאימן את הנבחרת באתונה ובבייג'ינג, ניהלו את הענף במשך כמעט עשור וחצי. "שלטו בענף" יהיה יותר נכון לומר, אם לשפוט על פי התחושות שמציפות את האנשים שכיום נמצאים בתפקידים הבכירים באיגוד.
תלונות על קיפוח ספורטאים מסוימים והעדפה של אחרים על רקע שאיננו מקצועי (בעיקר נאמרים הדברים בהקשר של העדפת ספורטאים מאגודת ג'ודוקאן) נשמעו לאורך שנים. "דור שלם כמעט נמחק ברמה ההישגית", זו טענה שעולה גם כיום, כשכל מי שבוחן את פער הגילאים בין הדור הצעיר והמבטיח של הג'ודו לבין זאבי מגלה בור של כ־10 שנים, שבהן התקשו ג'ודוקות ישראלים ליצור הצלחות בינלאומיות. אל הדברים האלה התווספו גם טענות חמורות לא פחות על ניהול לא תקין עד לרמה של הערמת חובות על האיגוד ומינוי מקורבים לא ראויים לתפקידים שונים.
בשנים האחרונות הביקורות הגיעו בקצב גבוה יותר מקצב ההצלחות שהג'ודו קצר. לפני כארבע שנים הורה רשם העמותות לפתוח בתוכנית הבראה ראשונה, וכשהיא נכשלה יצאה לדרך תוכנית הבראה שנייה, ב־2009, שבראשה עמד עו"ד נמרוד טפר. גם היא נכשלה, וההאשמות על כך נופלות בעיקר על קואז. אז החליט שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, איתן אורנשטיין, למנות את טפר למפרק האיגוד. בהחלטתו ציין כי "ניגוד העניינים שבו מצוי מר קואז הנו חמור וממשי, תוך העדפת האגודות המסונפות לג'ודוקאן על פני האינטרסים של האיגוד וקידום אינטרסים אישיים שלו בניגוד לדין".
"ההנהלה הקודמת הכניסה הרבה מאוד שנאה ושיקולים לא ספורטיביים למערכת", אומר היום סמדג'ה, שמונה למאמן נבחרת ישראל החדש כחלק מתהליך הפירוק (וההרכבה) שהוביל עו"ד טפר.
יעל ארד. כיום מורכבת הנהלת האיגוד מאנשים שרקע בג'ודו לא היה הקריטריון הראשון לבחירתם. עם רקע מתחומים שונים, מעריכת דין ועד הייטק, חברי ההנהלה החדשים מביאים איתם לשולחן קודם כל דבר אחד: יכולת וידע בניהול צילום: אוראל כהן
"צריך כסף"
כממונה על הצד הניהולי, טפר עבד לצד יעל ארד, שהיתה אמונה על הפן המקצועי, ומיכאל פינדר המנכ"ל - ויחד הצוות הזה החל לבנות את הנהלת האיגוד כולה, מחדש. כיום מורכבת הנהלת האיגוד מאנשים שרקע בג'ודו לא היה הקריטריון הראשון לבחירתם. עם רקע מתחומים שונים, מעריכת דין ועד הייטק, חברי ההנהלה החדשים מביאים איתם לשולחן קודם כל דבר אחד: יכולת וידע בניהול.
בבחירות להנהלה מונה גם יו"ר חדש לאיגוד, משה פונטי, שעם אדי קואז ייצג את הג'ודו הישראלי ב־1984.
פונטי, שאימן את סמדג'ה כשזה זכה במדליה בברצלונה, נכנס לתפקיד אחרי שנעשתה כבר לא מעט עבודת שטח, ומודה שהוא "ממשיך את מה שטפר התחיל. הוא בנה את היסודות, והדבר הכי חשוב הוא שהאווירה השתנתה". את הקרדיט להצלחה המקצועית הוא נותן לתשתית המצוינת של הענף, אבל מציין שמה שהוליד את ההצלחות האחרונות היה קודם כל "האחדות של הספורטאים, המאמנים, המנהלים, שיתוף הפעולה בין כולם". תנאים בסיסיים שלא ממש התקיימו תחת ההנהלה הקודמת. "היום, עם אנשים חדשים, עברנו את זה", אומר סמדג'ה.
טפר עצמו די מופתע מהמהירות שבה הגיעו ההישגים המקצועיים. "המטרה היתה לחזור למסלול בריו 2016, אבל אני שמח מאוד שהפירות הבשילו בטווח כל כך קצר לאחר הפירוק, ראשית באליפות אירופה, ושנית בעמידה של שלושה ספורטאים בקריטריון הבינלאומי". טפר מתכוון לסוסו פללאשווילי (ארד באליפות אירופה) ולצעירים גולן פולק וטומי ארשנסקי, שלא עמדו בקריטריון הישראלי הנוקשה מעט יותר, ושיעלו לוועדת חריגים של הוועד האולימפי הישראלי בחודש הבא. אם כל השלושה ישמעו "כן", לישראל שוב יהיו חמישה ג'ודוקות במשחקים האולימפיים, עם אליס שלזינגר ואריק זאבי, שהקריירה שלו נולדה מחדש לאחרונה, בזכות זכייה רביעית באליפות היבשת.
אבי לוזון. אנחנו יכולים לחשוב על עוד ענף ישראלי שיוכל לשפר את התדמית שלו רק אם יוחלף העומד בראשו צילום: ראובן שוורץ
"עניין של תדמית"
דווקא ההצלחה הזריזה הזו מביאה את קואז לשאול היום "האם נראה למישהו הגיוני שרק מחליפים הנהלה ופתאום יש הצלחה? כאילו לא היתה עבודה של שנים קודם לכן?". ולקואז, שדוחה את ההאשמות על העדפה ומוסיף כי כמי שאוהב את הג'ודו הוא מאחל הצלחה מכל הלב לספורטאים ולאיגוד, באמת יש כאן נקודה טובה. אבל כמי שכל חייו עסק בספורט הישגי, גם הוא לבטח יודע שעם השורה התחתונה, זו של התוצאות, קשה להתווכח.
ואם עד לפני כשנתיים קשה היה להסתכל מעבר לכתפיו הרחבות של זאבי ולראות עתיד טוב לג'ודו הישראלי, הרי שעכשיו התמונה ורודה בהרבה. ארשנסקי ופולק רק בני 20, והם רק קצה הקרחון. "עדיין יש בעיות כלכליות", מזכיר פונטי, "אבל הבור של העשור האחרון יתמלא, ואני מקווה להכפיל את כמות העוסקים בג'ודו בארבע השנים הקרובות". איך הוא מתכוון לעשות את זה? "עבודת שיווק טובה, ניהול נכון והישגים", מצביע פונטי על האלמנטים החשובים, אבל לא שוכח את הרכיב המרכזי: "שינוי התדמית לטובה שהענף עבר". ואנחנו יכולים לחשוב על עוד ענף ישראלי שיוכל לשפר את התדמית שלו רק אם יוחלף העומד בראשו.
