על קרח דק

העובדות היבשות הן אלה: ב־15 בחודש יפוג תוקף ההסכם שנחתם ב־2005 בין איגוד שחקני ה־NHL לבין בעלי הקבוצות. אז מה הביג דיל? נגמר הסכם, חותמים הסכם חדש וממשיכים הלאה. אז זהו, שממש לא. מתברר שימים ספורים לפני שאמורים להיפתח מחנות האימונים ומשחקי טרום העונה מוצאים את עצמם שני הצדדים במשא ומתן עם פערי עמדות שכרגע נראים בלתי ניתנים לגישור, עד שנדמה שהם אינם מסוגלים להסכים אפילו אם בחוץ חורף או קיץ.

לוס אנג'לס קינגס, אלופי העונה שעברה. עונת NHL אחת כבר בוטלה - האם שוב תעשה לעצמה את הנזק הזה? צילום: איי אף פי

דז'ה וו

ההסכמים שבין השחקנים בארבע הליגות המקצועניות בארצות הברית לבין בעלי הקבוצות מפותלים ומלאים סעיפים ותתי־סעיפים, אבל בבסיסם הם די פשוטים ובאים להסדיר נושאים כמו תקרת שכר מקסימלית לקבוצה, רצפת שכר מינימלית, חלוקת רווחים בין הקבוצות החלשות והחזקות, אחוזי חלוקת רווחים בין בעלי הקבוצות לשחקנים ומשכורות מינימום לשחקנים מתחילים. אבני הבניין הללו משותפות באופן עקרוני לכל ארבע הליגות ולכל אחת מהן חריגות והתאמות המיוחדות לה, למשל היעדר תקרת שכר בליגת הבייסבול. מבין ארבע הליגות ידעה ליגת ההוקי בשני העשורים האחרונים את מספר סכסוכי העבודה הרב ביותר. ארבע פעמים בוטלה או קוצרה עונת משחקים בפרק הזמן הזה. עונת 2004–2005 היתה העונה הראשונה בהיסטוריה של הספורט האמריקאי שבה הושבתה ליגה מקצוענית לעונה שלמה. בתום השביתה נוסח ההסכם, שיתפוגג כאמור ב־15 בחודש. ועכשיו נראה כאילו הסיפור חוזר על עצמו.

מי אשם?

ענני הסערה החלו להיאסף באופק כבר בסוף העונה הקודמת כשהקומישינר גארי בטמן (שמונה בשנת 1994 ע"י בעלי הקבוצות) העיר במסיבת עיתונאים שכדאי לשחקנים (ולא לבעלי הקבוצות) להתחיל לחשוב על ההסכם החדש במונחים של ויתור והתגמשות. אבל אם בשנת 2005 נטו האוהדים לכיוון בעלי הקבוצות, הרי שהבלוגים באלפיהם מצביעים הפעם בבירור על מגמה של תמיכה בשחקנים. בלוגרים רבים אף קוראים בגלוי לפיטוריו של בטמן שמנהל את המשבר הזה דרך עיני בעלי הקבוצות ולא דרך עיני מי שאמור לדאוג לליגה כולה. יתרה מכך, בטמן, שזכה לשבחים רבים בשנות כהונתו הראשונות על ש"העמיד את הליגה על הרגליים" והביא אותה לרווחיות, נתפס כיום כמי ש"איבד את זה" וכקומישינר שבשנות כהונתו הליגה כנראה הולכת בפעם השלישית לאבד לפחות חלק מעונת משחקים. אלו שמינו אותו, בעלי הקבוצות, נתפסים הפעם ככאלה שפשוט רוצים למקסם רווחים. אם נזכור שמשנת 2005 גדלו רווחי הליגה ב־33% הרי שקשה להזדהות עם דמעות התנין של המיליארדרים. גם נימוקי "המצב הקשה" נתפסים כיום כהתבכיינות מצד בעלי ההון, וודאי אחרי קיץ שבו הוחתמו כמה שחקנים על חוזים ארוכי טווח תמורת סכומים של הרבה מאוד עשרות מיליונים.

ברק אובמה עם הסטנלי קאפ. גם נימוקי "המצב הקשה" נתפסים כיום כהתבכיינות מצד בעלי ההון, וודאי אחרי קיץ שבו הוחתמו כמה שחקנים על חוזים ארוכי טווח תמורת סכומים של הרבה מאוד עשרות מיליונים צילום: אי פי אי

רבים על סנטים

המכשול המרכזי בדרך להשגת הסכם חדש הוא נושא אחוזי חלוקת הרווחים בין השחקנים לבעלי הקבוצות. בהסכם הקודם נקבע שהשחקנים יקבלו 54 סנט על כל דולר שנכנס לקופה. בשנים שרווחי הקבוצות עלו כאמור ב־33% עלה חלקם של השחקנים ב־3 סנטים לדולר בלבד. בפתיחת המו"מ הנוכחי דרשו בעלי הקבוצות להפחית את חלקם של השחקנים ל־43 סנט לדולר והסכימו לשפר את הצעתם עד 46 סנט. מבחינתם מדובר בתוספת של 460 מיליון דולר. מבחינת השחקנים מדובר בקיצוץ של 11 סנט לכל דולר. "איך אפשר לטעון שאיננו עושים שום צעד לקראתם אחרי שהוספנו כמעט חצי מיליארד דולר", טוען בטמן. ובצד השני של השולחן: "כשהליגה מציגה רווחי שיא בכל שנה, אין זה ראוי שאנחנו נספוג ירידה בשכר", כך אמר דונלד פהר, יו"ר איגוד השחקנים.

בעלי הקבוצות מצביעים כדוגמה על אחוזי החלוקה ב־NBA, שעומדים על 50:50, ועל ה־NFL, שם מקבלים השחקנים אפילו פחות. פרט קטן שבעלי הקבוצות שכחו לציין הוא שאף שחקן בשתי הליגות האלה לא איבד אפילו סנט אחד מחוזים שכבר נחתמו. בעלי הקבוצות ב־NHL רוצים לפתוח הסכמים חתומים ולהחיל עליהם את הקיצוצים שלהם הם שואפים. ועוד עובדה מעניינת: בעונה שאחרי חתימת ההסכם החדש בליגת הפוטבול עלתה המשכורת הממוצעת בליגה מ־2 מיליון דולר לעונה ל־2.25 מיליון. גם המשכורות הממוצעות אגב ב־NBA גבוהות בהרבה מאלו שבליגת ההוקי. ואם זה לא מספיק יש גם העניין הקטן הזה של תקרת השכר. בעלי הקבוצות רוצים להוריד את התקרה לאזור ה־55 מיליון דולר לקבוצה. השחקנים מדברים על כמעט 70 מיליון. יחי ההבדל הקטן.

אלכס אובצ'קין. הליגה הזו סובלת באופן כרוני מנטיות אובדניות צילום: רויטרס

הליגה תבוטל?

ככל שעוברים הימים, התסריט של ביטול העונה או לפחות קיצורה הופך לריאלי יותר ויותר. לא צריך להיות גאון כדי להבין למה תגרום עונה שתלך לאיבוד לתדמית הענף, ליחס מצד האוהדים והכי חשוב להתעניינות (או לחוסר ההתעניינות) מצד המדיה. ביטול העונה יגרום לנדידת שחקנים רבים לליגות באירופה (בעיקר לליגה הרוסית), להתרחקות של הטלוויזיה מההוקי ולהרס של כל מה שהליגה הצליחה להשיג מבחינה תדמיתית ומסחרית בשבע השנים מאז השביתה האחרונה. כל עונה מבוטלת או מקוצרת לקחה בעבר את ההוקי עשרה צעדים לאחור מבחינת פופולריות וחשיפה. וכל זה בענף שבאופן מסורתי תופס את המקום הרביעי אחרי הפוטבול, הבייסבול והכדורסל. נראה כי הליגה הזו סובלת באופן כרוני מנטיות אובדניות. והקטע העצוב הוא ששני הצדדים יודעים שכולם ישלמו את מחיר ההשבתה. שחקנים, בעלי קבוצות ויותר מכולם האוהדים. זה הזמן להיות ילדים גדולים ולסגור עניין. אחרת, כמו שאומרים בפולנית, זה ייגמר בבכי.

אגב, גם במקרה המאוד בלתי סביר שההסכם החדש ייחתם עד שתקראו את הכתבה, שווה לשמור את הטור הזה. עם הנטייה של הליגה הזו לירות לעצמה ברגל, הוא יהיה רלבנטי שוב בעוד כמה שנים.