"לאנס, הם לא יכולים לפגוע בך, יקירי"

"לא, הם לא יכולים לפגוע בך, יקירי. הם לא יכולים לפגוע בך עכשיו", זועק מוריסי, סולן הסמיתס, בסיומו של "Paint a Vulgar Picture" המתאר כיצד להקת של מנהלים, סוכנים ואופורטוניסטים שונים קורעים לעצמם את ליטרת הבשר שידם משגת מגופו של כוכב נופל. כשני עשורים וחצי לאחר שיצא השיר ההוא, אפשר להשתמש בו כדי לתאר את מה שעובר על לאנס ארמסטרונג בשבועות האחרונים.

סיפור רדיפתו של לאנס ארמסטרונג על ידי גופים שונים, במטרה להרשיעו בשימוש בסמים ושלילת כל תאריו, נמשך שנים. לאחרונה, החקירה המי-יודע-כמה במספר, שהפעם התבצעה על ידי USADA (הסוכנות האמריקאית נגד שימוש בסמים בספורט), מצאה שלאנס ארמסטרונג אשם והמליצה למחוק את שבע זכיותיו בטור דה פראנס. כעת פורסם הדו"ח הסופי של החקירה שכולל למעלה מ-20 עדויות בשבועה כי לאנס הזריק לעצמו חומרים ממריצים, אבל אפס מבחנות חיוביות. את הכותרות תפס ציטוט מהדו"ח שאומר שלאנס ארמסטרונג ניהל את מערכת השקרים המוצלחת בתולדות הספורט. כל כך מוצלחת, שכל מי שרכב סביבו בשנות השיא שלו, בקבוצות שלו או נגדו, נתפס על שימוש בסמים, ורק הוא – הנבדק מכולם – מעולם לא סיפק מבחנת שתן או דם חיובית אחת.

לאנס ארמסטרונג. מחסל שכיר? צילום: אי פי

אבל זה מה שהדו"ח – בן כאלף עמודים! – קובע. ויש עדויות. וארמסטרונג עצמו הודיע כבר אחרי הפרסום הראשוני מלפני כמה שבועות שהוא לא מנסה לנקות את שמו יותר. שהוא מרים את ידיו במאבק המשפטי. שיש לו קרבות חשובים יותר לנהל. 

סוכן CIA. מחסל שכיר

וכך, היום נראה שזה כבר עניין מוגמר – לאנס ארמסטרונג נטל חומרים אסורים. לאנס ארמסטרונג הוא ארכי-נבל, ארכי-שקרן. למען האמת, אולי אפילו מדובר באדם מסוכן. הרי מי עוד היה מסוגל לארגן מסכת שקרים ורמאויות בסדר גודל שכזה, ולעמוד אלפי פעמים מול מצלמות ועיתונאים ולומר בפה מלא, בלי למצמץ ובלי שמץ של רעידות בקולו, שלא, הוא לא לקח סמים? כשבפועל הוא כן? זו התנהגות כל כך קרת רוח וחסרת מצפון שאפשר לחשוב שארמסטרונג הוא סוכן CIA, מחסל שכיר.

ובהנחה שזו המציאות, שזו עובדה, שזו האמת האחת והיחידה, בהנחה הזו, ישנה שאלה אחת, ספורטיבית, שחייבת להישאל: מה זה משנה? הרי כל מי שהתחרה בארמסטרונג בשנים בהן זכה, כל מי שסיים שני לו במרוצים ההם, כל מי שנמנה על חבורת הצמרת של רוכבי האופניים בעולם באותם ימים – כולם נתפסו על שימוש בסמים. אז אם גם לאנס השתמש, האם זה נתן לו יתרון מסוים? הרי כל מה שאנחנו רוצים זה "שדה התמודדות שוויוני". ואם כולם עשו את זה, איזה יתרון היה למי ש... ובכן, עשה את זה? לא היה. לכן, אם מבין כל הרוכבים המעולים שלקחו סמים, ניצח אחד שגם לקח סמים, האין זו אומר שהוא היה מעולה יותר מכל היתר?

שנייה... אבל

ובהנחה שזו המציאות, שזו עובדה, שזו האמת האחת והיחידה, בהנחה הזו, ישנה עוד שאלה, לא ספורטיבית בכלל, שחייבת להישאל: מה זה משנה? כי לאנס ארמסטרונג הוא כבר הרבה מעבר לספורטאי על. מעבר לדמות לחיקוי. הוא מייצג מאבק במחלה הכי קשה של הדור שלנו, וניצחון. וגבורה. והתעלות רוח. והתעלות גוף. והשראה. עבור עשרות המיליונים שקנו את הצמידים הצהובים ותרמו למאבק, והמיליונים שקראו את ספריו שחיזקו אותם במאבקיהם הפרטיים – לאנס ארמסטרונג בשבילם הוא הרבה מעבר לרוכב אופניים מחונן, הרבה מעבר לבחור עם חולצה צהובה, הרבה מעבר לספורטאי תחרותי שהזריק או לא הזריק לעצמו סמים, בעידן בו כל חבריו לקבוצה ומתחריו הזריקו. הוא רעיון. ורעיון אי אפשר להרוג. לא משנה מה יחליטו לעשות לערך שלו בוויקיפדיה.

וכך, בלי אף מבחנה חיובית, ואחרי חקירות חוזרות ונשנות, ומספר עצום של עדויות, ואחרי שלאנס עצמו הרים ידיים, עם מה אנחנו נשארים? עם ענף אופניים מחוסל, שכרת את הגזע שהצמיח את ענפיו. עם ענף שחוזר לממדיו הטבעיים, לפני התערבותו של ארמסטרונג, כלומר – תחביב של צרפתים ובלגים ולוקסמבורגים. ועם מה נשאר המאבק במחלה? עם מגייס התרומות הגדולות בתולדות האנושות כשתדמיתו שסועה, הבעת פניו חתומה, ובלי היכולת להתחרות באירועים רשמיים, שיעזרו לגייס עוד כספים. ועם תהיה, מי ניצח? והתשובה היא אף אחד. ככה זה במלחמות חורמה. שזה בדיוק מה שהגופים השונים ניהלו נגד ארמסטרונג. אין מנצח. יש רק מפסידים. ויש רעיון אחד שעדיין חי. בו הם לא יוכלו לפגוע. אלא אם כן הם רוצים לצאת למלחמת חורמה גם נגד רוח האדם.