מה "הסוד" של הגרמניות?
מהן הסיבות לכך שהגרמניות השתלטו השנה על הצ'מפיונס ליג?
1. הגודל כן קובע
גרמניה היא המדינה השנייה הכי מאוכלסת באירופה אחרי רוסיה. עם 81 מיליון תושבים היא גדולה פי 1.2 מצרפת. פי 1.4 מאנגליה, פי 1.7 מספרד וכו'. מצב זה מביא לכך שבאופן טבעי יהיו יותר אנשים שמשחקים כדורגל ברמה החובבנית וברמת שורשי הכדורגל.
3.8 מיליון בוגרים שמשחקים כדורגל חובבני, 1.9 מיליון צעירים (עד גיל 18) שמשחקים כדורגל בקבוצות נוער, נערים וילדים, 735 אלף נשים שמשחקות כדורגל חובבני, 342 אלף ילדות שמשחקות כדורגל ויותר מ־71 אלף מאמנים. אלו המספרים האבסולוטיים הכי גבוהים באירופה, אבל גם ביחס שחקנים/אוכלוסייה הם גבוהים מאוד. אם בגרמניה בערך יש כדורגלן חובבן על כל 20 בוגרים, אז בספרד זה בערך כדורגלן חובבן על כל 40 בוגרים.
כל השחקנים משחקים בכ-170 אלף קבוצות השייכות ל־25,641 מועדונים. הפירמידה הרחבה והממוסדת הזאת מאפשרת העברת תכנים אבל גם בסיס פופולרי רחב למשחק. וככל שיש יותר אנשים שמשחקים כדורגל, ככה יש יותר ילדים שרוצים לשחק כדורגל — כי אבא ואמא עושים את זה. ואם לא לשחק — אז להיות אוהד, שזה גם כן עוזר לכדורגל במדינה. המספר הרב של נשים כדורגלניות, אני משער לעצמי, גם כן עוזר לפיתוח כדורגלנים מגיל צעיר — וככל שמתחילים ללמוד את שפת הכדורגל בגיל צעיר יותר, כך יותר דוברים אותה בצורה שוטפת יותר בבגרות.
באיירן מינכן. לא היתה מגיעה לרמה שהיא הגיעה עם בעלים מיליארדים? צילום: איי אף פי
2. מעט מקצוענים
למרות הכמויות של הכדורגלנים בגרמניה (אגב, מסע בכבישי גרמניה בסוף השבוע יחשוף בפניכם את מספר המגרשים האדיר שעליהם משחקים הגרמנים בכל סוף שבוע) ישנן רק 36 קבוצות מקצועניות בה. 18 בבונדסליגה ו־18 בבונדסליגה 2. אלה שתי ליגות מקצועניות פחות מאשר באנגליה ורק שמונה קבוצות מקצועניות יותר מאשר בישראל (לגרמניה יש פי עשרה יותר תושבים).
מה זה אומר? זה אומר שמי שהופך למקצוען בגרמניה הוא באמת מקצוען. רק הקצפת המובחרת ביותר צפה למעלה. בגרמניה ישנם רק 982 כדורגלנים מקצוענים — 4,459 פחות מקצוענים מאשר באנגליה. אבל פחות מקצוענים מאשר ביוון, בלגיה, אזרבייג'ן, בולגריה וגם ישראל. פחות מקצוענים זה אומר יותר השקעה בכל מקצוען. יותר השקעה פיננסית, רפואית, מקצועית ובכלל. זה חידוד חוד מאוד מובחר והפיכתו לחד ביותר. ליגות קטנות יותר — הופכות כל משחק לחשוב יותר אבל גם מאפשרות זמן התאוששות רב יותר והכנה טובה יותר לכל משחק. בקיצור, כדורגל למקצוענים הוא למקצוענים, ושווה להפריד כמה שיותר בין מקצוענים ללא מקצוענים. גרמניה היא עוד הוכחה לכך.
3. אין מיליארדים
על פי חוק המועדונים הגרמניים צריכים להיות בבעלות של50% + מניה של חברי המועדון — כלומר האוהדים. מלבד שני מועדונים שבבעלות חברות, אשר בבעלות בעלי מניות רבים — וולפסבורג (אשר בבעלות פולקסווגן) ולברקוזן (אשר בבעלות באייר) — ועוד קבוצה אחת ש־50% ממנה בבעלות מיליארדר (הופנהיים שבבעלות דיטמר הופ) — כל הקבוצות בבעלות האוהדים. זה אומר שהמשקיעים החיצוניים אינם בעלי רוב מניות. זה אומר שהם שומרים על האינטרסים של האוהדים ולכן מחירי הכרטיסים הם הזולים באירופה (מינוי זול לבאיירן מינכן עולה 80 יורו בעוד לברצלונה עולה המינוי הזול 204 יורו ולקבוצה כמו ארסנל 1,117 יורו), אבל זה גם אומר, באופן מעשי, שאי אפשר לרכוש מועדון כדורגל ולעשות בו מה שרוצים — כמו שקורה באנגליה ובעצם כמעט בכל מקום באירופה.
האוהדים בוחרים את מנהלי המועדון — הם כל הזמן עם היד על הדופק ומחליפים את מנהלי המועדון אם אלו כושלים באופן כרוני. האוהדים מעורבים יותר, מרגישים שייכים יותר, ובאופן מובהק השיטה הזאת מאפשרת למועדונים לעבוד לטווח הארוך ולעבוד נכון — כי בלי מיליארדר שיכסה את ההפסדים צריכים למצוא את הדרך לניצחון בצורה היעילה ביותר. מועדון שלא עושה זאת — יורד ליגה או נעלם מהמפה. העובדה שהמועדון אינו כפוף לאינדיבידואל עם כסף עוזרת גם לנהל את הקבוצה בצורה מקצוענית יותר. "לא הייתי רוצה להיות כפוף לגחמות של מיליארדר", אמר מיכאל צורק, המנהל הספורטיבי של דורטמונד למגזין "פור־פור־טו". נראה שצורק לא היה יכול לעבוד כמו שהוא עובד בדורטמונד אם רומן אברמוביץ' היה יושב לו על הראש ודורש "כדורגל התקפי" ו"זכייה באליפות אירופה".
מתיאס זאמר. מנהלים מקצועיים מסייעים לעבודת המאמן ושומרים על האינטרסים המקצועיים של המועדון בטווח הארוך צילום: אי פי איי
4. שיטת האקדמיות, שיטת הרישוי והתמריצים
רגולציה נוקשה בקשר להשקעה בנוער, השקעה במערכת היחסים עם האוהדים, השקעה בתשתיות והשקעה באנשי מקצוע העניקו בסיס לסטנדרטיזציה של התנאים לכל הקבוצות המקצועניות. שיטת הרישיונות כיוונה את המועדונים להשקעה בנוער. הקבוצות הבינו שזה משתלם — גם כיוון שהן מייצרות שחקנים זולים וגם בגלל תמריצים, שהפכו את ההשקעות הנכונות ליותר משתלמות פיננסית גם לטווח הקצר. התוצאה היא שהבונדסליגה היא הליגה עם הכי הרבה צעירים מקומיים שמקבלים דקות משחק.
השיטה של הצבת תנאים בסיסיים לקבוצות מקצועניות ותמרוץ התנהגויות רצויות הצליחה להביא לכך שהבונדסליגה היא גם הליגה הכי בריאה מבחינה כלכלית באירופה. זה נובע הרבה בגלל הצורך של כל קבוצה לחיות על פי היכולות הטבעיות שלה, כיוון שאין בעלים עשיר שמכסה את ההפסדים, אבל גם מכך שבעבר הלא רחוק קבוצות הבונדסליגה סבלו מאי־השקעה בנוער וממשבר כלכלי שנבע מפשיטת הרגל של חברת קירש, אשר היתה אחראית על רוב ההכנסות של הליגה. מאז הקבוצות פחות תלויות בזכויות שידור — בניגוד לקבוצות האנגליות — ויותר בחיבור לקהל האוהדים שלהן והרחבתו. מה שמוביל להשקעה בקהל ובאוהדים. וזה יוצר מצב בריא של הגברת האהדה בכל הקבוצות.
5. מנהלים ספורטיביים
לרוב המועדונים המקצועניים בגרמניה יש מנהל ספורטיבי שאחראי על שמירת הדרך המקצועית של המועדון, וזה בא לידי ביטוי בכמה דרכים ובהן קביעת סגנון משחק, בחירת מאמנים למחלקות השונות, בניית צוות תומך וגם בחירת שחקנים — שכאמור אמורים להיבחר על פי סגנון המשחק הנבחר.
מנהל ספורטיבי מוצלח עובד טוב גם בשוק העברות השחקנים ומאפשר למאמן הקבוצה הבוגרת להתרכז אך ורק באימון הקבוצה הבוגרת. השיטה הזו מאפשרת למועדונים לתכנן לטווח הארוך במהלך העונה ומורידה מעומס העבודה על המאמן, שיכול להפיק את המקסימום מכל אימון ולא להיות טרוד בדברים כגון סקאוטינג, מציאת צוות רפואי מתאים ומחלקת הנוער — כולם צריכים תשומת לב מרבית. המנהל הספורטיבי מאפשר למאמנים להיות טובים יותר וחלק מהאחריות שלו זה שהמאמן יהיה טוב. מנהל ספורטיבי טוב עובד בשיתוף פעולה עם המאמן, שהוא, בדרך ככל, בוחר. שלא כמו באנגליה — וגם בישראל — המאמן הגרמני אינו רואה במנהל הספורטיבי יריב אלא בוס או שותף.
