בלי דרמות מיותרות
כדורגל הוא אסקפיזם, פנטזיה, מדע ואומנות. מוריניו לא רואה זאת כך. הוא רואה את שלוש הנקודות הבאות
ז'וזה מוריניו רצה להיות מאמן ריאל מדריד יותר משלוש שנים. הוא קיבל כוח שאף מאמן בריאל מדריד לא קיבל לפניו. אבל מערכת היחסים שלו עם רוב שחקני הקבוצה קרסה בגלל פרנויה שלו והעדפת שחקנים של חברו וסוכנו, ג'ורג' מנדס - מה שיצר קליקות שלא היה ניתן לנהל. הוא ציפה לקבלת תפקיד מנג'ר מנצ'סטר יונייטד אחרי פרישתו של אלכס פרגוסון - ואף היה לו סעיף שחרור ספציפי לשדים האדומים, אבל התאכזב לגלות שמשפחת גלייזר לא מעוניינת בו או בפרסונה והכדורגל שהוא מביא עימו.
- צ'לסי - האלופה הרווחית הראשונה בעשור האחרון בפרמיירליג
- כשניצחון לא מספיק
- מוריניו: "חוקי הפייר פליי הפיננסי אינם הוגנים"
הוא חזר לצ'לסי, בעיקר בגלל שרומן אברמוביץ' לא הצליח להביא את המאמן שהוא באמת חושק בו - פפ גווארדיולה. לצ'לסי הגיע מוריניו עם תנאים מאוד ברורים. הראשון: מוריניו לא יכול להתנהל כפי שהתנהל בקדנציה הקודמת שלו: ליצור אויבים פנימיים וחיצוניים ולהמאיס את הקבוצה עם כדורגל משמים. ושני: הוא "רק" מאמן. לא מנג'ר ולא בעלים, אלא חלק מקבוצה. הבעלים, רומן אברמוביץ', כבר לא "בעלים רוקי" שמפזר צ'קים לסוכנים מקורבים. יש מערך מקצועי שמוביל מייקל אמנלו, מנהל הכדורגל הניגרי. והשניים, ביחד עם היועצת המשפיעה על רומן אברמוביץ', מרינה גרנובסקיה מובילים את האסטרטגיה הספורטיבית של המועדון. מוריניו שם כדי להתמקד בקבוצה הבוגרת. הוא לא צריך לבנות את המועדון, הוא צריך להתאים לו.
חשוב לא פחות: המועדון כבר לא אותו מועדון, שבקושי זכה במשהו לפני שמוריניו הגיע. הקבוצה עברה הרבה בלעדיו וגם זכתה בהרבה תארים בלעדיו. ההיררכיה של המועדון גם לא ראתה בו כ"משיח". ולא הבינה שהוא חבילה מגוונת. עם דבש ועוקץ. המתחים שאפיינו את הקדנציה הראשונה שלו בצ'לסי - לא חזרו על עצמם בגלל שהוא ידע את מקומו.
שנתו הראשונה בקדנציה השניה היתה ללא תארים ועם "יציאות" של מוריניו של ריאל מדריד. אבל הניסיון שלו לשחק כדורגל התקפי והעפלה לחצי גמר ליגת האלופות אפשרו לו לקבל עוד עונה.
העונה, מבחינתו, התחילה נהדר. פעולות חכמות ומוקדמות בשוק ההעברות הבטיחו שהקבוצה רצה ונראתה מצוין מאוגוסט. ססק פאברגאס ודייגו קוסטה התגלו כתוספות המדויקות ביותר לקבוצה של מוריניו, ששיחקה כדורגל שוטף ומאוזן. הקבוצה "תפסה פור" בזמן שהיריבות הקרובות ביותר - מנצ'סטר סיטי, מנצ'סטר יונייטד, ארסנל וליברפול, חיפשו את עצמן. וחלק לא מצאו עד עכשיו.
אחרי ההדחות מהגביע האנגלי וליגת האלופות, מוריניו "חזר" ב-2015 לדרכים הישנות שלו. כדורגל ציני ומנטרל. צ'לסי שלו הואשמה בכך שהיא משעממת. שחקניה, שכמו מאמנם נעלבו מהכינויי יצאו בסדרת קליפים וראיונות בהם הם מלגלגים על הביקורות. "אנחנו לא מקבלים מספיק קרדיט", אמר דידייה דרוגבה, חלוץ צ'לסי. "אנחנו בראש הטבלה מהיום הראשון של הליגה, יש לנו את מספר הנקודות הרב ביותר ואנחנו הכי טובים". הוא צודק. השחקנים של מוריניו הראו קור רוח תחת אש והתמודדו עם כל האתגרים. ולכן גם רואה בתואר הזה כהישגו המספק ביותר.
צ'לסי שלו היתה קו א.ק.ג יציב. בלי שיאים יוצאי דופן, ללא סערות מיותרות. חבורה של מקצוענים ש"עשו את העבודה שלהם". וכאן מקור הביקורות נגדם. צ'לסי לא "משעממת". סגנון המשחק שלה ושל מוריניו גם חשוב להתפתחות הכדורגל ההתקפי, שצריך לחפש תשובות לכדורגל הזה. אבל אף ילד לא חולם לזכות באליפות כזאת. עם סגל שעלות הרכבתו עולה על חצי מיליארד ליש"ט. סגל מלא במקצוענים ובלי כוכבים מעוררי השראה. אליפות בלי התקפי לב, בלי תיאטרליות, בלי יומרות להבקיע שערים מופרעים. בלי דרמות מיותרות.
צ'לסי חזקה וישירה. מחושבת. מוכשרת. מאושרת. יעילה. פרדוקטיבית. 2.3 נקודות למשחק. ז'וזה מוריניו לא אוהב את האלמנט הדרמטי. הוא לא מחויב לו. הוא עובד עבור דבר אחד בלבד. הניצחון הבא. "בשבילי המשחק היפה הוא לדעת בדיוק איך אתה רוצה לשחק ומה שאתה חייב לעשות", אמר מוריניו. זה לא "יפה" זה מקצוענות. זה לא פנטזיה. זו מציאות. ובמציאות הקבוצה העשירה מקבלת את מה שהם רוצים. ככה זה בחיים.
אלכס פרגוסון, מאמן לא פחות מוצלח מז'וזה מוריניו, תמיד טען כי הכדורגל של מנצ'סטר יונייטד - שכמעט תמיד היה בעל ערך בידורי גבוה - הוא מה שהאוהדים רוצים ויש לקבוצה ולשחקנים מחויבות לשחק כדורגל כזה. ארסן ונגר ופפ גווארדיולה גם כן דיברו על המחויבות שלהם לכדורגל "מרגש". באיירן מינכן לא תיקח מאמן כמו מוריניו בגלל שהכדורגל שלו הוא מנצח אבל הוא לא מעורר את הדימיון. ואת זה אומרים אנשי המקצוע של המועדון. נכון, גם הקבוצות ההתקפיות הטובות ביותר מחפשות אחר איזון אבל המאמנים ההתקפיים ביותר יודעים ש"בידור" הוא חלק מהעסקה. חלק מהאידאולוגיה.
כדורגל הוא אסקפיזם. הוא פנטזיה, הוא מדע והוא אומנות. מוריניו לא רואה את זה ככה. כדורגל בשבילו הוא 3 הנקודות הבאות. כשזה מוצלח זה נסבל. זה לא משעמם. זה פשוט מקצועני להחריד.