ג'ורדי הכובש

בשנת 2010 החל ג'ורדי קרויף לעבוד כמנהל ספורטיבי בא.א.ק לרנקה הקפריסאית אחרי קריירה מקצועית ארוכה שלקחה אותו מברצלונה, דרך מנצ'סטר יונייטד ועד אוקראינה ומלטה. את רוב הקריירה עשה תחת צלו הענק של אביו יוהאן קרויף, מהמהפכנים הגדולים בתולדות משחק הכדורגל והמוח שמאחורי הסגנון הכובש של אייאקס וברצלונה. קרויף ג'וניור הרבה יותר פרגמטי מאביו האידיאליסט, שבדרך כלל כותב טורים נרגנים על קבוצות הולנדיות שבוחרות לשחק כדורגל לא התקפי לטעמו. אבל הוא גם הרבה יותר סגור בפני התקשורת. בראיונות המעטים שהעניק בעבר חשף קצת מדעותיו ודרכי עבודתו, דרכים שהובילו את מכבי תל אביב לשלוש אליפויות רצופות ולאחרונה לטרבל (זכייה בגביע הטוטו, בגביע המדינה ובליגה באותה שנה).

אחרי שנים של הסתרת דרכי העבודה והתפיסות מאחוריהן דיבר קרויף בפתיחות על שיטותיו במסגרת יום עיון בנושא כלכלה ועסקים בספורט שהתקיים במכללה האקדמית בווינגייט. קרויף הסכים לעשות זאת מאחר שיום העיון הוא חלק מהתוכנית של המגמה לניהול ספורט במכללה, ומטרת התוכנית היא להכשיר כוח אדם מקצועי ואיכותי למערכת הספורט בישראל. ההולנדי, שרואה עצמו כספרדי (גדל בברצלונה), רוצה להפיץ את "בשורת המנהל המקצועי" בישראל. "קרויף מדגים בעצם איך התיאוריה נפגשת עם השטח", אומר נשיא המכללה האקדמית בווינגייט, פרופ' רוני לידור, שלפיו קרויף הגיע להרצאה "בצניעות". "המסגרת הזו מלמדת אותנו שניתן ליישם ממצאי מחקרים הלכה למעשה בתוכניות האימונים של הספורטאים. עושה רושם שאנשי מקצוע רבים צמאים לתוכניות לימוד מקצועיות, בעיקר ברמה של תואר שני". אף על פי שהסכים לקיים את ההרצאה רק בתנאי שלא יהיו נוכחים בה עיתונאים, מובאים כאן דבריו המלאים של קרויף - חשיפה מרתקת למה שעובר בראש של המנהל הספורטיבי הכי טוב (והיחיד) בישראל.

ג'ורדי קרויף. "אני יותר אינטואיטיבי. אם נוגעים בנושא מסוים, אני ישר חוזר למה שקרה בעבר שלי ומסתמך על הניסיון שלי בכדורגל" צילום: עוז מועלם

"תכננו מראש, אבל סמכו על האינטואיציה"

"יש סוג אחד של מנהלים, אלו שמאורגנים מאוד ויודעים בדיוק מה לעשות ואיך ליישם את מה שהם עושים - יש להם תוכנית ברורה עם תבניות ברורות, והכל צריך לעבוד לפיה. יש גם אלו שעובדים עם האינטואיציה ומרגישים מה הם צריכים לעשות בכל מקרה בנפרד. אני יותר אינטואיטיבי. אם נוגעים בנושא מסוים, אני ישר חוזר למה שקרה בעבר שלי ומסתמך על הניסיון שלי בכדורגל. על סמך זה אני מקבל החלטות. אבל אני גם יכול לשנות את דעתי אם אני רואה שמשהו משתנה וצריך להשתנות".

"למדו להתאים את עצמכם"

"כשהגעתי לישראל, לא ידעתי דבר על הליגה כאן. לא ידעתי, למשל, שיש כאן חוק הגבלת זרים ואפשר להחתים רק חמישה. בגלל זה לא יכולתי לבוא עם אותה אסטרטגיה שהיתה לי בקפריסין. זה מוביל אותי לכך שאין דבר כזה אסטרטגיה ברורה שצריך ללכת איתה. אתה צריך להתאים את האסטרטגיה למדינה שאתה בא אליה, לתרבות ולמועדון. כל מועדון הוא שונה, כל ליגה שונה. משהו שיכול להצליח במקום אחד יכול להיות כישלון במקום אחר - ולהפך".

אוסקר גארסיה. "את אוסקר הבאתי כדי שיהיה המאמן הראשון שלי כאן, כי אני מכיר אותו שנים וגדלנו על אותו כדורגל ועל אותה תרבות" צילום: אי פי איי

"לפעמים מנטליות חשובה מכישרון"

"הדבר הראשון שחשבתי עליו כמנהל ספורטיבי במכבי הוא שאני חייב לשפר את רמת הזרים. נכון, אנחנו יכולים להחתים רק חמישה זרים לסגל של 20–25 שחקנים, אבל יש 11 שחקנים בהרכב, ואם אשפר את הזרים שלי ב־100% אשפר כמעט 50% מההרכב שלי ב־100%. אבל אחרי שלמדתי את הסטטיסטיקות, שיניתי את דעתי. הן הראו לי שלא הזרים הכי מוכשרים מצליחים בישראל, אלא השחקנים עם המנטליות הנכונה. הקשוחים ואלו שעובדים קשה, ואלו שיכולים להתמודד עם המציאות הביטחונית כאן, הם שיצליחו בישראל. אז הפילוסופיה שלי השתנתה. וגם האסטרטגיה השתנתה. הרעיון עכשיו הוא להביא את השחקנים הישראלים הכי טובים לקבוצה, כדי שהם יהיו המובילים. הזרים לא יהיו שחקנים מובילים אלא דווקא שחקנים עם מנטליות נכונה".

"אין בעיה להיכשל, אבל בדרך שלך"

"תמיד אעשה טעויות. זה בטוח. אבל אעשה את הטעויות בדרך שלי. ואם אכשל, אכשל בדרכי. זו הפילוסופיה שלי. לעולם לא אחתים שחקנים בגלל דרישות של האוהדים נניח, לא אהיה מקצוען אם אעשה זאת. אם אכשל עם פילוסופיה של מישהו אחר, מבחינתי נכשלתי בהכל".

ברק יצחקי. "בחדרי הלבשה בכדורגל, מהניסיון שלי, קנאה היא גורם שלילי מאוד. אחד הדברים שגורמים לקנאה בין שחקנים הוא מבנה הבונוסים" צילום: עוז מועלם

"צריך להיות סבלני להבדלי המנטליות"

"הבדל המנטליות בין השחקנים הישראלים לסוג השחקנים שאני מכיר - הספרדים, ההולנדים, האנגלים, הוא עצום. זו תוצאה של חינוך שונה. זו עוד אחת מהסיבות שאי אפשר היה להטמיע כבר בהתחלה את כל הדברים שהאמנתי בהם. היה צריך לעשות זאת צעד־צעד. עם זאת, צריך איזשהו סוג של תבנית - כדי להתמודד עם הבדלי המנטליות. מה אנחנו עשינו בקבוצה? לדוגמה, הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שהאוכל בישראל מצוין - חומוס, טחינה, קבב. זה פחות הטעם שלי, אבל הבחנתי שהשחקנים אוהבים את זה וגם שהמשמעת של השחקנים בנושא הזה לא אידיאלית. אם הם יוכלו להתגנב לפיצרייה, הם יעשו את זה. אז הבאנו תזונאי והחלטנו ששמים דגש על משמעת אוכל. כל השחקנים מגיעים למועדון לארוחת בוקר ב־10:30, אחר כך מתאמנים, מקבלים תוספי מזון, ואז אוכלים ארוחת צהריים יחד. כלומר, אנחנו שולטים לפחות ב־66% מהארוחות שלהם. אנחנו גם מנסים ללמד אותם שהקריירה שלהם תלויה בגוף, ואם הם לא מטפלים בו, לא תהיה להם קריירה. הצגנו דברים כמו אימון אחרי משחק - אימון שחרור שמסייע לנוח ולהשתקם. ומה לאכול אחרי משחק - פסטות וכולי - כדי לסייע לשחקנים להשתקם בצורה הנכונה מפעילות קשה. לכדורגלן חשוב לדעת איך לנוח".

"יש ללמד משמעת מגיל צעיר"

"בספרד, למשל, לרוב אין בעיה עם משמעת אוכל. גם אין בעיות מוטיבציה. שחקנים בספרד יודעים שכדורגל הוא הסיכוי היחיד שלהם לעשות משהו עם חייהם, להתקדם עם המשפחה למעמד שונה, לסדר את חייהם מבחינה פיננסית. המשמעת היא פנימית. משמעת עצמית. ראיתי את ההבדל כבר בשבועות הראשונים שלי בישראל. כל שחקן ספרדי היה עובד קשה בפגרה כדי להגיע מוכן לאימונים וכדי להיראות חד. בישראל הגיע אחד השחקנים עם עודף משקל של 8 ק"ג. זה היה שיא. בקלות אפשר לחשוב שמדובר במישהו שלא רוצה להיות כדורגלן, או שהוא סתם טיפש, אחרת איך הוא יכול להגיע ככה לאימונים הראשונים? אבל זה קרה בישראל ולא פעם אחת. זה עניין של משמעת מגיל צעיר, וצריך לחנך כדורגלנים צעירים כאן למשמעת העצמית הזו. בספרד זו לא בעיה. הכדורגלן הספרדי יודע שכולם בספרד רוצים להיות כדורגלנים. אז הוא יודע שרק אם הוא יעבוד קשה מכולם, הוא יצליח. הוא מוכן לרוץ את האקסטרה קילומטר ולעבוד את השעה הנוספת. זה לא ככה בישראל. ומגיל צעיר".

"בונוסים? אותו דבר לכולם"

"בחדרי הלבשה בכדורגל, מהניסיון שלי, קנאה היא גורם שלילי מאוד. אחד הדברים שגורמים לקנאה בין שחקנים הוא מבנה הבונוסים. כששחקן אחד מקבל בונוס גדול יותר משחקן אחר בקבוצה - זה יוצר בעיות. אז אחד הדברים הראשונים שעשיתי הוא שבכל החוזים לכולם יהיו אותם הבונוסים על נקודות, ניצחונות, שערים וכדומה. הבונוסים זהים לכולם. התפיסה היא שנכון שיש מעמדות בין השחקנים ויש כאלו מוכשרים יותר ומוכשרים פחות, אבל כולם נלחמים ביחד 90 דקות על המגרש ולכן כולם צריכים לקבל את אותם בונוסים על הצלחות. כולם שווים. מנצחים ביחד או מפסידים ביחד".

"חשוב לקבוע סדר יום"

"במכבי תל אביב יש סדר יום ברור לכל השחקנים. הם מגיעים לארוחת בוקר ואחר כך יש להם זמן לעצמם: לפיזיותרפיה, לשיחה עם המאמנים, אולי לשיחה טקטית, אולי אימון כושר - תלוי ביום. אחר כך לפעמים תדריך וידיאו של 20–30 דקות. ואז אימון. אופי האימון תלוי ביום בשבוע, בלוח הזמנים של המשחקים ועוד. אם צריך אימון באינטנסיביות גבוהה אז הוא יהיה קצר יחסית, ואימון באינטנסיביות נמוכה יהיה ארוך יותר. תלוי בדרישות מהשחקנים. אחרי האימון יש ארוחה, לא כולם ביחד כי לכל אחד יש דרישות אחרות אחרי האימון. אחרי ארוחת הצהריים הם משוחררים".

גו'רדי וגולדהאר? "הבעלים אומר שיש לי אינטואיציה" צילום: עוז מועלם

"לרוץ, לרוץ, לרוץ. כמה שיותר ויותר מאחרים"

"מכבי תל אביב לא זכתה בתארים רק כי יש לה השחקנים הכי מוכשרים וכי היה לה מזל. אני יכול לומר בוודאות שזכינו באליפויות כי השחקנים שלנו רצו הכי הרבה על המגרש. אף קבוצה לא רצה יותר קילומטרים מאיתנו - זו סטטיסטיקה אמיתית. כשבחנתי את השחקנים עם סטטיסטיקות של ישראלים מול אירופים, גיליתי שהשחקן הישראלי מהיר יחסית ושהוא אוהב להתמסר. אבל הוא גם קטן יותר מהאירופי. גובהי הוא 1.85 מ' ואני גבוה יחסית לספרדים, וגם בישראל - אבל בהולנד אני כל הזמן מביט למעלה כדי לראות פרצופים. כשאנחנו משחקים מול קבוצות מאירופה יוצאים לפעמים חיות־אדם מחדר ההלבשה. זה חיסרון גדול. אבל אני חושב שהשחקן הישראלי יכול לרוץ היטב, פשוט צריך לדחוף אותו. אצלנו בקבוצה רצים כל הזמן. ב־20 הדקות האחרונות אנחנו רצים יותר מכל קבוצה אחרת".

"להצמיד להורי השחקנים בישראל פסיכולוג ספורט"

"לי אישית היה ניסיון רע עם פסיכולוג ספורט. כששיחקתי בדפורטיבו אלבס הביאו לנו אחד אחרי תקופה רעה וירידת ליגה, כדי לסייע לקבוצה למצוא דרך להיבנות מחדש. הוא ביקש מאיתנו להיות פתוחים, והייתי פתוח. אבל אז הוא העביר את כל האינפורמציה לבעלים. מאז יש לי תחושה רעה בקשר לפסיכולוגיית ספורט ואף פעם לא השתמשתי בזה, עד שהגעתי לישראל. בפעם הראשונה אני מבין את החשיבות. כאן בישראל זה חשוב במיוחד בגיל צעיר. ולא רק לשחקנים. ההורים גם צריכים את זה, אפילו יותר. כי השחקנים מתאמנים כמו שצריך, אבל אז הם חוזרים להורים ומקשיבים להם. אז אנחנו רוצים שיקשיבו להורים שעברו איזושהי הדרכה. הייתי בשוק בחלק מהמקרים עם ההורים כאן ‑ מההתנהגות שלהם. לא ראיתי את זה בשום מקום בעולם. אני תמיד אומר לאנשים ‑ אל תיתנו לילדים עצות כדורגל. תנו לאנשי מקצוע לעשות זאת".

סלבישה יוקאנוביץ', מאמן מכבי החדש. "מיטש גולדהאר הבעלים רוצה להמשיך עם הצוותים הזרים. מאמן הוא לא רק החלטה שלי, אלא גם שלו. הוא ראה את ההצלחה של המאמנים הזרים, וזה מה שהוא חושב שנכון לקבוצה" צילום: אימג'בנק, Gettyimages

"להשקיע במערכות ובטכנולוגיות לשיפור השחקנים"

"אם המאמן אומר לך לרוץ 100 מטר, אבל אתה יכול לרוץ 90 מטר כי הוא לא מסתכל, אתה תרוץ 90. אני יודע כי גם אני הייתי כזה. זה לא רק בישראל, זה עניין של כדורגלנים. במכבי החלטנו להשקיע לא מעט כסף במערכת GPS שאיתה אנחנו יכולים לבדוק בדיוק כמה כל שחקן רץ ואיך. אי אפשר לעגל פינות יותר. אנחנו רואים כמה קשה כל אחד התאמן, כמה ספרינטים הוא נתן וכמה הוא השקיע מעצמו באימון. מאמני הכושר יודעים בדיוק למי להגיד שהוא לא התאמן מספיק חזק והמאמן יכול להגיד לשחקן 'לא עבדת מספיק קשה השבוע אז לא תשחק', ויש לו סטטיסטיקות שמראות את זה. אי אפשר להתחבא. אם שחקן יודע שיהיו השלכות לעיגול הפינות, הוא לא יעגל פינות. אם היו שואלים אותי אם אני מעדיף לוותר על ה־GPS אבל להחתים שחקן יקר יותר, לא הייתי מוותר. זו מערכת שעושה עבודה חשובה יותר משחקן אחד ‑ טוב ככל שיהיה".

"יש לעזור לשחקנים להתקדם ולהגשים חלומות"

"אנחנו דורשים מהשחקנים שלנו משמעת מוחלטת ועבודה קשה, אבל זה משתלם להם. כל אחד מהשחקנים צריך לדעת שאם הוא יעבוד קשה ויצליח, הוא יקבל את ההצעה החלומית ההיא מחו"ל שאנחנו לא יכולים להשוות. וכשהוא יקבל את אותה הצעה ‑ אנחנו ניתן לו לעזוב בשמחה. בשנים האחרונות אנחנו הקבוצה שמכרה הכי הרבה שחקנים לחו"ל. וגם קיבלנו עליהם הכי הרבה כסף. זה מראה לכולם שאם מצליחים אצלנו אפשר להתקדם. זו הסטטיסטיקה שאנחנו מראים גם לשחקנים שאנחנו רוצים למשוך אלינו. אם תעבדו אצלנו קשה ‑ אתם תתקדמו".

"כדי להרוויח מכדורגל צריך לשנות כמה דברים"

"אם אתה חושב שאתה קונה קבוצת כדורגל כדי להרוויח כסף ‑ תתעורר. אפשר להרוויח במדינות מסודרות יותר, נגיד באנגליה. אי אפשר להרוויח כסף בישראל בכל מקרה, כי אין כאן ההכנסות מחסויות ומזכויות שידור ושווי השחקנים לא גבוה במיוחד. אני מאמין שהכדורגל בישראל יכול להיות יותר רווחי אם תפתחו את השוק ותשנו את חוקי הזרים. אם תאפשרו להביא עשרה זרים, אז באופן טבעי מחירי השחקנים הישראליים יירדו. שוק פתוח יותר יוביל להקטנת תקציבים ב־30%–40% ואז יוכל להיות כאן כדורגל בר־קיימא. זרים משלמים פחות מס, הם זולים יותר והכי חשוב ‑ אפשר יהיה לבחור מתוך מיליוני שחקנים ולא מתוך כמה אלפים או מאות". 

טל בן חיים במדי מכבי. לא נשתגע צילום: אורן אהרוני

"עוזר לי מאוד לא להבין עברית"

"שואלים אותי למה אני לא מדבר עברית אחרי הרבה שנים בישראל, ואני עונה שטוב שאני לא מדבר עברית. אני לא רוצה לדעת מה אנשים אומרים. אני מכיר את עצמי הכי טוב ואני הכי ביקורתי בקשר לעצמי. אני לא צריך לדעת מה חושבים עליי. זה גם חשוב למאמנים. בן אדם יכול להגיע לעבודה ולא להתערבב עם התקשורת ולהתעסק איתה. זה גם חשוב לשחקנים, אבל לא לכולם. אם מאמן זר אומר לשחקן ישראלי רוץ לכאן ורוץ לשם, הוא יעשה את זה. כשמאמן ישראלי יגיד לו את זה הוא יכול לשאול אותו 'למה?'. אני מרגיש שמאמן ישראלי מגיע לקבוצה עם היסטוריה שלא בהכרח מאפשרת לו להתמקד בכדורגל".

"הבעלים דורש ממני ליצור קבוצה רב־תרבותית"

"מיטש גולדהאר הבעלים מבקש ממני תמיד כמה שיותר תרבויות בחדר ההלבשה. הוא ברור מאוד בקשר לזה. אם אנחנו יכולים להביא שחקן שהוא אחר מבחינה תרבותית, נביא אותו. הספורט צריך לאחד, לא לפורר. אם אנחנו יכולים להביא שחקן ערבי מצוין, נביא אותו. אם אנחנו יכולים להביא שחקן שהאוהדים לא אוהבים, אבל הוא השחקן שאנחנו צריכים - נביא גם אותו. וכששחקן שם את החולצה שלנו - אנחנו נהיה איתו. כל הזמן".

"צוות אימון זר שמגיע נקי עוזר לקבוצה להצליח"

"את אוסקר גארסיה הבאתי כדי שיהיה המאמן הראשון שלי כאן, כי אני מכיר אותו שנים וגדלנו על אותו כדורגל ועל אותה תרבות. זה היה חשוב להתחלת הפרויקט שלי כאן, וזה חשוב גם ברמת השפה. אם הייתי מביא מאמן ישראלי, הוא היה מדבר בשפה של השחקנים, ויכול להיות שלא הייתי יכול לשלוט במצב. מבחינתי חשוב להביא זרים כי זה נותן מסר אחר לקבוצה. הם מגיעים נקיים. בלי מערכת יחסים עם מקורבים של השחקנים, בלי להכיר את הדוד או האבא או עיתונאי כזה או אחר. זו התחלה חדשה והשחקנים יודעים שהם ישחקו כי מגיע להם ולא כי מישהו מכיר מישהו. עכשיו כבר יש שינוי, וגם מאמנים ישראלים הפנימו את המתודה האירופית, אבל מיטש גולדהאר הבעלים רוצה להמשיך עם הצוותים הזרים. מאמן הוא לא רק החלטה שלי, אלא גם שלו. הוא ראה את ההצלחה של המאמנים הזרים, וזה מה שהוא חושב שנכון לקבוצה".

"לנצח זה תהליך ארוך"

"ישראל היא מדינה שפועלת על פי הרגש. לא רק ישראל, זה נכון בכלל למזרח התיכון. במקום שבו מזג האוויר חם גם האמוציות חמות. לא סתם מפטרים 40 מאמנים בעונה בקפריסין. באנגליה, למשל, ברור שרוצים לנצח, אבל גם מצליחים לקבל את זה שכדי לנצח צריך תהליך בנייה שכולל בתוכו הפסדים. כולם מבינים את זה - המאמנים, המנהלים והאוהדים. כאן הפסד בסוף השבוע הוא סוף העולם. אז כדי להרגיע את כולם מביאים שחקן חדש ומשלמים לו יותר מדי וזה מוביל לעוד הפסדים בבנק ועל המגרש. צריך להיות ריאלי יותר".

"אני תמיד נותן גב וקרדיט למאמנים שלי"

"אני כמעט תמיד מסכים על הכל עם המאמנים שאני מביא. למאמנים יש אוטונומיה, הם יקבלו החלטות טקטיות שינצחו את המשחק הבא. אני, לעומת זאת, צריך לחשוב לטווח הארוך. חשוב שלא יהיו ניגודי אינטרסים ושהצדדים יבינו זאת. המאמן יודע שאני הבאתי אותו, שאני מאמין בו ושאנחנו ביחד בסיפור. אם הוא מפסיד, אני מפסיד. יש לנו מטרה אחת. היו מקרים שבהם מאמנים רצו שחקן ספציפי לשיטה ספציפית, אבל כי אנחנו מחתימים שחקנים עבור המועדון ולא עבור שיטה ספציפית, הייתי צריך להתנגד. אנחנו צריכים להיות מוכנים שהמאמן יעזוב. אם הוא מוצלח הוא יעזוב את ישראל למקום עשיר יותר. ואם הוא לא מוצלח, הוא יפוטר".

ג'ורדי קרויף ואבא יוהן קרויף. "קיבלתי את הגנים שלו" צילום: עוז מועלם

"תפקיד המנהל הספורטיבי חשוב ביותר"

"אני מאמין שצריך איש אמצע בין הבעלים למאמן. מועדוני כדורגל נרכשים על ידי אנשי עסקים מוצלחים, והדבר הראשון שהם חושבים עליו הוא איך להביא את ההצלחה שלהם מעולם העסקים לכדורגל. הבעיה היא שבעוד שבחברה אפשר תמיד לחשב דברים ביתר קלות, ולהגיד נניח, כדי לייצר מספר כזה של מכוניות אני צריך לעשות ככה וככה, בכדורגל אי אפשר. אי אפשר לדעת מתי ייפצעו שחקנים, מתי הם לא ישחקו היטב, מתי תגיע הצעה אדירה על השחקן הכי טוב שלך והוא יעזוב אותך. יש הרבה דברים שמפריעים לחישובים. ולכן אני מאמין שהחלטות לגבי כדורגל צריכות להתקבל על ידי מישהו שמתמחה בכדורגל. זה משהו שתמיד ניסיתי לקדם ולדחוף קדימה. איש עסקים יודע להקים חברה, אני יודע להקים קבוצה. אם אני רוצה שחקן, אז איש העסקים ישאל מה מסוכן בשחקן הזה, מה יוכל לקרות, למה הוא חשוב יותר משחקן אחר. אבל בסופו של דבר, המנהל הספורטיבי הוא פילטר חשוב מאוד. הוא גם מגן על המאמן ומקבל החלטות ספורטיביות שלא קשורות לאימון.

"אם רק המאמן היה מקבל החלטות מקצועיות עם הבעלים, לא היה לו זמן להתעסק באימון. למאמן יש מספיק עבודה מול 25 שחקנים - חלקם בוגרים, חלקם לא - בלי להתעסק בדברים כמו רכישת שחקנים. מאמן צריך להתרכז באימון ולאמן. אבל יש החלטות כדורגל למועדון שצריכים לעשות. זה רק הגיוני שהחלטות כאלו יתקבלו על ידי אנשי כדורגל. אם אתה פותח מסעדה, אתה לא תנהל אותה בעצמך אם אתה לא מבין באוכל ובמסעדנות. אתה תביא שף ומנהל מסעדה. ואם לא, תפשוט רגל אחרי חודש. זה דומה לכדורגל. חוץ מזה, מלבד ישראל ובריטניה בכמעט כל מדינה יש מנהלי כדורגל".

"למה גולדהאר בחר דווקא בי?"

"הבעלים אומר תמיד את המילה האחרונה על הכל. אבל הוא נתן בי את האמון. אני לא יודע למה הוא עשה את זה אבל הוא ניסה להסביר לי. הוא אמר שנולדתי לתוך אווירת כדורגל ושיש לי אינטואיציה שאין לאחרים".

"מאמן הוא התפקיד הכי עדין שיש בקבוצת כדורגל"

"מי העובד הראשון שאתה, כבעלי הקבוצה, תפטר אחרי עשרה הפסדים רצופים? נכון, את המאמן. אז האם נכון לתת לבן אדם במצב הכי עדין לקבל את ההחלטות הכי חשובות למועדון כדורגל? לתת לו להביא שחקנים ואז לראות אותם משחקים בלעדיו? זה לא הגיוני. הבעלים מביא את המנהל הספורטיבי שמסייע בהחלטות הספורטיביות. המנהל הספורטיבי מביא את המאמן שהוא מאמין בו והוא גם שיביא את המחליף של המאמן. המנהל הספורטיבי גם יקבע אילו שחקנים צריך לרכוש - הרי שחקנים יישארו לרוב אחרי המאמן. בכלל, בכל הקריירה שלי כמנהל ספורטיבי פיטרתי רק מאמן אחד - וזה גם היה החבר הכי טוב שלי (טון קאנן ‑ א"ד). צריך לשמר את הצוות המקצועי כמה שיותר. לשחקנים טוב יותר ככה כי הם יודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות. שחקנים לא אוהבים שינויים גדולים - זה אולי מייצר יותר תחרות בסגל, אבל אנחנו רואים שהמאמן צריך יציבות והסביבה צריכה יציבות. המאמנים צריכים אדמה יציבה כדי לקבל את ההחלטות הנכונות".

"תקציב גדול בישראל הוא עדיין תקציב קטן באירופה"

"בכל פעם שיש קצת הצלחה רוצים עוד. אם לקחנו הרגע אליפות, אז עכשיו רוצים להגיע לליגת האלופות. ככה זה. אבל צריך להיות ריאליסטיים. תקציב ישראלי גדול הוא עדיין תקציב קטן באירופה. זה חיסרון גדול. חיסרון גדול נוסף הוא שאנחנו תלויים בהגרלות, וזה לא קל. אבל אם אני צריך לבחור בין לזכות באליפות או להעפיל לליגת האלופות - המטרה היא תמיד לזכות באליפות. רק אם נזכה בליגה בכל שנה נקבל צ'אנס להתחרות על מקום בליגת האלופות בכל שנה. לא נשתגע, לא נשקיע המון כסף על רכישת שחקנים כדי להעפיל לליגת האלופות".

"כשאני מחתים שחקן בלי שהתקשורת יודעת, זה רגע מאושר"

"אנחנו לכאורה עובדים באותו עסק - כדורגל - אבל יש לנו מטרות שונות לחלוטין. המטרה של התקשורת היא לגלות כמה שיותר אינפורמציה, והמטרה שלי היא למנוע מהתקשורת את האינפורמציה הזו כי היא עשויה לפגוע ביציבות של המועדון. זה משחק של חתול ועכבר. לפעמים אני מנצח, לפעמים התקשורת מנצחת. אני חייב להודות שזה כיף גדול כשאני יכול להודיע על החתמת שחקן שאף אחד לא ידע עליה. זה רגע מאושר.

"אנחנו מנסים ללמד את השחקנים במכבי את היתרון שבלא להיות חבר של התקשורת. זה פשוט לא נורמלי שעיתונאי שולח SMS לשחקנים בחדר ההלבשה ושואל מה המאמן אמר. אם זה היה קורה בספרד - שחקנים אחרים היו מרימים את השחקן שעשה את זה מהצוואר וזורקים אותו מחדר ההלבשה. אבל כאן בישראל זה מתקבל כנורמלי.

"אני יודע שיש דברים שקורים באימונים בכל העולם. תמיד יש שחקנים שנלחמים ויש ריבים ואמוציות. אחרי האימון מסיימים עם זה וממשיכים הלאה. אבל אלו רגעים שהתקשורת חוגגת ויכולה להגזים. אנחנו צריכים להגן על השחקנים שלנו. יש הרבה עיתונאים עם אג'נדה. אפילו כשאנחנו מוצלחים - יש אלו שמחפשים את העניינים השליליים. מחכים להכות אותנו כשאנחנו למטה. כשבאתי לישראל באו אליי כמה עיתונאים ואמרו לי לקחת את כרטיס הביקור שלהם וביקשו שאעבוד איתם. אמרתי – לא אקח את הכרטיס שלכם, ולא אעבוד איתכם. העבודה שלכם היא לכתוב עליי: להיכנס בי כשאני כושל ואולי להחמיא לי, טיפה, כשאני מצליח. לא אוהב את החברות עם העיתונאים, את הקומבינות (השתמש במילה בעברית ‑ א"ד)".

"צריך לדעת לשחרר. בקיץ שעבר אי אפשר היה להיות מרוכזים בכדורגל"

"צוק איתן השפיע על כולם בקיץ האחרון. בגלל זה כל הקבוצות הישראליות לא הצליחו באירופה. זה לא תירוץ, זו סטטיסטיקה. העובדה שלא שיחקנו בבית השפיעה רבות. משפיע מאוד כשצריך לשחק מול 100 אוהדים בקפריסין ולא בבלומפילד מול עשרות אלפים. המלחמה השפיעה רבות על השחקנים, שלא היו מרוכזים ב־100% בכדורגל. הפסדנו לשתי קבוצות גרועות מאיתנו. אחרי שזה קרה החלטנו לשנות את המטרות שלנו. את גביע הטוטו החלטנו לקחת ברצינות כי לא שיחקנו באירופה וזכינו בטרבל. אם היינו מצליחים באירופה, לא היינו זוכים בטרבל".

קרויף. אני עוקב אחרי הסטארט־אפים הישראליים ‑ כי ישראל דומיננטית ברמה עולמית בתחום הזה. היצירתיות אדירה ממש. אבל בכדורגל הישראלי לא רואים את זה" צילום: יובל חן

"הכדורגל הישראלי יכול להיות כמו הסטארט־אפים הישראליים"

"אני עוקב אחרי הסטארט־אפים הישראליים ‑ כי ישראל דומיננטית ברמה עולמית בתחום הזה. היצירתיות אדירה ממש. אבל בכדורגל הישראלי לא רואים את זה. למה? אין סיבה. בהולנד למשל יודעים שאי אפשר באמת להתחרות בכדורגל עם הספרדים ועם הגרמנים, כי להם יש אוכלוסייה שגדולה פי כמה ואם נעשה מה שהם עושים אז נפסיד בטוח. זה פשוט עניין מתמטי, כי להם יש יותר שחקנים ויותר שחקנים טובים. אז בהולנד מנסים כל הזמן דברים חדשים ויצירתיים, ברמת הנוער והילדים. באייאקס למשל מנסים עכשיו לאמן את הילדים לשחק בקבוצות קטנות מאוד. גם המאמנים עושים רוטציה - כך שאין מאמן אחד לקבוצה אחת. המאמנים עוברים בין קבוצות, וזה נותן לשחקנים יותר גיוון באימון ובהבנת כדורגל. ככה גם השחקנים נשארים יחד באותה קבוצה - ורק המאמנים משתנים. אני לא יודע אם זה רעיון שיצליח, זה רעיון של אבא שלי, אגב. אבל מנסים כל הזמן. אתה צריך להיות פתוח לרעיונות חדשים ולהשקיע בהם. זה אולי סיכון וזה יכול להיות כישלון, אבל אם זו הצלחה — עשית משהו שאף אחד אחר לא עשה. זה יכול לתת לך הצלחה ברמה הגלובלית. לישראל יש את זה בסטארט־אפים. להולנד יש את זה בכדורגל".