פערים בלתי ניתנים לגישור
שווי הסגלים בליגת האלופות מלמד על הפערים העצומים שנוצרו בשנים האחרונות בכדורגל האירופי, פערים, שלמרות הדיבור על "צמצום פערים", הופכים לגדולים יותר מאי פעם
אמנם אמש מכבי תל אביב שיחקה עם 11 שחקנים, בדיוק כמו צ'לסי המארחת ששיחקה עם 11 שחקנים אבל בעידן בו מודדים הכל עם כסף, היה זה משחק בין קבוצה ששווי שחקניה נאמד ב-531.75 מיליון יורו נגד קבוצה ששוויי שחקניה נאמד ב-21.55 מיליון יורו.
- "מאגר הגז" של מכבי תל אביב עשוי לקבור את התחרותיות בליגת העל
- "אי אפשר לזכות בליגת האלופות עם תקציב שכר נמוך מ-200 מיליון יורו"
- משנת 2011 הקבוצות הספרדיות קיבלו את הסכום הגדול ביותר מאופ"א
ערן זהבי נגד גארי קאהיל מצ'לסי. באופן תיאורטי השחקנים של צ'לסי שווים פי 3 עד 23 יותר מזהבי צילום: רויטרס
מה זה אומר בפועל? זה אומר שערן זהבי שווה, לפי מחירון הכדורגל האירופי Transfermarkt, כ-3 מיליון יורו. נתון זה הופך אותו לשחקן השווה ביותר במכבי תל אביב. כולם יודעים מה הוא שווה על המגרש בישראל. כריזמה, שערים וכו'. אז בצ'לסי רק שני שחקנים שווים פחות ממנו, רובן לופטוס צ'יק, שאמש פתח בהרכב כקשר דפנסיבי ושווה 2 מיליון יורו בגיל 19, והשוער המחליף מהנוער, ג'ף בלקמן (250 אלף יורו). כל השאר, באופן תיאורטי, שווים פי 3 עד פי 23 יותר מזהבי.
זה אומר שרוב שחקני צ'לסי, כפרטים, טובים - באופן תיאורטי - פי 3 עד 23 יותר מהשחקן הכי טוב של מכבי תל אביב. מבחינת איכות קבלת החלטות, מהירות, עוצמה, כושר, טכניקה וכו', באמת שקשה מאוד לגשר על פערים כאלו. כן, אפשר להפתיע - פעם ב... אבל זה הופך לקשה הרבה יותר מדי שנה.
אגב, נגד פורטו (165.6 מיליון יורו) ודינמו קייב (123.5 מיליון יורו) אמור להיות יותר קל אבל גם שם, הפערים פשוט אדירים.
דייגו קוסטה נגד שלושה שחקנים של מכבי תל אביב. כולם ביחד לא שווים כמוהו צילום: רויטרס
צריך 200 מיליון יורו לפחות
שווי הסגלים בליגת האלופות מלמד על הפערים העצומים שנוצרו בשנים האחרונות בכדורגל האירופי, פערים, שלמרות הדיבור על "צמצום פערים", הופכים לגדולים יותר מאי פעם. הם מעולם לא צומצמו. ההפך. המגמה ברורה: מספר בודד של מועדונים הוא עם אפשרות ריאלי לזכייה בליגת האלופות. רק אלו עם תקציב של מעל 200 מיליון יורו. כך על פי מחקר של KPMG. סטטיסטית, "מועדון חצאי הגמר" הוא מועדון סגור. ברצלונה, ריאל מדריד ובאיירן מינכן (שלושת הקבוצות בעלות שווי הסגלים הגבוה ביותר) מילאו 15 מ-24 המקומות בחצאי הגמר מאז 2010 - 62.5%. לא היתה דומיננטיות כזו מאז הימים הראשונים של תחילת התחרות בשנות החמישים.
המגמה הזו מתחדדת מאז שמועדונים כגון ריאל מדריד שמו לעצמם מטרה למלא את כל הסגל בשחקנים הכי שווים שיש ליריבות להציע. משנת 2000 עד שנת 2006 היו 18 קבוצות שונות בחצאי הגמר. מ-2009 עד 2015 היו רק 11 קבוצות שונות בחצאי הגמר.
וכשמסתכלים על שווי הסגלים, אז אנחנו מגלים שהפערים מגיעים עד 700 מיליון יורו והקיצוניות הזו מתחדדת. הסגל של ריאל מדריד שווה 715.5 מיליון יורו, כשהסגל של אסטנה, הקבוצה הקזחית בליגת האלופות, שווה פחות מ-15 מיליון יורו.
ריאל פירקה השבוע את שאחטר דונייצק, שהסגל שלה שווה 140 מיליון יורו, פחות מ-20% משל ריאל מדריד. ברצלונה, ששווי הסגל שלה הוא 657.5 מיליון יורו, לא הצליחה לנצח את רומא, עם שווי סגל של 258.6 מיליון יורו (כ-40% מהשווי של בארסה). זה נחשב להפתעה גדולה.
היו עוד שתי הפתעות אדירות השבוע. מנצ'סטר יונייטד, 377.25 מיליון יורו, הפסידה לפ.ס.וו איינדהובן, 96.3 מיליון יורו, וארסנל, 402 מיליון יורו, הפסידה לדינמו זאגרב, 48.2 מיליון יורו. אבל הערכות הן שבסופו של דבר ההפסדים הללו יהיו חסרי משמעות. סטטיסטית, מעט מאוד פעמים בליגת האלופות קבוצות עם שווי סגל גבוה הפסידו לקבוצות עם שווי סגל נמוך ובדרך כלל, ב-90% מהמקרים, הקבוצות עם שווי השחקנים הכי גבוה בבית, הן אלו שעולות לשמינית הגמר. וגם אז, בנוק אאוט על פני שני משחקים, נדיר שקבוצה מדיחה קבוצה עם שווי סגל גבוה משלה. באיירן מינכן, למשל, הודחה בשלב הנוק אאוט של ליגת האלופות רק פעם אחת על ידי קבוצה עם שווי סגל נמוך משלה, וגם זה היה נגד אינטר מילאן.
הפערים גדלים וכיום אנחנו במצב שהשווי המשולב של ליאו מסי וכריסטיאנו רונלדו, 240 מיליון יורו, הוא יותר מהשווי של 20 קבוצות בליגת האלופות. מעולם גם לא היה ריכוז כישרונות רבים כל כך במספר מועט כל כך של מועדונים. פ.ס.וו, למשל, איבדה את שני השחקנים השווים ביותר שלה, הקיץ (ממפיס דפאיי וז'ורז'ינו ויינאלדום), מה שיקשה עליה ליצור המשכיות בליגה המקומית וברור שגם באירופה. כך גם קבוצות טובות יותר ושוות יותר, נגיד כמו יובנטוס וזה כשהקבוצות השוות ביותר שמרו על הסגל בסך הכל.
פ.ס.וו, עם אחת מהאקדמיות המשובחות באירופה, עוד יכולה לצמצם פערים. מעט. וכיום כמעט בלתי אפשרי. אבל עבור מכבי תל אביב, שתלויה במובנים רבים על פעילות באותו שוק העברות של צ'לסי ושות', המשימה הופכת מבלתי אפשרית לפנטזיה עתידנית.
