עוד מלחמה אזורית: פיפ"א משתפת פעולה עם סעודיה נגד הפלסטינים

ג'יבריל רג'וב צילום: עמית שאבי

ההפסד ההוא לסעודיה בעיר ג'דה נתן איתות ליו"ר ההתאחדות הפלסטינית רג'וב, על הבעיות עמן הפלסטינים מתמודדים כעת. מיקום המשחק המקורי היה אמור להיות אצטדיון פייסל אל-חוסייני בא-ראם, אך הסעודים ביקשו להחליף את הביתיות, בשל עניין הדרכונים. הביתיות הוחלפה, אך הבעיה רק נדחתה.

כעת הסעודים מסרבים להגיע, ובוועדה של פיפ"א אשר כללה נציגים של ההתאחדות האסיאתית מבחריין וכווית יחד עם מישל פלאטיני, סוכם על העברת המשחק למגרש ניטראלי, בטיעון של 'פורס מאז'ור' – כוח עליון. פעם נוספת, מתברר כיצד הכוח העליון בהתאחדות האסיאתית בפרט ובפיפ"א בכלל, הוא למעשה כוח של פוליטיקה קרה ואינטרסנטית, שלא מתחשבת בכדורגל כלל וכלל.

הרחוב גועש

 הפרשה הזו הציתה את רחוב הכדורגל הפלסטיני. האוהדים מתרגשים וגועשים סביב הנושא, וחזית של ממש נפתחה כנגד הסעודים. יו"ר ההתאחדות הסעודית סירב להתראיין לעיתונאים פלסטיניים בטענה שהם "מילטנטים" ותוקפניים לדבריו, ורק הגדיל את השסע שנוצר. אחד מהשחקנים המרכזיים בנבחרת, קשר אלח'דר בית לחם, סאמח מרעאבה, כתב בפייסבוק: "אם המשחק לא יתקיים על אדמה פלסטינית, אנחנו פשוט לא מתכוונים להופיע אליו", ורק שלהב את אוהדי הנבחרת להמשיך בקמפיין ההתנגדות. האוהדים הפלסטינים טוענים לגזענות והתנשאות של הסעודים. חלקם הציע שעל ההתאחדות הפלסטינית לעבור להתאחדות האירופאית, אופ"א, בדיוק כמו השכנה מישראל. "כך אף נבחרת לא תסרב להגיע לשחק פה, נהפוך הוא. האירופאים הנאורים ישמחו להביע עמנו סולידריות, וכך יופעל לחץ על ישראל לשחרר את השטחים", אמר לי השבוע בחצי ציניות חצי ברצינות, עיתונאי ספורט בכיר מרמאללה, אשר בחר להישאר בעילום שם.

סאמח מראעבה מנבחרת פלסטין צילום: אימג'בנק, Gettyimages

אחרי האירוח המוצלח של נבחרת איחוד האמירויות, הפלסטינים ציפו להפוך את א-ראם למבצרם, וגם ליהנות מביקור של נבחרת איכותית נוספת בשטחי רשות. הקהל הפלסטיני הוא קהל גדול המגיע בהמוניו למשחקים, ויוצר אווירה מחשמלת באצטדיון של 21 אלף מקומות, הנמצא רק 20 דקות נסיעה מירושלים. כנהוג בעולם הערבי של ימינו, פרשה כזו מעוררת ביקורות וספקולציות.

הסעודים מקורבים לציונים

סעודיה נחשבת למדינה הסונית העשירה בעולם, וכתוצאה מכך, אחת המנהיגות של המדינות הערביות, ובוודאי שאחת החברות הבכירות, אם לא הבכירה ביותר, בליגה הערבית. עם ההתפתחויות ואי הוודאות אשר קיימות במזרח התיכון כיום, סעודיה לא יכולה להרשות לעצמה לעשות טעות ש"תיזכר לה" בשלב מאוחר יותר, ולכן לא מעוניינת להיות בין המדינות אשר כביכול משתפות פעולה, או מתייחסות בנורמליזציה, לשליטה הצבאית של ישראל בשטחים.

ספקולציה נוספת הייתה שישראל, בתיווך אמריקאי, לוחצת על סעודיה שלא להגיע, לאחר שראתה את ההצלחה וההדים שעורר הביקור של נבחרת האמירויות בגדה. זו נחשבת לפרשנות המופרכת ביותר, שכן לראשונה ישנו משבר בינלאומי הקשור בכדורגל הפלסטיני, וישראל, היא גורם נתון בדיון, ולא אחד מהצדדים בוויכוח.

מי שמרוויח מהסיטואציה על אף הפגיעה בנבחרתו הוא רג'וב. אחרי קונגרס פיפ"א האחרון, בו איים ללכת עד הסוף נגד ישראל ולבסוף הסכים לפשרה מצד עופר עיני ואנשיו, הביקורת והזלזול שהופגנו כלפיו מצד הפלסטינים עצמם, היתה עצומה. כעת רג'וב ניצב שוב בעמדת "הלוחם" האולטימטיבי, אשר מגן על האינטרס הפלסטיני בעולם, וזוכה לתמיכה גורפת מצד כל אנשי ואוהדי הכדורגל בגדה וברצועה. בספטמבר, נפגשו ראשי ההתאחדויות הסעודית והפלסטינית במשרדי ההתאחדות הירדנית, בכדי לדון במיקום חלופי מפגש. הסעודים הציעו להיפגש בעמאן מאחר שמדובר במגרש ניטראלי, השוכן בין סעודיה לגדה המערבית. הירדנים הציעו לשחק באירביד, בצפון המדינה, שם נמצאים פליטים רבים ממלחמת האזרחים בסוריה, והיא שואפת להגביר את הנוכחות הלאומית והמדינית באזור. בתגובה רג'וב ירה בלי להתבלבל: "אתם רוצים להעביר את המשחק? אין שום בעיה. אצטדיון אל-ירמוכ בעזה ישמח לארח את שתי הנבחרות". מבחינת הפלסטינים, אי הגעתם של הסעודים לשחק בפייסל חוסייני – משמעותה ניצחון טכני לפלסטינים, 3-0, אשר ישנה את כל תמונת הבית במוקדמות המונדיאל.

צביעות סעודית

אם באמת יוחלט לא לערוך את המפגש בגדה המערבית, הדבר יעיד על כישלון של פיפ"א בניהול משברים רגישים והפרדת הכדורגל מהפוליטיקה. בנוסף זה יעיד על הצביעות הסעודית בכל הקשור ל'אחווה הערבית' ולתמיכתה בפלסטינים במאבקם להשגת הכרה בינלאומית. אך יותר מכל ההפסד יהיה של תושבי הגדה המערבית.

בימים בהם מפורסמים הנתונים של קרן המטבע העולמית, המצביעים על העוני הגובר בשטחי הרשות הפלסטינית, אשר בשלוש השנים האחרונות רק הולך והתפשט, לתושבים לא נותרו הרבה אופציות ליהנות מכדורגל, בטח לא ברמה בינלאומית.

כדורגל נועד לשמח את האנשים הפשוטים. לצערם של רבים, במזרח התיכון הוא משמש יותר כזירה להתנגחויות פוליטיות בין אנשים המנותקים מן השטח, וששמחת האוהדים נמצאת בתחתית סדר העדיפויות שלהם.