המדינה יכולה רק להרוויח מהשקעה בספורט פראלימפי
המשחקים הפראלימפיים ייפתחו בברזיל ביום רביעי השבוע. הספורטאים שלנו הולכים לייצג את ישראל בתחרויות ברמות הכי גבוהות בעולם. השאלה היא - האם ישראל מייצגת אותם?
31 ספורטאים פראלימפים ישראליים, כאלו שכנגד כל הסיכויים כבשו פסגות, התמודדו במשחקים האולימפיים בריו נגד מכשולי הגוף, ויבוא כבוד רב לישראל בשלל תחרויות ואליפויות ברחבי העולם. הם התכוננו ארבע שנים בדיוק כמו כל ספורטאי, נחושים מלאי מוטיבציה, תולים את כל יהבם ומתמקדים באותם מספר דקות של תחרות. כשיגיע הרגע הגדול, כשהם מלאי התרגשות וגאווה לייצג את ישראל, תשאל השאלה האמתית, האם ישראל מייצגת אותם?
- ערוץ 1 ישדר את המשחקים הפראלימפיים
- המשחקים הפראלימפיים יתקיימו במתכונת מצומצמת
- המשחקים הפראלימפיים: מספר משלחות בספק בגלל בעיות מימון
ספורטאי פראלימפי. בספורט האולימפי מדברים בשבועות האחרונים על רמת ההשקעה של המדינה בספורטאים, אך החיפוש אחר תקציבים, חסויות ותרומות עבור הספורט הפארלימפי קשה אף יותר. צילום: איי אף פי
האם אנו מכירים את אותם ספורטאים? האם נחשפנו אליהם לקראת התחרויות, והאם תינתן לנו האפשרות לצפות בהם מתחרים? האם המדינה עומדת מאחוריהם ונותנת להם את הגב והתמיכה לה הם זקוקים? מדוע עד היום היא לא השכילה להבין את חשיבות ההשקעה בספורט השיקומי והתחרותי, והאם אנו כאזרחים, מבינים את העוצמה הנמצאת בתוך כל אחת ואחד מאותם ספורטאים?
בישראל קיימים מרכזי ספורט לנכים שתפקידם הראשון הוא לשקם ילדים צעירים הסובלים ממגבלות, ובמקביל לזהות את כוכבי העתיד בספורט, לתמוך ולהשקיע בהם, עד שיגדלו להיות ספורטאים פארלימפיים.
לעומת רבות ממדינות אחרות בעולם, יש למרכזים אלה גישה כמעט לכל ילד בעל מוגבלות. התשתית, המתקנים והידע המקצועי קיימים וברמה גבוהה, אולם השקעה בפיתוח הספורט הפראלימפי הייתה יכולה להיות רחבה יותר לו העמידה המדינה לצורך כך את המשאבים הכספיים הנחוצים, במקום להסתמך על עמותות וארגונים פילנתרופיים.
לאיל"ן שני מרכזי ספורט, האחד בר"ג והשני בחיפה. חשיבות המרכזים לספורט התחרותי לא תסולא בפז- מדובר בתשתית הראשית והעיקרית של הספורט הפארלימפי בארץ ומרבית הילדים שיהיו בסגלים לאולימפיאדות בעתיד גדלים כאן.
אם ניקח לדוגמה את מרכז הספורט של איל"ן ברמת גן, שהינו המרכז המקצועי והגדול בארץ, ואחד הגדולים והוותיקים בעולם שאין דומה לו , תקציבו כ- 15 מיליון שקל בשנה שמגיע כמעט כולו מתרומות שאיל"ן מגייסת בעצמה בחו"ל.
בספורט האולימפי מדברים בשבועות האחרונים על רמת ההשקעה של המדינה בספורטאים, אך החיפוש אחר תקציבים, חסויות ותרומות עבור הספורט הפארלימפי קשה אף יותר.
התאחדות לספורט נכים והארגונים החברים במוסדותיו, שבראשם איל"ן וארגון נכי צה"ל תומכים ומשקיעים בספורטאים עם המוגבלות, ומלווים את הספורטאים לאורך שנות ההכנה הארוכות, המפרכות והיקרות מאוד עד למשחקים הפארלימפיים.
השקעה בספורטאי פראלימפי יכולה לנוע בין 15,000 ש"ח ל 35,000 ש"ח בשנה .מעבר להוצאות הישירות יש לרוב, הוצאות נוספות על מאמן בעלות שיכולה לנוע מ-50,000 שקל עד 250,000 שקל בשנה, עלויות אחזקת מתקן והוצאות רכישת ציוד . הכשרתו , יכולה להמשיך שנים ארוכות ולהגיע לעלות של כחצי מיליון שקל עוד בטרם הגיעו לסגל אולימפי.
בענפים קבוצתיים ההשקעה נמשכת לאורך זמן. הכשרת קבוצה הישגית בענף הרוגבי בכסאות גלגלים נמשכת כבר כשמונה שנים, והם עדיין לא הגיעו לרמה אולימפית. ההשקעה עד היום כארבעה מיליון שקל. בענף הבוצ׳יה, אותו התחלנו לפתח ב-2008, ורק עתה ייצר את הספורטאי האולימפי הראשון, מושקעים בשנתיים האחרונות כמיליון שקל בשנה, בשיתוף הביטוח הלאומי בפרויקט כלל ארצי.
את כל ההוצאות הללו הספורטאי לא יכול לקחת על עצמו וגם משאביה של עמותת איל"ן מוגבלים.
לצערי החשיפה הניתנת לספורט הפאראלימפי מועטה ולא ברת השוואה לזה האולימפי. די להשוות את זמני השידור והמשאבים שהוקצו על ידי תחנות הטלוויזיה השונות ששלחו כתבים מיוחדים לברזיל- מה שלא יחזור על עצמו במקרה שלנו בספטמבר.
אני מאמין שהספורט הפאראלימפי מציב אתגרים קשים פי כמה מזה האולימפי ועם זאת הספורטאים שלנו חוזרים מידי אולימפיאדה עם כמות מדליות והישגים רבים יותר.
האם הציבור הרחב מודע לספורטאים אלה? האם הציבור יישאר ער כדי לצפות בשידורים ישירים מברזיל בתחנות הזרות? כולי תקוה שכן.
חווית הצפייה במשחקים הפארלימיפיים היא מיוחדת במינה. אותם ספורטאים שחיים בינינו ביום יום, חלקם נולדו עם נכות, חלקם נפגעו בתאונות דרכים וחלקם נפצעו בצבא- כל אלו מצליחים לשבור שיאים ולהגיע לתוצאות שספורטאים ללא מוגבלות כנראה לעולם לא יוכלו להגיע. אותם ספורטאים שעומדים על הפודיום בסוף התחרויות מנצחים לא רק את עמיתיהם. הם מנצחים את הפחד, את מגבלות הגוף והנפש והחשוב ביותר, את הסטיגמות כלפי נכים שיש לנו כחברה.
רבים מאותם ספורטאים המסיימים את הקריירה פונים למקצועות האימון. אנו מעודדים אותם להישאר במוסדות הספורט שלנו על מנת שיתרמו מניסיונם ויזכו למקום עבודה ופרנסה, אך בעיקר שישמשו כמקור השראה ומודל לחיקוי לילדים ובני נוער בעלי מוגבלויות בכל הארץ אשר עדים להישגים, ומקבלים עידוד ותקווה לכך שעם רוח לחימה ורצון גדול גם הם יוכלו למגבלותיהם, ינצחו את הקשיים הפיזיים העצומים העומדים בדרכם, ויוכיחו כי אין "נשארים מאחור" בכל הקשור להתגברות על מכשולים.
אין לי כל ספק שהספורטאים הפארלימפיים, אנשים טובים יותר, מוצלחים יותר, חדורי מוטיבציה וכח רצון, שאם רק נשכיל לפתוח להם הדלתות הנכונות יגיעו לפסגות חדשות בכל תחום בחיים ויחד אתם נהנה ונרוויח גם אנחנו אזרחי המדינה.
הכותב הוא יו"ר עמותת איל"ן
