הסקודטו לנאפולי? סיבה למסיבה

ב־10 במאי 1987 אמליה סיניורלי, אנרתופולוגית איטלקייה, הסתובבה ברחובות נאפולי בבבוקר ובצהריים ובמאמרה Antropologia urbana, אנתרופולוגיה אורבנית, דיווחה: "העולם השתנה. העיר הכי כאוטית, עמוסה ורועשת באירופה היתה נטושה. ריקה מאדם". מה קרה? נאפולי אירחה באצטדיונה סאן פאולו את פיורנטינה והיתה צריכה רק תיקו כדי לחגוג בערב זכייה בסקודטו, אליפות איטליה הראשונה שלה. רוברטו באג'ו כבש את שערו הראשון בסריה A באותו משחק היסטורי אבל נאפולי, אותה הוביל השחקן הטוב בזמנו, דייגו ארמנדו מראדונה, הוציאה את התיקו שהיתה צריכה, והוציאה את כל תושבי העיר הדרומית לרחובות. החגיגות, שנמשכו כמה ימים, הן אגדיות. אנשים לא הלכו לעבודה במשך שבוע. האופים בעיר שילבו כוחות כדי לאפות עוגות ענק בצבעי המועדון (תכלת, לבן), מסעדות הכינו סירי ענק עם פסטה ומאכלי ים וחילקו את המזון בחינם. אנשים עשו צילומי וידאו של עצמם חוגגים ואז מכרו קלטות VHS של החגיגות ־ בזמן החגיגות. כל כמה כמה דקות הרימו זיקוקי דינור לשמיים ושולחנות ענק נפתחו ברחבי העיר כך שכל אחד היה יכול לשבת בהם ולאכול. "אזרחים הטילו מס על עצמם כדי לממן את המשך החגיגות" לפי סיניורלי.

על חומת בית הקברות בעיר נכתב בכחול: Guagliu! E che ve sit pers! - "אתם לא יודעים מה פספסתם".

שחקני נאפולי חוגגים. הקבוצה משלמת 75 מיליון יורו לשחקניה, יובנטוס משלמת פי 2 יותר צילום: רויטרס

רב־גנב

מי שהיה האחראי העיקרי להצלחה הכבירה של נאפולי היה מראדונה, שנהפך לקדוש של העיר. בשלב מסוים, ל־25% מהתינוקות קראו דייגו או דייגה. בנו לכבודו פסלים כמו לקדושים ולחלק מהכיכרות בעיר שינו את השם ל-DAMM, דייגו ארמנדו מראדונה מונטסאנטו (מרכז). מראדונה התחבר בצורה מלאה לרוח הנאפוליטנית המרדנית-אנדרדוגית של העיר, שהוגדרה על ידי אנשי צפון איטליה כ"בירת הגנבים".

בזמנו בנאפולי מראדונה זכה באליפות העולם עם נבחרת ארגנטינה (מה שהוביל לחגיגות ברחובות נאפולי), הגיע לגמר מונדיאל באיטליה (בחצי גמר נגד איטליה בנאפולי עודדו את ארגנטינה) וזכה עם הקבוצה בשתי אליפויות. אבל בנאפולי גם התדררר לסמים והשמנת יתר. הוא היה מקושר למאפיה המקומית, חגג עם נשים רבות והשאיר בעיר צאצאים, שלא הכיר בהם. גם העובדה שקוראדו פרלאינו, נשיא המועדון, הצמיד למראדונה בלש פרטי, לא מנעה ממנו לחיות חיים פרועים. זה השפיע, בסופו של דבר, גם על חבריו לקבוצה (כבר בחגיגות האליפות שחקני נאפולי שרו בחדר ההלבשה נגד המאמן אוטביו ביאנקי). האלופה התפרקה, המועדון התדרדר ובסופו של דבר קרס כלכלית וכמעט נעלם מהמכ"ם.

ב־2004 אוהדים מקומיים ומפיק הסרטים האיטלקי, אאורליו דה לאורנטיס, הקימו את המועדון מחדש ומאז הקבוצה מסיימת ברווחים מדי שנה ולפי דירוג FiveThirtyEight’s SPI היא הקבוצה המוצלחת ביותר ביחס לתקציב שלה. ובניגוד לתקופה של מראדונה - ההצלחה מבוססת פחות על כישרון על אחד ויותר על עבודה קולקטיבית, חריצות ואימון דומיננטי. ההצלחה גם ברת-קיימא אבל עדיין לא "אולטימטיבית" - עדיין לא הובילה לתואר הנחשק מכולם: הסקודטו. האם העונה זו העונה שסוף סוף נאפולי תזכה בתואר אליפות?

מראדונה. כשנאפולי זכו באליפות החגיגות בעיר היו אגדיות ועל חומת בית הקברות בעיר נכתב בכחול: Guagliu! E che ve sit pers! - "אתם לא יודעים מה פספסתם". צילום: אי פי אי

לא מפחדים

על פניו, בקבוצה סוף סוף מדברים כאילו הם לא מפחדים מאליפות ראשונה מאז 1989/90. כשנאפולי רצה בצמרת ב-2015/16 והמאמן, מאוריסיו סארי, נשאל לגבי הסקודטו הוא טען שהמילה היא " una bestemmia" - "חילול הקודש". ואולם, העונה כמעט כל שחקן נאפולי מדבר על הרצון שלו לזכות באליפות. "כולם מדברים על הסקודטו" אמר הבלם קאלידו קוליבאלי בראיון לרדיו קיס-קיס. "אפילו השומר בבית הדירות שלי אומר 'סקודטו' כל פעם שהוא רואה אותי. אנחנו מקווים לעשות את זה ולחיות את זה ולא רק לשמוע אנשים מדברים על זה". אז בראש, לפחות, הקבוצה כבר בשלה.

העניין הוא שיובנטוס, היריבה הגדולה עוד משנות השמונים (בחגיגות האליפות התהלכו עם 'ארונות קבורה' של יובנטוס), רודפת אחרי נאפולי לאורך העונה. נאפולי בקצב של 98 נקודות בעונה. יובנטוס בקצב של 95. נאפולי, הקבוצה הכי טובה באיטליה בשנת 2017 (מבחינת צבירת נקודות, הבקעת שערים וכו'), תלויה בסגל קצר ומגובש שרץ זמן יחדיו וביכולות אימון ואלתור של סארי, בנקאי לשעבר שבגיל מאוחר יחסית החליט להתמקד אך ורק באימון וטיפס מהליגות הנמוכות לפסגת הסריה A בזכות חשיבה יצירתית ויכולתו לגבש את שחקניו מאחורי רעיונותיו. "הנשק הסודי של נאפולי זה שממש איכפת לנו אחד מהשני ואנחנו נהנים מכל רגע" הסביר אלאן, הקשר הברזילאי של הקבוצה. "אנחנו מיישמים היטב את הרעיונות הנפלאים של המאמן על המגרש וככה אנחנו צריכים להמשיך כדי לזכות באליפות. אין לנו סגל של 30 שחקנים אבל אנחנו סומכים אחד על השני ויודעים שאפשר לסמוך אחד על השני".

ומה סארי עושה? הוא מלמד את שחקניו את המשחק מנקודת המבט שלו. הוא משתמש ברחפנים באימונים כדי ללמד את השחקנים שלו על תבניות התנועה שלהם ואיך הם צריכים לנוע על המגרש. "סארי ממש לימד אותי כדורגל" סיפר דרייס מרטנס, החלוץ של הקבוצה לקוריירה דלו ספורט. "הוא מאמן כל כך טוב שמכין אותנו לכל רגע במשחק בצורה המדעית ביותר ואנליזה משובחת. הוא מראה לנו בדיוק איך אנחנו אמורים לנוע עם הכדור ובלי הכדור, וגם איך ללחוץ על היריב ובאיזו צורה. כשאנחנו עולים למשחק הוא כמו שחקן נוסף על המגרש. הוא נמצא בראש של כל אחד מאיתנו".

מאוריסיו סארי. בנקאי לשעבר שזנח את העבודה הטובה להתמקד באימון ליגה שלישית צילום: גטי אימג'ס

מיסטר 33

בסאנסובינו, מועדון קטן שאימן, קיבל סארי את הכינוי "מיסטר 33" מאחר שתמיד הכין את הקבוצות שלו ל־33 רוטינות של התקפות ומצבים נייחים. אולי השתמשו ב-4 או 5 מהתרגילים/רוטינות הללו במשחק. שחקניו תמיד מחמיאים לו על כך שהוא מסביר את ההרעיונות המסובכים שלו בצורה מושלמת. אריגו סאקי, מאמן שהגיע משום מקום להוביל את מילאן לשתי אליפויות אירופה, תמיד מחמיא לסארי. "כשאני רואה את נאפולי משחקת, אני יודע איך סארי מאמן אותם. הוא גאון" אמר. נאפולי של סארי היא מכונת מסירות משומנת. שחקני נאפולי מוסרים כ־25% יותר מסירות בפוזשן מאשר קבוצה ממוצעת ב־7 הליגות הבכירות והמספר הזה גדל לכ־39% כשמחשבים רק מסירות קצרות. במקביל, נאפולי היא אחת הקבוצות שמכדררות הכי מעט באירופה. סארי שכנע את שחקניו כי כדרורים הם כלי פחות יעיל ממסירות, במיוחד כשאין בקבוצה את השחקנים הכי מוכשרים ומהירים שקונים, בדרך כלל, בהרבה כסף. יש לציין, יובנטוס מכניסה פי 2 יותר מנאפולי ומשלמת לשחקניה פי 2 יותר מאשר היריבה לצמרת.

במקביל, ההתקפה של נאפולי בנויה על תנועה רבה ו"תנועה מזויפת" רבה. השחקנים הקדמיים של נאפולי כל הזמן נותנים את האשלייה שהם הולכים לעשות ריצה לכיוון השער. לא עם הכדור אלא בלי הכדור. לכך אחראים צוות של חלוצים זריזים וחכמים שנעים במקומות ולמקומות שהבלמים ושחקני ההגנה לא רואים. הגמישות של השלישייה הקדמית, חילופי המקומות, הריצות האמיתיות ו"המזוייפות" בוחנות את היריבה לאורך המשחק. זה מכונה "mental overload" - "יתרון מנטלי על ידי העמסת יתר על היריבה". בכדורגל היום המאמנים מנסים להשיג יתרון מספרי על פני היריבה בחלקים מסוימים במגרש (overloads או positional overloads). סארי משתמש בקונספט הזה אבל ברמה המנטלית. ההטעיות הרבות שהשחקנים שלו עושים גורמת לשחקני היריבה לחשוב כל הזמן.

כאמור, נאפולי של סארי היא קבוצה שונה לחלוטין מנאפולי של מראדונה. מדובר על קבוצה שנשענת על עבודת צוות ואימון על במקום כישרון ויכולת אלתור. ולמרות שהיא עדיין קבוצה שמייצגת את אחת מהערים העניות באירופה, מדובר במועדון שנמצא בטופ 20 המועדונים הכי עשירים באירופה. השחקנים של נאפולי הנוכחית הוכיחו את החיבור שלהם זה לזה ולמועדון ולעיר כבר מספר פעמים. רבים מהם דחו הצעות מענקיות היבשת. מה שברור זה, שאם הקבוצה הזו - השונה לחלוטין מאותה קבוצה היסטורית - תזכה באליפות השלישית של המועדון, החגיגות בעיר יהיו פרועות לא פחות מאשר באייטיז.