יומן פגרת קורונה. ניתוח מוטעה זה קטע בריטי
במשך שנים הכדורגל האנגלי פיגר בגלל ניתוח משחקים מוטעה של רואה חשבון אחד. בוריס ג'ונסון לא למד את הלקח שהכדורגל האנגלי למד ממזמן
סיפורו של צ'רלס ריפ הפך לסיפור מפורסם על שימוש לא נכון ומאוד מזיק בנתונים.
ריפ רואה החשבון מחיל האוויר המלכותי של בריטניה ניתח יותר מ-2,000 משחקים עם עיפרון ומחברת. נדרשו לו שעות על גבי שעות לנתח משחק אחד. בניתוחים הללו גילה, למשל, ש-80% מהשערים הובקעו ממהלכים שכללו פחות מארבע מסירות. הוא הראה ש־30% מהשערים נובעים מחטיפת כדור מההגנה פחות מ־30 מטר מהשער. מסקנותיו היו שצריך לקרב את הכדור כמה שיותר מהר לרחבת היריב על ידי מסירות ארוכות ולוותר לחלוטין על מסירות קצרות.
העניין הוא שריפ התעלם לחלוטין ממגמות בעולם הכדורגל. ממספר המסירות העולה במשחק ומההסתמכות ההולכת וגוברת על כישורים אינדיבדואלים של שחקנים הוא גם כמעט לא ניתח כדורגל מהעולם, אלא בעיקר את זה ששוחק באנגליה. "ריפ היה רואה חשבון מצוין", אומר כריס אנדרסון, שכתב את הספר "The Numbers Game: Why Everything You Know About Football is Wrong", "אבל הוא לא היה אנליסט דגול. הוא היה בעל הבנה מוגבלת לגבי מה המספרים אומרים". לפי אנדרסון, "ריפ היה 'אבסולוטיסט' ולכן מסקנותיו היו לא נכונות".
בוריס ג'ונסון צילום: אם סי טי הטעות הגדולה של ריפ? המסירות הן לא העניין בהבקעת שערים אלא החללים ומרווחים בין שחקני ההגנה שנוצרים בקרבת השער ומעניקים לשחקני ההתקפה חופש תנועה וביצוע. אם כולם יודעים שאתה הולך להגביה כדורים לרחבה בכל פעם שאתה מקבל את הכדור, אז נוצר עומס שחקני הגנה ברחבה. הם חונקים את החללים של החלוצים ומורידים את איכות מצבי ההבקעה. מסירות קצרות, לעומת זאת, מזיזות את ההגנה ויוצרות חללים
למרות הניתוח המוטעה, מסקנותיו של ריפ התאימו, אידיאולוגית, למנהל הטכני של ההתאחדות הכדורגל האנגלית באותו הזמן, צ'ארלס יוז.
יוז היה דמות שנויה במחלוקת, והוא עיצב את דרך החשיבה של הנבחרות ורוב הקבוצות האנגליות. יוז כתב את "ספר אימון הטקטיקות לכדורגל", שבו הוא פרס את חזון הכדורגל האנגלי לדורות בהסתמך על המספרים של ריפ. יוז היה תומך נלהב של כדורגל "Route One", המסירה הארוכה מההגנה להתקפה, וטען ש"התקפה שבה נמסרו מעבר לשלוש מסירות לא שווה כלום".
יוז, כאמור, הסתמך על ניתוח סטטיסטי של ריפ והאמין שככל שמגיעים יותר כדורים לרחבת היריב, כך גדלים הסיכויים לשער ולכן היה צריך לתקוף את היריבים ב"אגרסיביות, בישירות ובנחישות" — מאפיינים קלאסיים של הכדורגלן האנגלי. טכניקה, גמישות, יכולת מסירות קצרות וחזון לא היוו אלמנטים חשובים בכדורגל של יוז. "אין לאנגליה מה ללמוד מברזיל" סיכם את גישתו לכדורגל.
אגב, המחשבה הזו של ריפ ויוז לא ממש עזבה לחלוטין את העולם. עדיין יש מאמנים שמאמינים בכך שאסור "להתמזמז" עם הכדור ואפילו דריל מורי, הג'נרל מנג'ר המהפכני של יוסטון רוקטס (NBA) שחובב כדורגל, אמר שאם הוא היה חוקר כדורגל הוא בטח היה מגיע למסקנה שצריך לוותר על משחק המסירות ולהגיע כמה שיותר מהר לרחבת היריב. זה, כמובן, מגיע ממחשבה מוטעית של איש מאוד חכם שלא מבין כדורגל.
הניתוח הגרוע של ריפ ויוז היה היה אחת מהסיבות לנחיתות הכדורגל האנגלי מול האירופי במשך עשרות שנים. ככה זה כשמחקר וסטטיסטיקה משרתים אמת של מישהו ולא את האמת. רק כשהחליטו לוותר לחלוטין על המסקנות של ריפ, הכדורגל האנגלי התחיל ברנסנס שלו.
בוג'ו האסון
ניתוחים גרועים ושימוש מעוות במספרים יכולים לעשות הרבה יותר נזק מפגיעשה של עשורים בכדורגל האנגלי. והיום אנחנו רואים את זה שוב: גם בבריטניה.
בעוד שהקונצנזוס המדעי תמך ותומך בהתמודדות אגרסיבית עם וירוס הקוביד-19 (קורונה) - כלומר, ריחוק חברתי/הסגר, בידודים, בדיקות - מדענים בריטים בחרו לקדם התמודדות אחרת לחלוטין עם הווירוס - שעושה פחות נזק לכלכלה: "חיסון העדר".
"הרעיון של חיסון עדר יכול לעבוד נהדר, אנשים חולים במחלה, נגיד שרובם עוברים את זה בקלות, ואז מפתחים חסינות טבעית והנגיף לא יכול להדביק" אומר הביולוג ד"ר בן הורוביץ'. "ככה הוא לא מוצא קורבנות חדשים וההתפרצות נבלמת".
עם זאת, זו היתה טעות נוראית לחשוב על חיסון העדר במקרה של הקורונה. שוב ד"ר הורוביץ: "הנגיף חדש. אין לאף אחד חסינות טבעית. אם היה מדביק לאט לאט אנשים, והייתה נוצרת חסינות טבעית תוך נגיד שנה-שנתיים, זה היה יכול להיות רעיון טוב, אבל אם הוא מדביק מאסות של אנשים תוך זמן מאוד קצר, הרבה מאוד מסתבכים וצריכים טיפול אינטנסיבי בבית החולים, הוא גורם לקריסה של מערכת הבריאות המקומית והרבה מאוד אנשים מתים".
עם זאת הניתוח המעוות של המספרים התלבש כמו וולה לחיבורים לראש הממשלה הבריטי, בוריס ג'ונסון. ג'ונסון - אינסטקנטיבית - התנגד לפעולות לא פופולריות: סגר, סגירת עסקים וריחוק חברתי.
ראש ממשלת אנגליה תמיד היה נגד מה שהוא מכנה "nanny state" - מדינה מטפלת. הוא לא מאמין שצריך להגיד לאנשים מה לעשות. ב-2004 לעג בטור בעיתון על הצעת חוק איסור עישון בפומבי: "הדבר הבא שתרצו זה לאסור על שתייה כדי להסיר כל פיתוי להיות שיכור. או לאסור על רכבים כדי שאנשים לא ינהגו יותר מדי מהר... אסור לנו לחשוב שאנחנו יודעים מה אחרים חושבים".
כמובן שאין קשר בין הדברים אבל הרטוריקה הפופוליסטית שלו מפמפמת חזק בדמו. אף אחד לא אוסר על עישון בפומבי בשביל להציל את המעשן - אלא את הציבור שסביבו שלא רוצה לעשן ועדיין נאלץ לשאוף את העשן המסרטן של המעשן לצידו. אף אחד לא היה אוסר על שתייה אבל כן אסור לנהוג ולשתות בגלל שהציבור כולו יכול להיפגע מ"ההחלטה העצמאית" של השתיין. החוק במדינות דמוקרטיות נועד להגן על הפרט מהציבור ועל הציבור מהפרט.
בכל מקרה. ג'ונסון החליט ללכת עם דעת המומחים שהתאימה לאידיאולוגיה שלו ובזמן שהווירוס התפשט ברחבי בריטניה הוא דרש מאנשים להתנהל כהרגלם.
אחרי שבוע וקצת החליט לסגת במהירות מההנחיות המופקרות כי חילחלה ההבנה שכל הניתוח של המומחים שלו היה מוטעה, התעלם מהאוכלוסייה הבוגרת ואוכלוסיות בסיכון והתעלם לחלוטין ממה שקרה באיטליה, ספרד וסין. הניתוח המוטעה הזה ומנהיגותו הפופוליסטית של "בוג'ו" עשויים להוביל לאחד מהאסונות הגדולים בהיסטוריה של האי הבריטי. מערכת הבריאות קורסת ומספר המתים נוסק.
הנזק של ניתוח לא נכון של המספרים יכול להיות קטלני. וזה שיעור עצום ועצוב מאוד שחייבים ללמוד.
