הקלת הסנקציות על איראן: האפקט הפסיכולוגי הוא העיקר

ההסכם ההיסטורי שנחתם אתמול בין מעצמות המערב לבין איראן מהווה עבורה ניצחון אדיר. מטרת הנשיא חסן רוחאני עם כניסתו לתפקיד באוגוסט האחרון היתה להביא להקלת הלחץ על המשק האיראני. זאת לאחר שמונה שנים שבמהלכן נוהלה כלכלת המדינה באופן שערורייתי על ידי קודמו מחמוד אחמדינג'אד.

הדרך היחידה להביא בשורה למעמד הביניים האיראני, כך הסיקו המומחים בסביבתו של רוחאני, היתה הקלה בסנקציות וחזרתה של איראן לחיק הכלכלה הגלובלית.

בהיבט הזה איראן זכתה בנקודות רבות, גם אם ברור שהדרך להסרה מלאה של הסנקציות היא ארוכה ומלאת מהמורות.

איראן מחכה לכסף הגדול

לפי ההסכם הנוכחי, המעצמות ישחררו באופן מיידי סכום של 4 מיליארד דולר לאיראן מכספי הכנסות הנפט, וכן יוסרו המגבלות על סחר בזהב, במכוניות, בחלקי חילוף למטוסים אזרחיים ובמוצרים פטרוכימיקליים. ההערכות הן כי מימוש ההסכם יעשיר את קופתה של איראן ב־7 מיליארד דולר במהלך חצי השנה הקרובה.

במחווה של רצון טוב הסכימו המעצמות גם לאפשר העברת סכומים בשווי של 400 מיליון דולר עבור שכר הלימוד של סטודנטים איראנים בחו"ל.

לכל ברור כי הסכם ז'נבה הוא צעד ראשון לקראת הסכם כולל ומקיף, שאמור בסופו של דבר להסיר את כל המגבלות על הכלכלה האיראנית, ובייחוד את החנק על המערכת הבנקאית ויצוא הנפט. חשוב להבין כי איראן לא נכנסה לשיחות הללו בשביל 4 מיליארד דולר וגם לא 15 מיליארד דולר - איראן מעוניינת לזכות בכל הקופה. לא בכדי, הנציגים האיראנים לשיחות דרשו כי יוסרו המגבלות על נכסים פיננסיים בשווי של 50 מיליארד דולר.

איראן מעוניינת לחזור בהדרגה למעמדה בשוק הנפט העולמי. פירושו של דבר, הכנסות של יותר מ־55 מיליארד דולר בשנה הראשונה מהסרת הסנקציות, ובהמשך - השמים הם הגבול. בינתיים המערב החליט ללכת על צעד קטן בכיוון, אם כי דומה שהמגמה ברורה ומבחינת האיראנים הסרת הסנקציות היא לא שאלה של אם אלא מתי.

אבל חשיבות ההסכם במקרה זה דווקא אינה בפרטים הקטנים. למשטר האייתולות מובן כי 4 או אפילו10 מיליארד דולר לא יושיעו את המשק האיראני או את ממשלת רוחאני הסובלת מקופה ריקה. הסנקציות על המשק האיראני ובייחוד על הנפט מאז תחילת 2012 עלו לו באובדן הכנסות המוערך ביותר מ־100 מיליארד דולר. לפיכך הסכומים המדוברים עתה הם בגדר טיפה בים.

עם זאת, חשיבות ההסכם היא בהיבט הפסיכולוגי ובמה שהוא משדר לקהילה העסקית בעולם. הרושם הוא שבסופו של דבר, בעוד כך וכך חודשים, איראן וכלכלתה יחזרו למפת העסקים הבינלאומית.

באזור כבר החלו להיערך לקראת ההסתערות המחודשת על השוק האיראני, וזאת עוד לפני חתימת ההסכם אתמול. כדי להבין כיצד התחושה האופטימית לגבי השיחות בין איראן למערב מיתרגמת לכלל מעשה, יש להסתובב בשטחי המסחר באמירות דובאי המפרצית.

במשך שנים שימשה האמירות הזו כ"חצר האחורית" של המשק האיראני וסייעה רבות למשטר האייתולות לעקוף את הסנקציות. רק לחץ אמריקאי בלתי פוסק והסנקציות על העברות כספים הביאו בסופו של דבר את שלטונות דובאי לצמצם במידה ניכרת את העלמת העין מהסחר עם איראן, שהמשיך כל העת, אך במידה פחותה.

אבל בשבועות האחרונים האווירה השתנתה לחלוטין. מאות עסקים שבמשך שנים ניזונו מהפעילות מול השוק האיראני (יש לזכור כי בדובאי יש לפחות כחצי מיליון איראנים שחלקם הלא מבוטל עוסק במסחר) החלו כבר בהכנות לקראת פתיחתו מחדש. מבחינת הסוחרים בדובאי הסרת הסנקציות היא עניין של זמן בלבד, וההכנות לכניסה המחודשת אל השוק האיראני נמצאות בעיצומן.

ללא ספק, דובאי צפויה להיות אחת המנצחות הגדולות של ההסכם בין המערב לאיראן. הסחר במוצרים שאינם נפט בין דובאי לבין איראן הצטמק בשנים האחרונות מ־10 מיליארד דולר ב־2011 לכ־3 מיליארד דולר בלבד במחצית הראשונה של 2013.

שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי התגאה לפני שבועיים כי שמע ממארחיו במדינת איחוד האמירויות, שהסחר עם איראן הצטמק בשנתיים האחרונות ב־83% מ־23 מיליארד דולר ל־4 מיליארד בלבד. עתה נראה כי הפוטנציאל האדיר הזה הולך להתממש מחדש.

מאז 2011, בשל הצטמקות המסחר והקשחת יישום הסנקציות בדובאי, חלה ירידה דרסטית גם במספר חברות הסחר הפועלות מול איראן, מ־600 ל־200 בלבד.

חלק מהחברות פנו לשווקים אחרים כמו טורקיה ומלזיה, אך לפי הדיווחים מהשבועות האחרונים נרשמת מגמת חזרה בציפייה כי שערי השוק האיראני ייפתחו מחדש והפסדי השנים האחרונות יימחקו כלא היו.

פוטנציאל השוק האיראני קורץ לחברות רבות במגזרים שונים. מדובר בשוק של כ־80 מיליון בני אדם, כשב־2011 הגיע היקף היבוא של איראן לכ־78 מיליארד דולר. מקורות היבוא העיקריים של איראן הם איחוד האמירויות, ובעיקר דובאי (31%) וסין (17%).

אבל לא רק סחר. גם מבחינת יעד להשקעות לאיראן יש הרבה מה להציע לקהילה הבינלאומית. יש לזכור כי באיראן פועל שוק הון עם כמה מאות חברות בשווי כולל של כ־105 מיליארד דולר. נכון להיום המסחר מצומצם בעיקר לשוק הפנימי, אולם היפתחות של השוק הזה למשקיעים זרים תוכל לעניין הן את המשקיעים האזוריים והן את הבינלאומיים, בייחוד כשמדובר בבנקים, בחברות המתכות הבסיסיות ובחברות התקשורת.

עם זאת, ברור שכרגע התחום הנתפס אטרקטיבי ביותר מבחינת הכסף הגדול הוא מגזר הגז הטבעי האיראני. בתחומי איראן נמצא שדה הגז הטבעי הגדול בעולם - דרום פארס - כששכנתה קטאר הפכה לאחת המדינות העשירות בעולם כתוצאה מפיתוחו של שדה זה. האיראנים מעוניינים למשוך השקעות זרות לפיתוח השדה, יעד שהציב הנשיא רוחאני עם כניסתו ללשכתו — דבר שבטווח הארוך יוכל לשנות את פניה של הכלכלה האיראנית.

טוטאל תרצה לממש חוזים

בשדה דרום פארס ישנן עתודות של כ־14 טריליון מ"ק של גז טבעי מכלל עתודות של 33 טריליון מ"ק גז בכל רחבי איראן. האיראנים חילקו את פרויקט פיתוח השדה הענק ל־28 שלבים. חלק מהעבודות נמסרו לביצועה של חברת טוטאל הצרפתית, אולם היא נאלצה לסגת בשל הסנקציות.

החברות הסיניות והאיראניות שהחליפו אותה מתקשות לעמוד במשימת הפיתוח בגלל היעדר ניסיון וטכנולוגיה מתאימה. עתה, נוכח פריצת הדרך הדיפלומטית, צפוי כי טוטאל תבקש לממש את החוזים שחתמה עליהם בעבר, אם כי כבר דווח שחברות מערביות נוספות מעוניינות לקבל נתח מהפרויקט המבטיח.

הכותב הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)