פטריוטים, מכורים לאוכל ומרוכזים בעצמם: דברים שלמדתי על סינים
אחרי שנה וחצי של מגורים בבייג’ינג, אופיר דור החליט לסכם כמה מהתובנות שלו על מדינת הענק ו-1.4 מיליארד אזרחיה. מעבר לכל הוא הבין עד כמה החברה הסינית היא מועדון סגור
- קודם ניקח את דלהי: כך כבשה הטכנולוגיה הסינית את הודו
- דרמה בסין: המתכון הסודי לרוטב הצ’ילי המפורסם ביותר - נגנב
- נופל וקם: רוני ורטהיימר חוזר לאופנת הספורט עם מותג סיני
1. קונפליקטים זה רע (אבל אפשר לנצל אותם לטובתך)
הסינים מעדיפים להימנע מקונפליקטים בינאישיים ישירים. לקונפליקטים כאלו, במיוחד אם הם נגמרים בצעקות, יש פוטנציאל ל"איבוד פנים", או פגיעה בכבוד של כל הצדדים המעורבים. כדי לשמור על ״הרמוניה״, לפחות על פני השטח, הם יעדיפו לטאטא הצידה בעיות דוחקות, להימנע מלגעת בנושאים מתוחים ואפילו לשקר, העיקר שכולם יראו מרוצים. אין רחוק יותר בין זה לבין הנטייה הישראלית "לשים הכל על השולחן" ו"להגיד הכל בפנים".
בכל זאת כששומרים הרבה בבטן לאורך זמן דברים מתפוצצים ולא פעם שמעתי מחברים סיפורים על קולגות סינים שנתקפו זעם ברגע אחד. כזר הנטייה הסינית להימנעות מקונפליקטים דורשת התאמות. חבר ספרדי חם מזג סיפר לי שאף אחד מהשותפים הסינים שלו לדירה לא מדבר איתו. כשחקרתי לעומק התברר שבלילה הראשון שלו בדירה, השותפים הרעישו קצת יותר מידי והוא יצא מהחדר לצעוק עליהם שיהיו בשקט. חודשים אחר כך הם לא החליפו איתו מילה. סיני היה מעדיף פשוט להבליג ואם הרעש נמשך ללכת לדבר עם בעל הדירה.
יש מקרים שבהם אפשר לנצל לטובתך את הרתיעה הסינית מעימותים. בחורה אמריקאית סיפרה לי איך התיישבה במשרד משאבי האנוש בארגון בו עבדה וסירבה לצאת עד שדרישותיה יענו. משאבי האנוש נשברו ראשונים.
בייג'ינג. מעדיפים להמנע מקונפליקטים כדי לא לפגוע בכבוד צילום: בלומברג
2. הלחץ בא מהבית
הדרישות של האמא היהודיה הן כאין וכאפס לעומת אלו של האמא הסינית. בחורה סינית הסבירה לי שההורים בסין מפנטזים שהילדים יתמקד בלימודים בתיכון ובאוניברסיטה, בלי הסחות דעת בדמות קשרים רומנטיים. הלימודים בתיכון ואפילו עוד קודם בבית הספר היסודי בסין עמוסים להחריד ותופסים את מרבית שעות היום כולל שיעורי השלמה וחזרה בסופי שבוע, עליהם ההורים משלמים בנפרד. אבל ברגע שהם מסיימים את הלימודים הציפייה מהילדים הסינים היא להתחתן מהר ככל האפשר. השילוב בין שני הדברים לא משאיר הרבה מרחב להתנסויות לרוב הצעירים הסינים.
גם בגיל מאוחר יותר הלחץ נמשך. בחורה סינית אחרת, כבר נשואה ובת כמעט 30, סיפרה לי איך אמא שלה מתרגזת כל פעם שהיא שומעת על התחביב האהוב עליה - סריגה. "לדעת אימא שלי זה בזבוז זמן חסר תכלית. עדיף שבמקום זה אעבוד על שיפור האנגלית שלי או ארשם לתואר שני", היא מסבירה.
3. אכול ושן כי מחר נמות
הסינים היו רעבים במשך שנים רבות ושפע המזון ממנו נהנה היום חלק גדול מהאוכלוסיה הוא עניין חדש יחסית. גם צעירים בשנות ה-30 לחייהם יספרו לך איך כשהיו ילדים בשר היה מצרך נדיר. היום, כמו כדי למלא חסך קולקטיבי, הסינים צורכים בשר אפילו שלוש פעמים ביום.
ככל שהשליטה שלי בשפה הסינית הולכת ומשתפרת, אני מגלה כמה מהשיחות סביבי עוסקות בהעדפות קולינריות, נושא שסינים יכולים לדון בו שעות. יותר מזה אני נדהם לגלות כל פעם מחדש כמה אוכל יכולים לחסל סיני או סינית רזים בארוחה אחת. אם במערב לא מנומס להשאיר אוכל על השולחן, בסין עדיף שהשולחן לא ישאר ריק לגמרי בסוף הארוחה, עדות לכך שהמארח נתן מספיק מזון.
התשוקה הסינית היחידה שמתחרה עם אכילה היא שינה. בסין זה אפילו ממש לגיטימי להצהיר בגאווה ששינה היא התחביב שלך וכשתשאל סיני איך הוא בילה את סוף השבוע, תשמע לא פעם שהוא פשוט ישן.
ארוחה במסעדה. השפע הוא עניין חדש צילום: chinascenic
4. כל אדם לעצמו
אולי זהו הקפיטליזם הדורסני השורר היום בסין, אולי ההיסטוריה הסינית האלימה והאכזרית ואולי מדיניות הילד האחד שיצרה נסיכים ונסיכות צעירים, תהיה אשר תהיה הסיבה לכך, התוצאה היא אחת. בסין שאני נתקל בה ביומיום התחושה היא שכל אדם דואג אך ורק לעצמו. לפעמים נראה שעבור רבים מהסינים הזולת כמעט לא קיים.
זה מורגש מידי בוקר במעבר החצייה, כשאתה חייב לזנק קדימה כדי לגרום למכונית ממול לעצור, או ברכבת לילה בה נוסע אחד מחליט לנהל באריכות שיחת טלפון קולנית אחרי שכולם מסביב נרדמו. זה בא לידי ביטוי בחוסר הנכונות לסייע למי שנזקק לעזרה ברחוב וגם מתבטא במעליות בהם אתה צריך לדחוף ולמרפק את דרכך החוצה בלי שמישהו טורח לפנות לך דרך. “סין לא תהפוך למעצמת על כי לאנשים אין מערכת ערכים, הם חושבים רק על עצמם ומשפחתם”, אמרה לי חברה סינית. מוזר, אבל נראה שאני כישראלי מקבל את זה יותר מהבנה ממערביים אחרים.
הרכבת התחתית בסין צילום: storyblogger.de
5. פטריוטים שחולמים על הגירה
“תכתוב עלינו דברים טובים, שלא יחשבו שאנחנו כל כך נוראיים”, התחננה בפני סינית אחת אחרי ששמעה כי אני כותב לתקשורת הישראלית. כמעט כל הסינים שפגשתי, אפילו המשכילים והליברליים ביותר, היו משוכנעים שהתפיסה עליהם במערב ובתקשורת המערבית מעוותת ומוטה.
תפיסה זו של כל העולם נגדנו היא אחת הסיבות לרמת הפטריוטיות הגבוהה בסין. פגשתי כמובן גם סינים שמתנגדים לשיטה ומבקרים בחריפות את מדינתם, אך לצידם נתקלתי בהרבה יותר סינים שבטוחים שמדינתם צודקת בהכל ומחזיקים באמונה עמוקה שהמערב מנסה לחבל בהצלחה הסינית.
בשבוע שעבר הפך ויראלי ברשת הסינית נאום של סטודנטית סינית הלומדת באוניברסיטת מרילנד בארצות הברית, בו היא מדברת בשבח חופש הביטוי והאוויר הנקי באמריקה. אולם במקרים רבים אחרים היציאה ללימודים בחו”ל דווקא מחדדת את הרגשות הלאומיים והפטריוטים בקרב הצעירים הסינים, שמוצאים את עצמם מגנים על ארצם שוב ושוב מול חבריהם לספסל הלימודים. הפטריוטיות לא אומרת שסינים רבים לא היו מעדיפים לחיות בחו”ל אם היתה להם הזדמנות.
6. החיים בבייג׳ינג נוחים מאוד (בניכוי זיהום האוויר והצפיפות)
באחד החודשים הראשונים שלי כאן פגשתי במסיבה צעיר סיני שהיגר לגרמניה ובא לביקור מולדת. חקרתי אותו על החיים באירופה לעומת סין ושמעתי ממנו משהו שהדהים אותי אז: החיים בסין, הוא אמר, הרבה יותר נוחים. עם הזמן הבנתי למה הוא מתכוון.
בסין של היום יש אפליקציה לכל דבר ועניין, החל מהזמנת נסיעות, דרך השכרת אופניים המפוזרים בכל פינת רחוב ועד לקריאה למנקה או טכנאי. כל מוצר שתחלום עליו יכול להגיע אליך עד לדלת הבית בזמן מינימלי, החל מטייק אווי מהמסעדה הקרובה, דרך מוצרים מהסופר ועד בגדים, נעלים, מוצרי חשמל וכל דבר אחר שנמכר באתרים של עליבאבא ומתחרותיה. על הכל תוכלו לשלם ישר מהסלולרי ואפילו לא תצטרכו להשאיר טיפ לשליח. לא חייבים להיות עשירים כדי ליהנות מכל הטוב הזה, מספיק להשתייך למעמד הביניים כדי לחיות טוב בבייג’ינג. ככה זה כשיש מיליוני בני אדם מתחתיך במדרג הכלכלי.
כששאלתי את אותו סיני למה בכל זאת היגר לגרמניה, הוא הזכיר את זיהום האוויר הקשה בבייג’ינג, הצפיפות, התחרותיות הגבוהה בסין והרצון להתרחק משליטת ההורים.
זיהום האוויר בבייג'ינג. סיבה טובה לעזוב צילום: Kyodo
7. המצב משתפר אבל יש בעיות
רוב הסינים שפגשתי האמינו שהמצב בסין הולך ומשתפר אבל שמעתי מהם גם על לא מעט בעיות. חלק מהבעיות שלהם דומות באופן מפתיע לאלו של ישראלים (ע"ע נדל"ן) ואחרות יחודיות יותר.
זיהום אוויר הוא אחד הנושאים שמטרידים במיוחד את תושבי בייג’ינג, במיוחד מהרגע שיש להם ילדים. מחירי הדירות המטפסים מעלה בערים הגדולות הם צרה גדולה לאלו שלא קנו בית עדיין או יותר נכון שההורים לא נתנו להם דירה. בהשוואה לישראלים, הסינים מודאגים יותר מהאוכל שמוגש להם במסעדות לאור אינספור סקנדלים של בטיחות במזון בשנים האחרונות.
מרבית הסינים שפגשתי היו מאוד לא פוליטיים והעדיפו להתרחק ככל האפשר מעיסוק בתחום זה. לא פעם שמעתי מהם שדמוקרטיה זה אולי נחמד וטוב למערב, אבל הציבור הסיני עדיין לא מוכן לשיטה שבה הוא בוחר את מנהיגיו. “מהפכה זה אולי רומנטי”, אמרה לי בחורה סינית שלמדה בארה״ב, “אבל בסוף היום היא נגמרת בכאוס”.
8. להיות סיני זה מועדון סגור
באחד הביקורים בסטארבקס השכונתי הבחנתי בפרט מוזר. על כוס הקפה שקיבלתי נכתב בטוש שחור “זר” בסינית, במקום שבו בדרך כלל נרשם השם. ילדים סינים, אפילו בני 3-4, יבחינו מיד שמשהו שונה בך, שאתה לא כמו כולם. הם ימהרו להיצמד לאימם בחשש, לוחשים לה באוזן, "תראי, הנה זר".
יותר משלושה עשורים חלפו מאז הפתיחה של סין לעולם אבל הסינים כך נראה עוד לא התרגלו לזרים החיים במרחב שלהם. בבייג’ינג אמנם כבר לא יבקשו להצטלם איתך ברחוב רק משום שאתה מערבי, משהו שבמקומות קטנים יותר בסין עדיין קיים, אבל גם בעיר הגדולה יש לא מעט דיסטנס במגע עם זרים ומאוד לא קל ליצור חברויות אינטימיות עם הסינים. זרים בסין יקבלו הרבה כבוד אבל הסינים יעדיפו לשמור מהם מרחק. אם תבקש מהסינים להסביר למה, הם יגידו לרוב שהם פשוט ביישנים.
כמי שגדל בחברת מהגרים, ישראל, לוקח זמן לעכל כמה החברה הסינית סגורה. להצהיר שיש לך חבר סיני, זהו סוג של סמל סטטוס בין הזרים החיים כאן, כזה שמעיד כי הצלחת להשתחל למועדון שאינו מקבל אנשים כמוך. איכשהו נראה שהדו-קיום הסיני-מערבי היחיד שעובד באמת הוא הקשר הרומנטי הפופולארי בין גברים מערביים לנשים סיניות.
