דו"ח: תפוקת דלקי המאובנים בעשור הקרוב לא תאפשר לעמוד ביעד של הגבלת ההתחממות
על פי דו"ח של התוכנית להגנת הסביבה של האו"ם, אף שמדינות רבות מתכננות ומצהירות שבכוונתן להפחית את פליטות גזי החממה שלהן, תוכניותיהן לתפוקת דלקי מאובנים מאותתות על מטרה הפוכה
כמות דלקי המאובנים שהעולם ישרוף עד 2030 צפויה להיות גבוהה פי 2 מהכמות שתאפשר לעמוד ביעד של הגבלת ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות – כך מתריע דו"ח של התוכנית להגנת הסביבה של האו"ם (UNEP) וארגוני מחקר נוספים.
- "מביכה" עם "תפיסה מיושנת": ישראל לא מקדמת חקיקה בנושא משבר האקלים
- משבר האקלים: תביעות בנושא פליטת גזי חממה צוברות תאוצה
- מחקר: המשך עליית גובה פני הים יסכן 300 מיליון בני אדם
הדו"ח הוא מאמץ ראשון להשוות בין התוכניות המוצהרות של מדינות להפקה ושימוש בדלקי מאובנים כמו נפט, גז טבעי ופחם, לעומת היעדים שהוצבו במסגרת הסכם פריז. לפי הממצאים, תפוקת דלקי המאובנים בעשור הקרוב תהיה גבוהה ב-120% מהכמות הדרושה על מנת להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות, וגבוהה ב-50% מהכמות הדרושה על מנת להגביל את ההתחממות ל-2 מעלות. מדענים כבר הזהירו שההבדל בין 1.5 ל-2 מעלות לבדו משמעו מאות מיליוני אנשים נוספים שיהיו חשופים לסיכונים מוגברים מאירועים כמו גלי חום קיצוניים, בצורות, שיטפונות ועוני.
לפי הנתונים שנאספו, הפער הגדול ביותר בין היעדים לתפוקה המתוכננת הוא בתפוקת הפחם: עד 2030 מדינות מתכננות להפיק 150% יותר פחם מהכמות שתאפשר להגביל את ההתחממות ל-2 מעלות ו-280% יותר מהכמות שתאפשר להגביל אותה ל-1.5 מעלות. "נפט וגז גם נמצאים במגמה לחרוג מתקציב הפחמן, שכן מדינות ממשיכות להשקיע בתשתית דלקי מאובנים ש'תנעל' את השימוש בנפט ובגז", נכתב בדו"ח. "אפקט הנעילה מרחיב את פער התפוקה לאורך זמן, ועד 2040 יפיקו מדינות 43% יותר חביות נפט ו-47% יותר מטרים מעוקבים של גז מהכמות שתאפשר להגביל את ההתחממות ל-2 מעלות".
לדברי מחברי הדו"ח, עולה מהממצאים שאף שמדינות רבות מתכננות ומצהירות שבכוונתן להפחית את פליטות גזי החממה שלהן, תוכניותיהן לתפוקת דלקי מאובנים מאותתות על מטרה הפוכה. "אנחנו בבור עמוק, ואנחנו צריכים להפסיק לחפור", אמר לגארדיין מאנס נילסון, מנהל ארגון Stockholm Environment Institute, שהשתתף במחקר. "למרות יותר משני עשורים של קבלת החלטות בנושא אקלים, תפוקת דלקי המאובנים גבוהה מתמיד".
הגדלת התפוקה הצפויה של גזי מאובנים נובעת משילוב בין תוכניות לאומיות שאפתניות, סובסידיות ממשליות ליצרנים, וסוגים אחרים של מימון ציבורי. "ממשלות תומכות בייצור בכמה דרכים", נכתב בדו"ח. "הן לא רק משחקות תפקיד מרכזי בכך שהן מאפשרות את המשך התפוקה, הן גם תומכות בתעשייה באמצעות השקעה ישירה, מימון מחקר ופיתוח, הטבות מס וקיזוז סיכונים. סבסוד לדלקי מאובנים קיים בכל שלבי הייצור – מחקר, פיתוח, מחקר, תפעול, הובלה, עיבוד ושיווק".
הנתיב היחיד להתמודד עם המצב, נכתב, הוא שיתוף פעולה בינלאומי להפסקת השימוש בדלקי מאובנים: "מדינות שכבר החלו להפחית את השימוש יכולים לסייע למדינות אחרות ללמוד מהניסיון שלהן. מוסדות פיננסיים בינלאומיים יכולים להאיץ את המעבר באמצעות העתקת התמיכה הפיננסית מהפקת דלקי מאובנים לפתרונות דלי-פחמן. וקואליציות של שחקנים מובילים יכולות לפעול על מנת להתאים את תפוקת דלקי המאובנים ליעדי האקלים העולמיים".