חיפה, עיר של פספוס

1. קשה לתאר במלים את התחושות שאחזו בי ביום חמישי האחרון, כשצפיתי בנופי ילדותי הנחרבים. הבית שבו נולדתי בשכונת רוממה החדשה עלה בלהבות, התלמידים בבית הספר היסודי שבו למדתי פונו בבהלה. מאחורי כל רחוב שהוזכר בטלוויזיה: מרטין בובר, זלמן שזר, אורן, מסתתר זיכרון ילדות מתוק. אלה היו רגעים מצמררים.

ניסיתי להתקשר להוריי ולשכנע אותם לצאת מהבית, לבוא אליי למרכז. עד מהרה גיליתי שכל חבריי הקרובים עשו כמוני. הטלפונים הבהולים שלהם, צעירים חיפאים לשעבר, אוהבי העיר שכולם עד האחרון שבהם חיים היום במרכז, הם המחשה כואבת לסיפור העצוב של חיפה, דווקא באחד מרגעיה הקשים.

2. העיר השלישית בגודלה בישראל ספגה בסוף השבוע מכה שלישית בעשור האחרון. אחרי שב־2006 אירועי מלחמת לבנון השנייה שיתקו אותה לימים ארוכים והטילים של חיזבאללה הרסו בה בתים; אחרי שסיימה ללקק את פצעי אסון הכרמל מ־2010; יצטרכו עכשיו תושבי חיפה לנסות להתאושש משריפת הענק.

זה עומד להיות קשה במיוחד, לאור העובדה שחיפה היא גם כך עיר שסובלת מאנומליה כלכלית ורחוקה מלמצות את הפוטנציאל שטמון בה. חיפה היא עיר מבוגרת. לפי נתוני הלמ"ס, היא העיר השנייה בישראל בשיעור התושבים מעל גיל 65. סצנת הבילויים מנסה להתחדש, מתחם מסדה חי ובועט, ובכל זאת הצעירים עוזבים את חיפה בהמוניהם. תמונת הראי של הנתון הזה היא העובדה שחיפה ממוקמת בתחתית דירוג הערים הגדולות שמצליחות לשאוב אליהן תושבים חדשים. הרבה אחרי פתח תקווה, תל אביב ורמת גן למשל.

בית ילדותי עולה באש. רגעים מצמררים צילום: איי אף פי

כשמתבוננים על הנתונים, מתברר שחרף גודלה, העיר השלישית בגודלה בישראל היא למעשה אי: תושביו הצעירים עוזבים, האקדמאים שמגיעים אליו רואים בו פעמים רבות רק בית לרגע, ו־70% מהמועסקים בעיר הם תושביה, ולא כאלה שהגיעו אליה מערים שסביבה.

3. ה"ניתוק" החיפאי וחוסר ההצלחה של העיר להפוך לאטרקטיבית מתקיימים חרף העובדה שהנתונים הגיאוגרפיים, הכלכליים והדמוגרפיים משחקים לטובתה. במונחים בינלאומיים, חיפה היתה יכולה להיחשב פרבר של תל אביב, ודאי כאשר פועל קו רכבת יעיל למדי שמחבר אותה למרכז. במונחי יוקר מחייה, חיפה אטרקטיבית למגורים בהיותה אחת הערים הגדולות היחידות בארץ (עם באר שבע ואשקלון) שבהן הוצאת התושב על דיור נמוכה משליש מהכנסתו. גם בגלל זה, רק שיעור נמוך יחסית מתושביה - פחות מ־10% - דיווחו ללמ"ס שהם מרגישים עניים.

וזה עוד לפני שהזכרנו את חוף הים המשגע, מערכת חינוך מצוינת עם שיעורים גבוהים של זכאות לבגרות (כ-70%), שני מוסדות אקדמאיים מובילים - הטכניון ואוניברסיטת חיפה - שירותים מוניציפאליים טובים ואפילו תחבורה ציבורית בשבת.

צילום: איי אף פי

4. אחת הדוגמאות המובהקות לאנומליה הכלכלית של חיפה, לפער בין מה שהיא היתה יכולה להיות לבין מה שהיא בפועל, היא הנדל"ן: שוק הדיור מדשדש, עליות המחיר נמוכות בהשואה לרוב האזורים האחרים בארץ, וחיפה הא אחד המקומות היחידים בעולם שמחירי הבתים בשכונות שנמצאות בה על קו המים נמוכים לאין שיעור ממחיריהם של הבתים בשכונות המרוחקות מהים.

חיפה לא הצליחה לפרוץ את מחסום ההתחדשות, ההכרחי לפריחה של עיר גדולה: היא מבוססת על נותני שירותים; תעשיית ההייטק שבה, חרף גודלה, לא הצליחה ליצור משקל נגד לתעשייה החדשנית והתוססת של תל אביב וסביבותיה; והעיר נסמכת גם היום, אולי גם בלית ברירה, על הכנסות הארנונה והתעסוקה שמספקים מפעלים פטרוכימיים מזהמים. וזה עוד לפני שהזכרנו את העובדה שהיא יושבת על פצצת זמן מתקתקת, בדמות מיכל האמוניה שרק בנס נמנע בו, פעם אחר פעם, אסון קולוסאלי.

אצטדיון סמי עופר

5. עוד לפני אירועי סוף השבוע האחרון, חיפה היתה עיר חבוטה. עכשיו היא במידה רבה עיר הרוסה ושסועה. משבר השריפה שפקד דווקא את השכונות המבוססות יחסית מעמיד אתגר חדש לדו־הקיום הנדיר, שהוא גולת הכותרת של החיים בעיר. האתגר הזה מעמיד בסימן שאלה גדול את היכולת שלה להתאושש במהירות מהמשבר הנוכחי, באופן שיאפשר לחיפה ולתושביה להרים את הראש מעל למים ולהתחיל למצות את הפוטנציאל שיש בידיהם.

6. הדברים האלה נכתבים בכאב. דווקא ברגע הזה מתעוררת בי מחדש האהבה לעיר המיוחדת הזו, על מגרעותיה ויתרונותיה היחודיים. העיר שבמשך שנים עטפה אותי כאילו היתה צמר גפן מתוק. כל לכך מתוק, עד שרציתי רק לקלף את קוריו מעליי ולברוח. העיר שהולכת לישון מוקדם, שאין בה עתיד תעסוקתי בהרבה מאוד תחומים, במיוחד לעיתונאית כמוני. העיר שלא הצליחה להמציא את עצמה מחדש, היא העיר שאני כל כך מתגעגעת אליה עכשיו, ורוצה בהשתקמותה.